מעשי השם חלק א פג

נאות שיאמר קודם הלא אל אחד בראנו שאינו כ"כ הפלגת יחוד כמו שהוא הלא אב אחד לכלנו, לפי שאם אל אחד בראנו גם החיות והבהמות ברא ואין לנו יחוד אחוה או דבקות עמהם, אבל היות אב אחד לכלנו זהו הפלגת יחוד ואחוה ודבקות. לכן נראה שהנביא אמר קודם הלא אב אחד לכלנו על אדה"ר שאפילו חוה היתה מצלעו אפילו שנחלקו לשני גופים וזה יחוד, ואחוה מופלגת, ועוד הפליג יותר ואמר שאל אחד בראנו ר"ל גוף אחד דו פרצופים והוא כאלו יאמר שהאל גוף אחד בראנו אם כן זהו הפלגת יחוד מן הראשון וכמו שדרשו ז"ל שדו פרצופים נבראו, אבל אח"כ חלקם ובראם בארץ זכר ונקבה שני גופים כמו שיבא בפי"ז, ועל כן אמר יחזקאל ועל הכסא דמות אדם ולא אמר דמות איש כי הזכר עם הנקבה נקראים אדם כמו שנא' ויקרא שמם אדם, ואח"כ חזר ואמר בבירור ענין זה ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו, הכוונה לומר שבאותו יום שברא את האדם בארץ בראו גם כן בכסא הכבוד שהוא דמות מראה כבוד ה'. ולכך נאמר בדור המבול וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ, שלא היתה הנחמה רק באדם שעל הארץ. כי האדם שנברא בכסא הכבוד נברא להודיע שלא נברא כל העולם רק לתכלית השלם ושהשלום הוא תחלת המחשבה, וא"כ בא הכתוב להודיענו שלא נאמר נחמה רק על האדם שנברא בארץ, כי לענין האדם אשר עשה בארץ אמר לשון בריאה לפי שלא נברא שלם, ולענין האדם שעשה במרכבה דהיינו דמות כבוד אלהים אמר לשון עשייה לפי, שהוא דמות אל האדם השלם וכן אמרו חז"ל שאברהם נקרא האדם הגדול לפי שהוא הגיע אל אותה המדרגה וע"ז אחז"ל שאמרו קונה שמים וארץ שב אל אברהם, וכן אמרו ג"כ אתם קרוים אדם. ועתה ראה עוד שענין זה רז"ל רמזוהו בבירור בברכת חתנים שתקנו לומר שהכל ברא לכבודו ואח"כ תקנו לומר יוצר האדם, ועוד שנית אשר יצר את האדם בצלמו וסיימו ברכה שניה יוצר האדם. שמנוסחתם זאת מבוארים הדברים שברכה ראשונה שתקנו שהכל ברא לכבודו היא על שברא כל מעשה בראשית אצל כבודו, וברכה שנייה היא לומר שברא האדם בארץ וע"כ לא נאמר בברכה שנייה שבראו בצלמו וברכה שלישית שהיא על יצירת האדם במרכבה אמר שיצרו בצלמו. וכבר ידעת שאמרו רז"ל דו פרצופים נבראו, אמנם לא מצאנו טעם אל מה שנבראו כן ואח"כ חלקם, וזר לומר שהיתה המלכה ועצה חדשה, ובשגם נאמר שהיתה המלכה ועצה חדשה יפלא לדעת היאך עלה במחשבה להיות קיום המין בהיותם דו פרצופים וגדולה מזו שאחר שברא בהמה וחיה זכר ונקבה מחולקים נמלך ועשה האדם דו פרצופים ואחר שעשאו חזר ונמלך לעשותו כמו שעשה הבהמה וחיה, ובאמת היה חסרון בבשר ודם שימלך ויחזור וימלך כ"ש במי שהנסתרות נגלות לפניו. אבל במה שאמרנו יצדק מאד שלא היה כאן ח"ו המלכה כלל, כי בצלם אלהים שהוא המרכבה עשאם דו פרצופים ועודם כן, אבל בארץ מבראשונה עשאם דו פרצופים כדי שיהיו דומים לאדם אשר על הכסא נתבאר שמה שנברא בכסא הכבוד דו פרצופים הוא להורות על השכר היותו גם כן לצדקניות, ואחר שבראם בארץ דו פרצופים כדי שיהיו ממש דמות האדם שנברא במרכבה על הכסא חלקם ועשאם זכר ונקבה כשאר בהמה וחיה, וענין היצירה שיצר האשה מן הצלע יבא ביאורו בפ' י"א בס"ד. ויהיה פי' הכתוב שנאמר אחור וקדם צרתני כמו שדרשוהו ז"ל שברא דו פרצופים ועודנו כן במרכבה, או יהיה הכתוב לפי פשוטו שיצרו שתי יצירות אחת ראשונה במרכבה ושנית אחרונה מן האדמה, ואמרו ותשת עלי כפך הוא על שיצרו אצל דמות כבודו יתב' כי כבר ידעת שהכ"ף כינוי אל הכבוד כמו שנאמר ושכותי כפי

ובזה נתבאר מה שנא' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו בסילוק הספקות ובהתקרב אל פשוטן של דברים ואל ההקש השכלי יותר על זולתנו ושאר הכתובים עד יום הששי כבר נתבארו בפרקים הקודמים, ועתה אתה ברוך ה' כי יקרא לפניך הפרק הזה ותשוב עליו פעמים שלש מראשו ועד סופו לא תמצא דבר שאין לו משען ומשענה מדבריהם של רז"ל או מדברי כתובים או נביאים ושבטם שבט סופר ומשענתם גם המה ינחמוני: פרק יא

ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי וגו' המדרשים רבו למעלה, והבוחרים בהתקרבות אל הפשט ובורחים מן האגדות גם הם האריכו למעניתם יהיה למשא כבד להביא כל דבריהם, אף אני לא אביא רק כוונתם בשמירת הטעמים לא המלות, ולא לסתור אני מביאם רק להזכירך התלאה אשר מצאתם בענין זה. רש"י ז"ל הסתיר פניו על פי המדרשים לא זז מהם ובחר בשתים, אם מה שאמרו באגדה שבשר ודם מוסיפים מחול על הקדש וכו', ואם באגדה שאמרו מה חסר העולם מנוחה בא שבת בא מנוחה. התרגום עשה ענין ויכל מלשון נכספה וגם כלתה נפשי, וגם הרלב"ג נטה אחר ענין זה. והראב"ע כתב בשם זולתו שבבריאת יום השביעי נשלמה המלאכה, והוא מדעת עצמו אמר שכילוי המלאכה הוא מלאכה. והר"ן בדרשותיו כתב כי כל נפעל מתנועע מהשתנות מהראשון עליו ההשתנות ההוא גם אחרי סור הפועל מהיותו רושם בו, כי הנה התרנגולת הרובצת על