מעשי השם חלק א עו

תמונת האדם שראה ויאמר שהוא דמות מראה כבוד ה'

ספק ג' והוא נפלא בעיני אמרו היות בתמונה ההיא שנוי והתחלפות בין מה שהוא ממתניו ולמעלה אל מה שהוא ממתניו ולמטה. ועם היות שאמר שאין זה רק דמות, הלא ידוע שמי שירצה לדמות דבר לדבר לא יאמר היות חלוף והשתנות בדבר שהוא דמות אם לא שיש חלוף והשתנות בדבר אשר רצה לדמותו אליו, והיאך יתכן לומר ח"ו היות חלוף והשתנות במראה דמות כבודו ית' מקצתו אל קצתו עד שאמר שממתניו ולמעלה ראה כמראה אש בית לה סביב וממתניו ולמטה כמראה אש. ועוד שבתחלת המראה אמר גם כן ראותו כעין חשמל ולא סיפר ההשתנות הזה אשר בין מתניו ולמעלה ומתניו ולמטה, ובמראה שנית שראה בשנה הששית אמר ממתניו ולמטה מראה אש וממתניו ולמעלה מראה זוהר. אבל מה שבמראה הראשונה קראם חיות ובשניה קראם כרובים, כבר הרחבנו הדבור לפנים פרק י"ט תראנו משם

ספק ד'. מה שנאמר היות לחיות ד' פנים אדם ושור ואריה ונשר, וכבר מבואר בכתוב שגם ארבעתן היו פני אדם אבל זה דומה לשור וזה לאריה וזה לאדם בתואר כל אדם, וכן כתב הרמב"ן ז"ל ג"כ וקיים דבריו, אם כן יפלא מאד אחרי היות ארבעתן פני אדם מה התועלת הנמשך ממה שסיפר שעיני התמונה האחת היו עיניה טרוטות כשור וזה כאריה וזה כנשר

ספק ה' על אמרו כעין החשמל, וכבר ידעת שרש"י ז"ל כתב שלא נודע מה הוא ואח"כ פירש שם לעין או גוון הדומה לאש, ואמר עוד מה שארז"ל שהוא נוטריקון של פעמים חשות ופעמים ממללות וכתב על זה שדברי אגדה זאת אינם מתישבים בענין, גם אמר שהוא שם מלאך ובסוף דבריו אמר שהוא אסור להתבונן בכתוב הזה, ובאמת אם הוא אסור להתבונן בו לא ידעתי מי התיר ליחזקאל לכותבו ועוד יפלא מאד שאמרו בכל מקום על ענין אחד שהוא כעין דבר אחר, הכוונה היא לבאר הנסתר במה שהוא נגלה ממנו כמ"ש כעין הקרח כעין הבדולח כעין אבן תרשיש, אבל שיאמר כעין החשמל בה"א הידיעה והוא באור דבר נסתר במה שהוא יותר נסתר ממנו זה תימה, ומה שכתב רש"י ז"ל שאסור להתבונן בכתוב הזה, הוא מפני שארז"ל פ' אין דורשין מעשה בתינוק שרצה להתבונן בחשמל ונפק נורא מחשמל ואכלתהו ולדעתי שאם אין דבריהם בזה מכלל משלי חכמים וחידותם רק שהמעשה היה כן בפועל, יתכן שהתינוק ההוא חשב בחשמל דבר שהוא חסרון בחק כבודו ית' ועל כן נשרף, ועוד שכבר אמרו שם בגמרא שאני ינוקא דלא מטי זמנא. ולא ידעתי מנין לו לרש"י ז"ל לומר שאסור להתבונן בו

ספק ששי מה נשתנה שקודם נאמר שראה כעין חשמל ואח"כ אמר כעין חשמלה

ספק שביעי שביחזקאל פרשת י' הזכיר פרטי המראה אמר ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם, ולא הזכיר האדם אשר על הכסא

והנה טרם בואי אל הביאור וישוב הספקות האלה אזכירך שבפרק י"ג מחלק זה תמצא ראיות מפורסמות מן התורה ומן הנביאים וכתובים ורז"ל ביארום שכל מה שנברא משמים וארץ ומה שביניהם הכל לא נברא רק לתכלית נשמת השלם העתידה להיותה נצחית, ושם באותו פרק הנזכר תמצא שכתבתי שהרמב"ם יחלוק על ענין זה עם היותו מודה שכן נראה מדברי נביאים ויוכיח ענין זה בקצת הכרחיות, אשר שם תמצא סלוקן. ואחר שהזכרתי שכל מה שנברא לתכלית השלם נברא, הנה אזכירך עוד טרם בואי אל ביאור ענין המראה שרז"ל אמרו היות כסא הכבוד מכלל הנבראים. ובכן אודיעך שכאשר תשקיף השקפת עיון כפי הצורך בחקירת הדעות אמתיות, תמצא מלת כסא נאמרת מפי הנביאים על השם יתברך בשני אופנים, האחד יורה על הפלגת עליונית מעלה על השני כי יחזקאל אמר שראה כסא אבל קראו דמות מראה כבוד ה' וידוע שאין הדמות עצמות, אבל ישעיה עם היות שודאי לא היתה כוונתו באמרו ואראה את ה' שראה ח"ו עצמות שכבר נאמר כי לא יראני האדם וחי עם כל זה ודאי שהיתה כוונתו באמרו ואראה את ה' שראה מה שאינו דמות אבל השגה עליונה מהשגת הדמות, ומסדרי התפלות שסדרו לומר נתעלה וישב על כסא כבודו לא סדרו לומר על כסא דמות כבודו כי הם דברו בכסא המכונה לו יתברך, ואין ספק שגם הטוב הצפון לצדיקים מכונה בשם כסא כי יש קצת הדמות אל מה שהוא מכונה בשם כסא לשם יתברך כשרז"ל שחלק מכבודו ליראיו ובזה יתכן שמה שראה יחזקאל תמונת אדם על הכסא אין מאמרו שהוא הדמות מראה כבוד ה' על תמונת האדם אשר על הכסא חלילה, אבל אמרו הוא מראה דמות כבוד ה' אמר כן לשתי בחינות, אחת שהדברים שבים אל מה שאמר ונגה לו סביב שעל הנגה ההוא אמר היותו מראה כבוד ה', אבל האדם שעל הכסא הוא דמות מראה השלם אשר הגיע אל הכבוד ההוא הנצחי. ומפני זה קרא מראה דמות כבוד ה' לכל המרכבה יחד לשתי בחינות אלה, אחת על הנגה המסבב, ושניה על היות ענין המרכבה בכללותה דומה למראה הכבוד שהקב"ה מכבד לצדיקים כשארז"ל למה נקרא מלך הכבוד שחולק מכבודו ליראיו והכבוד שהוא מכבד לצדיקים נקרא כבודו ולא יהיה זה זר בעיניך לומר שקרא הכבוד שעתיד לכבד לצדיקים כבוד ה', כי כן מה שאמר הנביא