מעשי השם חלק א פח

שם הרמב"ן את אהלו, ועם היות שבהשקפה ראשונה יראה שתפסנו דרך אחרת, לא כן היא כי לא נטה ימין ושמאל רק נרחיב במה שאפשר לגלות מה מן הנסתר אשר נכסוף נכסף הרמב"ן שנבין מדבריו משכיות חמדה. וטרם נבא אל הביאור אזכירך שכבר נתבאר אם מן המקראות בתורה ובנביאים ואם ממאמרי רז"ל שהשמים והארץ וכל צבאם ומה שביניהם כלם לא נבראו רק לתכלית המין האנושי והמין האנושי לא נברא רק לתכלית השלם להשלים נפשו בהשגת הנצחיות והנה מן התורה נתבאר באומרו בענין מעשה הקרבנות שהקריב נח שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח ועל זה נאמר יום ולילה לא ישבותו, שמכלל לאו אתה שומע הן שאם לא היה הריח ניחוח שדרשו ז"ל ריח של כבשן האש היה גוזר על היום והלילה שישבותו, הרי הודיע אלינו א"כ שמעשה האדם הטוב יקיים שמים וארץ וכל צבאם ומעשה האדם הרע ישבית אותם ויבטלם, ונתבאר שכלם נבראו לתכלית האדם. ואם מן הנביאים אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וכן לא לתהו בראה לשבת יצרה. ומאמרי רז"ל אין צורך להביאם כי רבו עד מאד, ובמס' ברכות פרק אין עומדים אמרו אמר ריש לקיש אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה ראשונה אתה עזבתני ושכחתני התשכח אשה עולה, אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לי חול ועל כל חיל בראתי לו ל' לגיון ועל כל לגיון ל' רהטון ועל כל רהטון ל' קרטון ועל כל קרטון ל' גסטרא ועל כל גסטרא שס"ה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולם לא בראתי אלא בשבילך

וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בספר המורה חלק ג' פרק י"ג סותר זה וז"ל, וכן יחשבו שתכלית המציאות כלו מציאות מין האדם לבדו לעבוד ה' ושכל מה שנעשה אמנם נעשה בגללו עד שהגלגלים אינם סובבים רק לתועלתו ולהמציא צרכיו, וקצת פשוטי ספרי הנביאים יעזרו זאת המחשבה הרבה, לשבת יצרה, אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וימתחם כאהל לשבת וגו', ואם הגלגלים היו בעבור האדם כל שכן שאר מיני בע"ח והצמחים. וזה הדעת כשיחקר כמו שצריך למשכילים שיחקרו הדעות יתבאר מה שבו מן הטעות, והוא שיאמר למי שיאמין זה שהכל מפני זה התכלית כלומר מציאות האדם, אם הבורא יכול שימציאהו מבלתי אלו ההצעות כלם או א"א שימצא אלא אחריהם, ואם יאמר אומר שאפשר ושהיה יכול להמציא אדם מבלתי שמים על דרך משל א"כ מה תועלת באלו הדברים כלם, אחרי שאינם התכלית אבל הם מפני דבר שאפשר המצאו מבלתי אלו כלם, ואפילו אם היה הכל מפני האדם ותכלית האדם לעבוד ה' כמו שנאמר, השאלה קיימת והיא מה התכלית בהיותו עובד ה' והוא יתעלה לא יוסיף שלמות אם יעבדוהו כל מה שברא וישיגוהו תכלית ההשגה ולא ישיגהו חסרון אם לא יהיה זולתו נמצא כלל. ואם יאמר אומר אין זה לשלמותו אבל לשלמותנו כי הוא הטוב לנו והוא שלמותנו, תתחייב השאלה בעצמה ומה תכלית מציאותנו בזה השלמות, א"א בהכרח מבלתי שיגיע הענין בנתינת התכלית אל כך רצה ה' או גזרה כן חכמתו וכן הוא האמת, עכ"ל. וכבר על דעתו של הרמב"ם בזה רבו הרועים וקראו אותם שטנה, גם כל האחרונים לא קבלו דעתו בזה. וראיתי מהם בקשו חשבונות רבים לסתור דבריו אבל בטענות בלתי מספיקות, ומכללם מהררי"א בפירוש התורה פ' בראשית כתב שם שאין השמים נכבדים מן האדם שאם מפני גדלם הנה היתוש הקטן נכבד מעצי הלבנון ובאמת זו טענה בטלה שהיתוש איננו תוך עצי הלבנון עד שאם יצוייר שאין מציאות לעצי הלבנון לא יצוייר מציאות ליתוש, כי ודאי אפילו שלא יצוייר מציאות לעצי הלבנון לא מפני זה יתבטל הציור ביתוש, כמו האדם שהוא תוך השמים שאם יצוייר בטול השמים לא יצוייר קיום לאדם ואם יצוייר בטול האדם והעדרו לא יחוייב מפני זה בטול השמים והעדרם, א"כ מן הבחינה הזאת ודאי הם נראים היותם נכבדים מן האדם, אבל הטענה האמתית נגד הרמב"ם ז"ל היא מבחינת הנפש המשכלת אשר באדם, שגם אם יצוייר בטול והעדר השמים לא יחוייב בטול והעדר לנפש המשכלת כאשר יתבאר שהיא נכבדת מן השמים וכל צבאם ושכלם נבראו לתכליתה ומה שהרמב"ם ז"ל בטענתו רצה להכריח שהנבראים כלם לא נבראו לתכלית האדם, פליאה נשגבה מני, שאפילו נודה לדבריו שאין טעם לבריאת האדם שישיג שלמות ולא ידענו לתכלית מה נברא, לא בשביל זה נכחיש פשוטי דברי הנביאים שאמרו שהשמים וכל הנבראים לתכלית האדם השלם נבראו, שאין ספק שיש לנו להאמין כל מה שכתוב בתורה או בנביאים אם אין מופת על סותרו, ומה שטען ג"כ שאם יאמר אומר שהשם יכול להמציא אדם מבלתי שמים א"כ מה תועלת באלו אמת גם יתכן לטעון טענה זאת באדם הפרטי, שגם הרמב"ם מודה ודאי שלא נברא האדם רק לתכלית היותו שלם ואם כן נאמר שאם היה ביכולת ה' שאדם ישיג השלמות בלתי עינים ובלתי פה לאכילה ושתיה וכן כל החושים מה תועלת בבריאת החושים. אמנם כי כן אנחנו באמת לא נודה לדבריו אבל נאמר טעם נכון ומתישב לבריאת האדם כדי שישיג השלמות. והוא כי זה ידוע שכל שלם יחשב חסרון בחק שלמותו כאשר ימנע טוב מבעליו כשיש בכחו כמו שנאמר אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, אם כן כאשר גלוי לפניו שאם יברא אדם כמו שנברא מד'