מעשי השם חלק א פו

זה לא הוצרך לומר וירא אלהים כי טוב שכך גזרה חכמה האלהית עד שנגמרה מלאכת המים. וזו היא מלאכת יום שני

והנה אחר שגזר השם וירד ונתערב האש העליון אל יסוד האויר התחתון אליו וגזר על הארץ שהוא התחתון שיעלה על המים שהוא עליון עליו ונתמזגו היסודות, הוצרך לגלוי פני היבשה להווית הצומח, והנה אז גזר על המים שלא יהיו נקרשים כאשר נבראו כעין הקרח, כי אין ספק שהמים בבריאתם היו קרח קרוש ונקפא לבד ולא היו נוזלים, והיה שיעור שוה על כל שטח הארץ בין על ראש כל הר גבוה ובין בקרקעית הים באופן שהארץ היתה כיום הזה הרים ועמקים ובקעים, ומקום הים היה עמוק מאד כמו שהוא והכל מכוסה בקרח עובי אמה או י' אמות או ק' אבל שיעור שוה, וכאשר גזר ה' ואמר יקוו המים היה כאלו אמר יזלו המים ולא יהיו נקרשים וע"י ההזלה נקוו כלם אל ים אוקיינוס, והוא שנאמר מי מדד בשעלו מים, שמדד כל המים שעל ההרים והגבעות והעמקים שיכילו כלם בים אוקיינוס ואחר שעירב היסודות והיו ראויים שיתחדשו הוויות מהם גילה פני אדמה וגזר תדשא הארץ, שהצומח הוא הכנה ומזון לב"ח לכן הקדים הצומח ובעץ פרי לא נאמר מזריע זרע כמו שנא' בעשב, לפי שהעץ נוטעים הענף ויצא הענף, אבל העשב אינו יוצא רק ע"י הזרע, והנה הבורא ית' גזר על העשב שאין צורך לכח גדול אל צמיחתו כאשר יצטרך אל צמיחת העץ פרי, לכך בקטן החל, וכן עשה בבע"ח שהדגים חיותם חלש מן העוף והעוף חיותו חלש מן הבהמה וחיה. וכבר אמרנו שבכלם נאמר וירא אלהים כי טוב שפירושו כך גזרה החכמה האלהית שתורתנו תמימה הישירתנו בזה להודיענו שאין לשאל למה נעשה כך ולא כך, ובהיות שאלה על כל כללות הבריאה ג"כ שכיון שאין הבורא ית' צריך לדבר ושום נברא לא יוסיף לו שלמות א"כ למה ברא כל מעשה בראשית, לכן הישירתנו התורה ואמרה ג"כ על כללות מעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וזו היא מלאכת יום השלישי

ואחר שהכין לב"ח מזונם והוא הצומח הכין להם המאורות, כי מה יועילו אם עינים להם ולא יראו, ועל כן גזר ה' להיות מאורות קודם שברא הב"ח וזה אמרו להאיר על הארץ למי שצריך לאור דהיינו הב"ח. ואמר ברקיע השמים לפי שכבר נאמר רקיעה בארץ. ומה שנא' להבדיל בין היום ובין הלילה שנתבאר מזה שכבר היה שם יום ולילה, כבר הנחנו שביום הראשון האיר חצי כדור האויר וחציו השני נשאר חשוך, והנה נגד חצי כדור האויר שהיה מאיר נתלו המאורות וא"כ היה אומרו להבדיל כאלו יאמר שבאותו הבהירות שקבל האויר מיסוד האש עם היות שקראו יום אפי' הכי היה הבדל מועט בין היום ובין הלילה, ולכן אמר שהשמש יבדיל הבדל מספיק בין היום ובין הלילה. ואמרו שיהיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, הוא לפי שבתנועת המאורות יתחדשו ד' התחלפיות, והם פגישת המאורות בעת מולד הלבנה, והתנועה הנראית לחוש מהנקודה המזרחית מצפון לדרום כשיעור רוחב נטיית חגורת המזלות אשר מזה יקרה הקיץ והחורף והסתיו והם נקראים מועדים והעד שכן נאמר באביב במועד חדש האביב, ותנועה שלישית ממזרח למערב והיא היומית, ותנועה ממערב למזרח שבה מונים השנים וזה אמרו שיהיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים ואמרו ויעש אלהים את שני המאורות, הענין הוא שכל מה שהגיע אל כל השלמות אשר בחקו מעת בריאתו נאמר בו לשון עשייה שכיון שהגיע אל כל השלמות שבחקו הרי נקרא עשוי, ולפ"ז המאורות שמשעה ראשונה הגיעו אל השלמות שבחקם וכן הבהמה והחיה ג"כ נאמר בהם לשון עשיה ומה שנאמר המאורות הגדולים ואח"כ נאמר הגדול והקטן, כן מנהג הכתוב וכמו שנאמר בני ישי הגדולים ואליאב היה הבכור, ומה שקראם גדולים איננו על גדולת הכמות שכבר יש כוכב גדול מן הלבנה, אבל אור הלבנה גדול מאורו זה להיותה קרובה אצלנו, א"כ היטיב לומר שהשמש והירח הם המאורות שמאירים לנו אור גדול מכלם. ומה שנאמר את המאור הגדול לממשלת היום, היטיב לומר כן לפי שכבר מיום ראשון היה שם אור וחשך ונקראו יום ולילה וזו היא מלאכת יום רביעי

והנה אחר שהכין המאכל לב"ח והכין להם האורה, התחיל בבריאת הב"ח והתחיל בשרץ המים שחיותם חלושה, ולא נאמר ויהי כן כי לא נאמר ויהי כן רק בהיות שינוי או התחלפות והבדל מתמיד אמר ויהי כן שאותו ההתחלפות וההבדל התמיד להיות כן, אבל כאן לא נעשה בהשרצת המים שום הבדל כי כלם היו מין שרץ אחד קטן מאד והקב"ה עשאם כל אחד למינו, וכן תמצא שבבהמה וחיה נאמר תוצא הארץ למינה וכן בצומח, אבל בהשרצת המים לא נאמר ישרצו למיניהם ולכך נאמר בהם ויברא את התנינם כי הוא בראם למינם. ואחר שנאמר ענין שרץ המים אמר ענין העוף שגם הוא קצתו מן המים והוא חיותו יותר חזק מחיות הדג, כי כל פעולותיו ית' הולכים ומתגברים ומה שנאמר ברכה לדגים ולא לאדם ולא לבהמה וחיה הוא לפי שהדגים אינם מקנה לאדם רק צדים מהם ואוכלים לכך הוצרכו לברכה, כי מה שהוא מקנה לאדם כבהמות אינם מתברכין רק כפי מעשה הבעלים כמו שנא' וברך פרי בהמתך, וכבר יפלא שאם כן גם החיה שאינה מקנה לאדם היו ראויים לברכה, והשיבו חז"ל מפני הנחש שהוא עתיד לקללה והאדם הוצרך לברכה, שכיון שכל המין האנושי לא נברא