מעשי השם חלק א צג

מספיק אמרו ששת ימים תעבוד ובשביעי תשבות, אבל אומרו ועשית כל מלאכתך הוא הבטחה שבששת ימים שיעבוד יעשה כל מלאכתו לא יחסר ממנה כלל מפני שביתתו וגם הארץ תצמיח, ואומרו ויקדשהו הם הקדושין אשר אמרנו ואזכירך עוד שנאמרו בכתוב הזה שתי פעמים שביתה כי קודם אמר וישבות ביום השביעי וחזר ואמר כי בו שבת, וכבר אמרנו שאמרו וישבות ביום השביעי שב אל העולם ששבת לפי שהיו נמתחין והקב"ה גער בהם, והודעתיך שאל יפלא בעיניך מה שאמרנו וישבות שב אל העולם ששבת ואין העולם נזכר בכתוב שכמו כן דרשו ז"ל וינח ביום השביעי הניח לעולמו אמנם בשביתה שנית אמר כי בו שבת מכל מלאכתו ורצה בזה לרמוז כי אנחנו מחוייבים לשבות בשבת מכל מלאכה, אבל עיקר העסק בתורה הוא בשבת וכמו שארז"ל שבת יהיה בן זוגך, באופן שהשבת השלם הוא עולם שכלו שבת כי אין שם רק תגמול לא מעשה ומפני זה כלו שבת, אבל כאן אין שביתה רק לגוף כי הנפש עיקר מלאכתה בשבת בעסק התורה, ובזה תבין נפש יתרה, וזהו שארז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, כי אין הענין ודאי שישמרו שתי שבתות לבד ולא השאר, אבל הענין הוא כשישמרו שבת זה ישמרוהו עם השבת האחר שהוא נצחי כי השבת ימשוך השבת האחר הנצחי, ולכך נאמר פעם זכור ופעם שמור כי זכור נאמר לשעבר שיזכור מעשה בראשית ושמור נאמר לעתיד שיצפה השבת הנצחי כמו ואביו שמר, והכתוב פרסם זה באמרו ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, שכבר היה מספיק אומרו ושמרו בני ישראל את השבת לעשותו ולא היה צריך להזכיר שנית מלת שבת. אבל נתבאר שאמר שישמרו בני ישראל את השבת בעוה"ז כדי לעשות השבת הנצחי וזה אומרו לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, כי זה השבת הוא תכלית לאותו השבת. ועוד נרמז בתורה ענין זה פרשת אמור שנאמר שם ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד, כי הכוונה שם לרמוז שיום השבת הזה יערוך יום השבת העתיד להיותו נצחי ותזכור מה שאמרנו שזהו שארז"ל היות בשבת נפש יתרה, כי נתחדשה נפש לכל העולם ורוח חיים וקיום והעמדה כשנולד אברהם, א"כ לא היה זה השבת בעוה"ז שלם עד שנהיה אותו השבת. והנה תמצא מהרי"א בסוף פרשת ויכלו טען לומר שמה ראה הקב"ה ומה הגיע אליו לברא העולם בששה ימים אחר כן השיב להודיע שגזרת המלך היה שתעמוד מלאכת שמים וארץ ששת ימים דהיינו ששת אלפים, אלו הם דבריו. ובאמת רצה לתת טעם במה שאין טעם, שאם שאלתו היתה שאלה לומר מה ראה על ככה לברא בששת ימים א"כ תשובתו היא כפורחת שגם בה תפול השאלה מה ראה על ככה שיעמוד שית אלפי שנין ולא יותר או פחות, אבל לדעתי השאלה אינה על נכון והתשובה יותרת מן הכבד אבל אם תהיה השאלה למה לא בראו ברגע אחד, כבר בזה אמרנו שאחרי הונח שברא קודם יסוד דק פשוט היולי א"כ הכל ברא הוא ברגע אחד והיסוד הדק שברא לא נתן בו כחניות להוציא צורה לפועל רק כל פעולה ביום אחד. ואם תשאל למה לא נתן לו כחניות שיוציא לפועל הצורה ברגע, ג"כ תשאל למה לא נתן כח לזרע שיצמיח למינו ברגע אחד, או למה לא יהיו ימי ההריון לאשה והלידה ברגע אחד ואין לשאלה הזאת מקום, וגם לדעת האומרים שלא ברא קודם יסוד דק פשוט מקבל הצורות רק שברא כל פרט ופרט מלא דבר, אינה שאלה לשאול למה לא ברא אותו ברגע כי תהיה התשובה עליה שאחר היות מוסכם שהקב"ה ברא את העולם לכלי והכנה לאדם שישיג שלמותו, וזה היה בלתי אפשר לאדם אם לא ע"י נתינת התורה א"כ היאך יצוה לעשות מלאכה ולשבות ממלאכתו תוך רגע עד שיתפרסם אליו חדוש העולם. ואם תהיה שאלתו למה ששה ולא שמנה ובתשיעי ישבות, באמת גם אם היה בורא בשמנה תפול השאלה למה לא בראו בששה ולכן אין מקום לשאלה זו, אמנם כי כן מבלתי שנשאל שום שאלה נוכל לומר רמז מה אל מה שבראו בששה, והוא להיות מספר ששה מספר שלם שהוא וחלקיו שוים:

פרק יד

רש"י ז"ל פירש אלה תולדות השמים והארץ האמורים למעלה אח"כ פירש על אמרו טרם יהיה בארץ כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא ואינו לשון קודם וכו' עד על פתח קרקע עמדו עד יום ו', עכ"ל. והרמב"ן ז"ל פירש וז"ל, יספר תולדות השמים והארץ במטר ובצמיחה כאשר נבראו, ואח"כ פירש עוד הרמב"ן באמרו וכל שיח השדה וז"ל, ועל דעתי כפי הפשט כי בג' הוציאה הארץ העשב ועץ הפרי במקומם וצביונם כאשר צותה בהם ועכשיו יספר הכתוב כי אין נוטע וזורע מהם והיא לא תצמח עד אשר עלה אד ממנה והשקה אותם ונוצר האדם העובד אותם לנטוע ולזרוע ולשמור וזהו טעם שיח השדה טרם יצמח שלא אמר שיח האדמה כי המקום הנעבד יקרא שדה, עכ"ל. והבאתי פירושם ז"ל לא לטעון או לסתור אבל לראות את כל הלחץ זה הדחק שנדחקו. ומה שהביא הרמב"ן ז"ל ראיה שהשדה נקרא המקום הנעבד, יש לתמוה שהרי נאמר בכתוב חית השדה והחיה לא תמצא בשדה הנעבד, ועוד מצינו מבואר מזה על המדבר השמם שאין שם זרע ולא עבודה שקראו שדה שנא' היום לא תמצאוהו בשדה ועל מה שפרש"י שכל טרם הוא כמו עד לא, על זה כתב הרא"ם שהראב"ע והרמב"ן נחלקו עליו, והרא"ם ז"ל הכריח כפרש"י