מעשי השם חלק א עד

בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ולא לשון עשיה לפי שהוא לא ידבר בשלמות הפעולה רק בשלמות הפועל, וכן ירמיה אמר ובתבונתו נטה שמים ולא אמר עשה שמים. והדברים מובנים על נכון כאשר אמרנו שאמר על השמים וכל צבאם שעשאם משכילים, ואחר היותם משכילים הוצרך לומר בהם לשון עשייה שכבר השיגו כל השלמות שבחקם. ועוד אזכירך שארז"ל על מה שנאמר הנפש אשר עשו בחרן אברהם מגייר האנשים ושרה את הנשים, שהרי מבואר שכוונתם לומר שלשון עשייה יאמר על השלמות

ואחר שביארתי לך שמלת עשייה לא תבא רק על השלמות וההגעה אל התכלית, יאות לבאר לך מלת נעשה אדם שאינה כמו שחשבו אל תכונת האברים ותוארם ועל יצירת הנפש, אבל אמרו נעשה אדם אמרו כן לפי שתחלת המחשבה הוא סוף המעשה, ורצה להודיע שתחלת המחשבה בבריאת האדם היתה שיהיה שלם. והתבונן כי מאחר היות מלת נעשה נאמרת על השלמות שעתיד האדם להשיג ע"י בחירתו א"כ לא היה אפשר לומר אעשה אדם לשון יחיד, שאם הקב"ה היה עושה את האדם שלם הנה היה האדם מוכרח במעשיו כשאר צבא השמים אשר לא יוכלו לשנות את תפקידם, ואין הכוונה האלהית רק שהאדם ישיג השלמות בבחירתו כמו שביארנו זה פי"ג שכל הכוונה האלהית היתה בבריאת העולם על דרך אל תמנע טוב מבעליו, ומי שיעשה פעולה בהכרח אינו נקרא בעל הפעולה עד שיעשה אותה בבחירה ע"ש. וא"כ לא היה אפשר לומר אעשה באופן שתהיה מלת נעשה צווי ממש כמו מה שאמר לארץ תוצא הארץ, רק כי מלת תוצא היה צווי לארץ לבדה ומלת ישרצו היה צווי למים לבד, אבל מלת נעשה הוא צווי לכל מעשה בראשית שמים וארץ, וכל מה שביניהם, שרצה הקב"ה להודיעם שכלם נבראו לכלי והכנה לאדם כדי שיהיה שלם, וכן תמצא פי"ג תראנו משם שהבאתי ראיות מן התורה ונביאים וכתובים ומדברי חז"ל שכל הנבראים כלם לא נבראו רק לכלי והכנה לאדם שיגיע אל השלמות הנצחי נגד מ"ש הרמב"ם ז"ל בספר המורה שהרחיק סברא זאת חלק ג' פרק י"ג ולפנים במאמרנו זה פ' י"ג הרחבנו הדבור ע"ש, ואחר היות כל מעשה בראשית בכלל ובפרט כלי והכנה לאדם שיגיע אל השלמות לפי זה בא אליהם הצווי נעשה אדם שלא ישנו את תפקידם, ושיהיה כל השתדלותם לעשות האדם שיהיה שלם וכמו שתקנו ז"ל בברכות לומר וחסרונם על כל מה שברא. ואחר שגזרה חכמתו ית' לתת באדם נשמת חיים שהיא המשכלת שעל ידה יגיע אל השלמות והיה זה בלתי אפשר לו לאדם אם לא יהיו לו כל צרכיו כמו שאחז"ל אם אין קמח אין תורה, לכן גזר וצוה על כל מעשה בראשית שישלימו חסרונותיו שע"י שהם ישלימו חסרונותיו ושהוא יתן בו נשמת חיים שהיא הנפש המשכלת יעשה האדם ויהיה עשוי, וזה אמרו נעשה אדם. והתבונן שהכתוב ביאר ביאור מספיק היות הכוונה על הענין אשר אמרנו במה שנאמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, כי אמרו לעשות שב אל מה שנאמר נעשה אדם, והיה כאלו יאמר שכל מלאכתו אשר ברא לא ברא אותם לעצמם רק לעשות האדם שלם. ונשוב אל הענין ונאמר שאחר שהתנה עם מעשה בראשית שימלאו את כל חסרונותיו וצוה להם על ככה ברא את האדם כמ"ש ויברא אלהים את האדם כי העשיה צריך שתהיה אחר הבריאה, ולכן הקדים לצוות על העשיה לפי שהאדם שאינו שלם ולא הגיע אל השלמות שבחקו הוא פחות מאד מן הבהמה לפי שהבהמה הגיע אליה, כל השלמות שבחקה, וזה שנאמר על הבלתי שלמים אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, שאמר שהאדם שאין בו יקר השלמות הוא נמשל לבהמות, ולא לבהמות שהם ב"ח כי הבהמות שהם ב"ח הם טובים ממנו שכבר הגיעו אל השלמות שבחקם, אבל נמשל לבהמות המצוירות או עשויות מן העצים או מן המתכות לדמיון לבד אל אותם הוא נמשל וזה אמרו נמשל כבהמות נדמו. ואחר שביארתי לך מלת נעשה היותה ציווי לכל מעשה בראשי' למלאות חסרון האדם ולעשותו שיהיה עשוי ושלם, ביאר עוד הדברים מאד שהעשיה האמורה היא אמורה על השלמות ואמר בצלמנו וכדמותנו

אמנם לא יהיה הבנת המלות הללו וענינם והיותם לשון רבים כוללים ענין האלהות אם לא בהצעה קודם לזה שיצטרך לבאר המובן בקצת חלק מן המראה שראה יחזקאל במעשה מרכבה, וטרם בואנו אל הביאור יחוייב ההתעוררות בספקות ומבוכות אשר יקרו לבעל הנפש המשתוקקת להבין ענינה של המראה ההיא ובתחלת השקפתו יסתבך שכלו בכללות דברי המראה, ואין המכוון מאתנו לבאר מעשה מרכבה ופרטיו רק בכללות ענינם מה שנצטרך כדי לבא אל ביאור הכתוב הזה אשר אנחנו בו, ולא נצטרך לומר הספקות אשר בכתוב הזה כי מבוארים הם. תחלה אמרו ענין צלם ודמות אשר כבר ידעת כי הרמב"ם ז"ל בח"א פ"א מספר המורה כל השתדלותו ז"ל בהבנת השתי מלות הללו להרחיק הגשמות. ועוד גם כן אמרו לשון רבים צלמנו ודמותנו כי יתהה וישתומם המשכיל להבינם. ומלבד זה כאשר יבינם עוד יפלא למה זה נכתב ענין המלות הללו בתורה באופן זה כי כל הבא עליו ועמד כי יחוייב היות נמשך תועלת נמרץ להשגת האדם עד שחייבה החכמה האלהית לכתוב המלות האלה כן וכמו שאחז"ל שאמר לו הקב"ה למשה כתוב והרוצה לטעות יטעה שכבר היתה הוראתם בזה להודיע שחייבה החכמה האלהית לכתוב כן לגודל התועלת העמוק הנמשך להשגת המשכיל מהם, ומכאן