מעשי השם חלק א צה

נקראת ראשית, כלומר בראם לתכלית קיום התורה, ואמר העה"ב בי' שחמשה חומשי תורה הם כפולים כיון שיש בהם נגלה ונסתר א"כ הם י' כי אין לנו בעוה"ז לקיים רק הנגלות כמו שנא' הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות וגו'. ועל כן אמר אלה תולדות השמים והארץ ר"ל אלה הם התולדות שלהם לקיום מינם והם השגות האדם הנסתרות בגן, כי כבר אמרנו שאומרו נעשה אדם הוא ציווי לכל מעשי בראשית שימלאו חסרונותיו של האדם, וכיון שהוא ציווי להם שיעשו האדם השלם והם העושים אם כן היטיב לומר שהם תולדות השמים. ומלבד מה שהיה לבעל המאמר קבלה אמתית שהעוה"ז בה"א נברא, הנה עוד יש לו הכרח לומר אל תקרי בהבראם מכיון שלא אמר ביום הבראם כמ"ש בתולדות האדם. ואמר עוד ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים נמשך אל מה שנא' אח"כ ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו, שכבר פירשנו בו היות הכוונה לומר שתחלת המחשבה הוא סוף המעשה, ושלתכלית כך נברא האדם שיהיה בדמות אלהים, ר"ל כאותו הדמות של הכסא במרכבה כמו שנתבאר פ"ט שהוא כינוי לשלמות אשר בחקו להשיג שהוא תכליתו, כמו כן אמר כאן שבה"א בראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים שפירושו שלתכלית האדם שיקיים התורה נבראו שמים וארץ מתחלת מחשבת הבריאה בהם ואחר שביאר הכתוב שתולדות השמים ותכליתם לקיום התורה ושבה"א בראם כדי שהאדם לא יעסוק רק בהשגת השלמות ושכל ימיו יהיה עסוק בהשגת השלמות הנה ימשך מזה שיאמר האומר היאך אפשר שלא נברא רק על מנת שלא יתעסק רק בעיון כדי שישיג שלמות ושיעיין כל ימיו בהשגתו שאם כן יעשה מה יאכל ובמה יתקיים מה שרז"ל אם אין קמח אין תורה, הנה לכך בא הכתוב הזה ואמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד האדמה ואד יעלה מן הארץ, שבאו הכתובים הללו להורות שהקב"ה עשה לו תיקון לכל זה ושהכוונה האלהית היתה שהאדם לא יצטרך לעבוד האדמה כלל ושלא יצטרך למטר כלל כי אין המטר מועיל רק אחרי עבודת האדמה, וכיון שהאדם לא היתה הכוונה האלהית בבריאתו שיעבוד האדמה כלל כמו שנראה שלא אמר שיעבוד האדמה רק אחרי שחטא, שכן תראה שנאמר בפירוש וישלחהו מגן עדן לעבוד האדמה אשר לוקח משם, וכן נא' אחרי החטא בזעת אפך תאכל לחם שנראה בבירור שאם לא חטא לא היה צריך לעבוד כלל, א"כ לא היה העולם צריך למטר, אבל הארץ קודם שחטא האדם היתה הכוונה האלהית שאד יעלה מן הארץ וישקה אותה וכן היתה המחשבה בענין הארץ קודם שנתקללה שהאד יעלה מן הארץ ובעלייתו יעשה מה שיעשה האדם בעבודתו ובחרישתו שעליית האדים היה פותח ועושה סדקים ותלמים בארץ והאדים בירידתם היו עושים מה שעשה המטר אחר החטא, באופן שהאדים היו עובדים האדמה ומקשים אותה ומן האדים צמחו העשבים ביום ג' שהאדים היו עולים מן התהום כמו שארז"ל והיו ממטירים, והיה כאלו נכתב כן וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה, שאין פירושו שלא נברא האדם עדיין אבל פירושו שלא נברא אדם לעבוד האדמה, ופי' לא המטיר ר"ל שלא היתה כוונתו להמטיר שאם האדם לא היה חוטא לא היה צריך למטר כי לחות האד היורד היה מספיק, שלא היה תכלית האדם לעבוד האדמה רק לעסוק בהשגת השלמות. וזה היתה כוונת הכתוב כאן לומר שהכוונה האלהית היתה באדם שלא יצטרך לעבוד האדמה כלל ולא למטר ושהארץ תצמיח אילנות עושי פרי ועשבים למינם בלתי עבודה כלל ושהעץ בעצמו יזרע זרע וכן העשב יזריע לא יצטרך לזורע כלל. והעד מה שנא' מזריע זרע עושה פרי למינו כי הל"ל אשר יזרע כמ"ש פ' שמיני זרע זרוע אשר יזרע, אבל הכוונה לומר שלא יצטרך אפילו לזורע, וכמו שמאמר ישרצו המים בלתי עבודה שורצים כמו כן היו הציווי לארץ. וע"ד זה ארז"ל במדרש אגדה עתידה א"י שתוציא גלוסקאות, וכן נאמר הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' עץ זורע זרע, כי לא היה לו לומר רק כל עץ אשר בו זרע לזרוע אבל אמר כן לומר שהעץ והעשב הם היו הזורעים לא היו צריכים לזורע ויהיה כפי דרכנו פי' הכתובים לומר לנו חסד השי"ת כי גדל מאד אם לא היה חטא אדם הראשון, שקודם שנבראו הצמחים נתן הקב"ה כח ליסוד הארץ ביום ראשון שתצמיח ותזריע מעצמה והחרישה מעצמה ע"י עליית האדים שיפתתו הארץ במקום חרישה באופן שלא היה חסר רק להוציא הצמיחה מן הכח אל הפועל שזה נעשה בג', ואם היה נשאר הענין כן היה ענין מזון האדם מוכן מתמיד בשוה טבעי לא יוסיף ולא יגרע, אבל אחר שחטא גזר הקב"ה שלא תהיה ההשקאה רק ע"י עננים שיוליכם הרוח אל המקום אשר יחפץ לתת מטר בעתו וכן ע"י עבודה והכל כפי מעשה האדם. והבן שזהו שארז"ל שמפתח המטר הוא בידו יתב', וכן ענין הלידה באשה כי קודם החטא היתה הלידה מעצמה טבעית בלי צער ואח"כ לקח השי"ת המפתח עד שתהיה הלידה כפי המעשים וכבר ארז"ל על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן, ולפי דרכנו זה יהיה נכון מה שראינו שאחר שספר ענין החסד האלהי בהכנה המופלגת שהכין לאדם, הנה ספר יצירת האדם ושנתן בו נפש ונשמה יתרה משכלת ושנפח באפיו נשמת חיים שהכוונה