מעשי השם חלק א פז

רק מפני השלם והשלמים הם אחד מני אלף אם כן הוצרכו לברכה, כי השאר הבלתי שלמים היו כלא היו. ומה שנאמר בדגים ומלאו המים בימים, ר"ל בזה שהפריה ורביה בדגים לא תהיה תוך זחילת המים, אבל יפרו וירבו בימים ר"ל במקומות שהמים נקוים, כי כל מקוה מים נקרא ימים וכל הנחלים הזוחלים יש בהם בקיעות וחפירות שהמים נקוים שם ועומדים והזוחלים הם זוחלים עליהם ובאותם החפירות והבקיעים יפרו וירבו הדגים, וא"כ אמרו בימים לא בא למעט הברכה מן הנחלים והנהרות. וכן תראה שהשלים המאמר ואמר והעוף ירב בארץ שבא להודיע המקום שיפרו שעם היותם מן המים לא יפרו כי אם ביבשה. וזו היא מלאכת יום חמישי

והנה אחר שגזר על השרצת המים ב"ח גזר על יסוד הארץ שתוצא בהמה וחיה למינה, ואחרי שהכין כל הכלים והכנות שמשמים וארץ וכל מה שביניהם לתכלית האדם השלם, כי אמנם להיות האדם שלם הוא צריך אל כל ההכנות הללו, והלואי ועדיין אולי יספיק. הנה אמר הקב"ה לכל מעשה בראשית דרך צווי נעשה אדם, שכבר אמרנו שאין העשייה נאמרת על תכונת האברים וצורתם רק על עשיית השלמות שהוא התכלית, לכן צוה הקב"ה לכל מעשה בראשית שיהיו עמו לעשות האדם שלם שהם ימלאו חסרונותיו והש"י יתן בו נשמת חיים שהיא הנפש המשכלת. אמנם תכונת האברים וצורתם עשה השי"ת מן העפר כמו שנא' וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ולא נאמר נעשה רק על התכלית שהוא השגת השלמות, כי לזה הוצרך כל מע"ב להיות כלי והכנה לאדם שיהיה שלם ע"י בחירתו ולא יוכל לומר אעשה אדם מאחר שהעשיה נאמרת על השלמות, שאם היה עושה אותו הקב"ה שלם היה האדם שלם בהכרח ולא היה יכול לשנות תפקידו כשאר צבא השמים, וברצות השי"ת להודיע לכל מע"ב שלתכלית עשיית השלם נבראו אמר להם נעשה אדם. ואמר בצלמנו כדמותנו כאלו יאמר בצלם של דמותנו, והוא תמונת האדם אשר על הכסא שראה יחזקאל, כי באותה מראה תמצא דמות כל מעשה בראשית דהיינו הד' יסודות והגשם החמישי, וברצות הש"י שתמונת האדם השלם יהיה על אותו הכסא עליון על דמות כל מע"ב ואצל דמות כבודו ית' היטיב לומר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, כאלו יאמר נעשה אדם שלם שיגיע להיות תמונתו בצלם של דמותנו, ואמר שירדו על כל שאר הנבראים כיון שכלם נבראו לתכליתו ומפני זה אמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו ולא אמר אותם, לפי שאותו האדם שעל הכסא דו פרצופים נברא וכולו גוף אחד, אבל בארץ זכר ונקבה ברא אותם כשאר כל הב"ח לקיום המין. ובפרק י"ז יבא בס"ד הרחבת ביאור בענין אמרו זכר ונקבה. ונגד ארבע כתות שיש במין האנושי, שהכת האחת היא העוסקת באלהיות וכל עניני עוה"ז תחשוב להבל ואין כל השתדלותה רק אל מה שעתיד להגיע אחר המות, וזו היא הכת השלמה שבכלם. ויש כת אחרת המתתכמים לדעת הטבעיות ויש כת אחרת שכל השתדלותה לעבודת האדמה והמלאכותיות והם רוב מין האנושי ויש כת אחרת שכל השתדלותה לסדר הקיבוץ מדיניי והמלכיות, וכנגד אלו הד' כתות היתה הברכה שבירך אותם. שכנגד הכת המשובחת אמר פרו שהפרי עיקר העץ ולתכלית הפרי נטעוהו וכנגד הכת המתחכמים בחכמות אמר ורבו, כמו על כל רב ביתו וכמוהו עוד רבי המלך שהוא לשון גדולה, וכן תראה שהחכמים נקראים רב רבי ורבן. וכנגד כת עובדי אדמה ועושי המלאכות שהם רוב מין האנושי אמר ומלאו את הארץ. וכנגד המשתדלים במלכיות ובסדור קבוץ המדיני אמר וכבשוה, הנה זו היא מלאכת יום הששי. והנה בהיות שהקב"ה אמר יהי אור, יהי רקיע, יהי מאורות ישרצו המים, תוצא הארץ, ולא נתן להם שיעור עד כמה הנה כלם היתה פעולתם נמשכת, כי הרקיע והמאורות היו נמתחים והולכים כמו שאר"א הגדול בפרקיו והיו נמתחין גם אחר כניסת יום שביעי עד שהקב"ה גער בהם וזהו שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי. ואתה המשכיל הנך רואה שבפרק הזה אמרתי פשוטי הכתובים כפי מה שהסכימה דעתנו מבלתי הביא ראיה לדברינו. אמנם כאשר ישאלך לבך באחד מפשוטי הכתובים לדעת המחצב אשר ממנו חוצב, לך אל הפרקים הקודמים תמצאם איש על דגלו באותות יתנו עידהן ויצדקו באופן שאין לך מן הפרק הזה תועלת כלל זולת בקישור הסיפור ואופן המשכו זה אחר זה:

פרק יג

במה שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו נאמרו דברים הרבה תכבד עלי המלאכה להביאם, הן מדרשיהם ז"ל, והן רודפי הפשט ואוהביו. אמנם ראיתי מכל אשר היה לפני דברי הרמב"ן ז"ל ע"ד הקבלה לבד שקיצר מאד והסתיר, ואנחנו יהיה השתדלותנו לבאר הדברים כפשוטם כפי המיועד ולא נניח ידינו מלהרחיב קצת באור במה שחשב הרמב"ן ז"ל להועילנו וז"ל והאמת כי הברכה ביום השבת הוא מעין הברכות והוא יסוד עולם ויקדש אותו כי ימשך מן הקדש, ואם תבין דברי זה תדע מ"ש בב"ר לפי שאין לו בן זוג ומ"ש עוד כנסת ישראל יהיה בן זוגך, ותשכיל כי בשבת נפש יתירה באמת, עכ"ל. והנה הוא ז"ל רמז על סוד היסוד תפוחי זהב במשכיות כסף ואנחנו נרחיב ביאור במלות ולא נצא מן הקו אשר נטה