מעשי השם חלק א צב

השפע יורד רק אחרי היניקה שהיא מן האם הנקראת בינה כד"א אם לבינה תקרא, וכן רמזו ז"ל במה שאמרו שנבראו השדים לאשה במקום בינה והבינהו, וז"ש שמשך מן הקדש אחר ברכת חתנים והיה א"כ הדבוק קודם לקידושין. והבן שארז"ל שכותי ששמר שבת חייב מיתה, לפי שרצה לקדש קודם הדבוק והחופה בלי שדוכין שהוא ערל, וזכור מה שאמרו בגמרא רב מנגיד מאן דקדיש בלא שדוכי ואזכירך שבעת שהכיר אברהם את בוראו ברכו ז' ברכות כל אחת בתוספת וא"ו ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה, ואברכה מברכיך, ונברכו בך וגו' שהם ז' ואוי"ן מכוונים אל שמו של הש"י במספר מע"ב שהכוונה לומר שייחד שמו עליו בז' ברכות. ואזכירך שהזווג עם כנסת ישראל הוא כעין הזווג פרטי, כי המילה שניתנה לאברהם במקום השדוכין והקנס שכותבין כאשר יתבאר בח"ב פ' י"ג, והשבת הם הקדושין כאשר נרמז פה, ועדי הקדושין שמים וארץ, והשטר כתובה היא התורה והמוהר היא ארץ ישראל ועל זה אמרו הדר בח"ל כמי שאין לו אלוה כי אסור להשהות אשה בלא כתובה, והבינהו. והחופה הוא מעמד הר סיני שכפה עליהם ההר. ואמרנו ששמים וארץ הם עדי הקדושין, הוא שאברהם לא הכיר את בוראו רק ע"י השגתו בתכונת השמים והמאורות כמו שארז"ל על אברהם משל למה"ד למי שראה בירה דולקת אמר אפשר אין אדון לבירה, אם כן הם הם העדים, וכאשר קשר הזיווג האנושי והתמדתו הוא ע"י שטר כתובה והעדים כמו כן התמדת הזיווג עם כנסת ישראל הם השמים והתורה וארץ ישראל, כי אברהם לא השיג רק על ידי תנועת המאורות, וכמו שנאמר השמים מספרים כבוד אל. והנה הספיק ספור השמים לאברהם שהיה בקי בתנועתם, אבל לרבים דהיינו לאומה ישראלית לא יספיק עדות השמים כי אין כלם יודעים בתכונתם, לכן ניתנה להם התורה שלכך נקראת מחכימת פתי, כאלו יאמר שהשמים והמאורות לא יחכימו רק החכם אבל התורה מחכימת פתי. ועוד נתן להם א"י ובית המקדש שהוא שער השמים ואוירה מחכים. וכנגדם ארז"ל ה' קנינים קנה וכו' השמים והתורה וא"י ואברהם וישראל, כי עם השלשה קנה את אברהם ואת ישראל. וכנגד אלו הג' דברים שהם סיבה להשגת השלם שלמותו, אמר דוד ע"ה צדק, משמים נשקף ואמת מארץ תצמח כו' וארצנו תתן יבולה, והוא שאמר שצדק משמים נשקף ר"ל שאין תועלת מן השמים רק אחר השקפה, ואומרו אמת מארץ תצמח הוא על התורה שניתנה בארץ, ואמרו וארצנו תתן יבולה הוא האויר המחכים שהוא היבול האמתי שעליו אמר דוד וראה בטוב ירושלים. ואחר שאמר דוד הג' דברים שהם סבה להשגת האדם, אמר שעם היות כל שלשתם עם כל זה אינם מכריחים את האדם להיותו שלם רק מראים לו הדרך ישכן אור, והוא אומרו צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו ודע כי א"י נקראת ארץ זבת חלב ודבש ולא נאמר זבת שמן, לפי שהחלב נאמר על ההשגה באלהיות שהיא ע"י יניקה והדבש היא ההשגה בטבעיות וע"כ נאמר דבש מצאת אכול דייך, וכבר אחז"ל פ' אין דורשין דבש וחלב תחת לשונך דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך, ואמרו כן על מעשה בראשית שהם הטבעיות ועל מעשה מרכבה שהוא באלהיות כי הדבש נמשך מן הטמא טהור והחלב מן הטמא טמא, על כן היונק, מכחות הטומאה יטמא, והדבש מותר שפרשא בעלמא הוא ר"ל שלא ידבר רק בענין החומר השפל, והבינהו אבל החלב הטהור איננו רק על השפע הנמשך מן הקדש ובח"ל צריך יניקה חזקה למשוך שאין הצינורות ישרים אבל בא"י היא זבת בצינור ישר, וזהו פירוש מלת זבת כי לא יקרא זיבה רק כשזב מעצמו לא בהכרח ע"י קלוח. ובזה יתכן הטעם שאמר השי"ת לאברהם שילך בא"י ושם יברך אותו ז' ברכות, הרי לך היות החופה קודם לקדושין ובזה יתבאר לך טעם אל נוסח הברכה לחתנים שתקנו מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין, שהקדימו החופה לקדושין שהחופה קודם, וכבר ידעת שהחופה הוא היחוד והדבקות, אם כן הוכרח להיות לצדיק דבקות בשכינה ואחר זה נתקיימה השביתה שלא יברא עוד עולמות ומחריבן ונתקשרו הצינורות, שקודם שנולד אברהם לא היה אפשר לעולם שנברא למשוך מן הקדש, כי היה העולם פועל בלתי שלם לא הגיע אליו התכלית, עד שנולד אברהם וניתנה נפש יתרה לכל מעשה בראשית, לפי שמשך מן השפע לקיום העולם והעמדתו זו היא נפש יתירה, כי הראשונה היא אותה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. והיה ספור הברכה הזאת אחרי שנולד אברהם כי משה יספר זה ולא היתה הברכה הזאת שנאמר ויברך אותו בעת הבריאה, ולכן אמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, ר"ל שהיה בונה עולמות כדי שיעשו פרי וכאשר לא היו עושים פרי היה מחריבן, אבל בשבת אחר שנולד אברהם שעשה פרי שבת מלברא עולמות

ואחר שהרחבתי קצת ביאור בדברי הרמב"ן ז"ל אומר לך פשוטי הכתובים כפי מה שיעדנו כי הברכה האמורה פה שברך את השבת טעמו בצדו כמו שנאמר כי בו שבת מכל מלאכתו, וכן נאמר בפרשת יתרו על כן ברך ה' את יום השבת ר"ל שכיון שהקב"ה שבת בו מכל מלאכתו א"כ הכח הניתן לארץ להוציא הצומח גם הוא היה שובת וכל שכן כאשר יחסר בו ג"כ עבודת האדם, לכך ברכו שלא יחסר דבר. וכדומה לזה הוא מה שנא' וצויתי את ברכתי לכם ועשת את התבואה לשלש השנים, וכמו כן נאמר בפ' יתרו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, כי לענין הצווי היה