מעשי השם חלק א עג

בראו. אמנם יאותו הדברים מאד במה שאמרנו כי היה אומר הנביא שכל פעולותיו יתברך שברא במעשה בראשית כלם הגיעו אל התכלית חוץ מן האדם שנברא אל תכלית שיהיה שלם בהשגתו, ובהיותו בעל בחירה ורצון א"כ לא הגיע אל התכלית עד שיגיע אל השלמות. ולכך אמר שהאדם שהוא נקרא בשמו ית' והוא לכבודו ואמר כן כי כבר הרשע גם הוא נקרא בשמו יתב' כמו שאמרו רז"ל אע"פ שחטא ישראל הוא, אבל אין הקריאה ההיא לכבודו יתב' שאין הקב"ה מתכבד ברשעים. לכן אמר שכל הנקרא בשמו והוא לכבודו שהוא הצדיק השלם הנה כבר ברא אותו ויצר אותו וגם עשה אותו, לא כן הרשעים וגם הבלתי שלמים כי אותם ודאי הקב"ה בראם ויצרם אבל לא עשאם שאינם נקראים עשוים עד הגיעם אל השלמות. ולכן לא נאמר באדם רק בריאה ויצירה לא עשיה, כי בריאה נאמר על החמרית ר"ל אותו היסוד הדק אשר הנחנו, ויצירה על הצוריית שהוא החומר הנראה לחוש, ומבואר הדבר מעצמו שהעשיה הוא התכלית. ולכך נאמר אף עשיתיו אחרי שאמר היצירה והבריאה כאלו יאמר שלכל שאר האנשים הנבראים הוא בראם והוא יצרם, אבל לזה גם עשאו כיון שהגיע אל השלמות. ועתה ראה והבן מ"ש דוד ע"ה בתהלים סי' ק"ב ועם נברא יהלל יה, אשר תמצא המפרשים חלוקים שרש"י ז"ל כתב שנאמר על ישראל שנעשו בריה חדשה בצאתם ממצרים, ותרגום יונתן תרגם העם שהוא עתיד ליבראות ושאר מפרשים נגררו אחרי התרגום. ועיניך הרואות את הלחץ זה הדחק אשר בפירושם. אבל לפי דרכנו יאות מאד שדוד היה השתדלותו במזמור ההוא לומר שהקב"ה מקבל תפלתם של אנשים עם היותם חסרי השלמות כמו שנא' פנה אל תפלת הערער, ולכן אמר גם כן שעם נברא שאינו עשוי ר"ל שאין בו שלמות שהוא המון העם יהלל יה. ואחר שנתבאר שלא יאמר לשון עשיה רק אל דבר שנשלמה פעולתו, היטיב לומר הכתוב ברקיע ובמאורות ובבהמה וחיה לשון עשיה לפי שהרקיע והמאורות והבהמה וחיה הגיעו אל כל השלמות שבחקם משעה ראשונה, ולכן נאמר בהם בריאה ועשיה כמ"ש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכן אח"כ נאמר בהבראם ביום עשות וגו', כי הבריאה נאמר על בריאת החומר מן האין, והעשיה על התכלית ולא הוצרך לומר בהם הצוריית מפני שהצורה והתכלית הגיעו אליהם יחד, ובזה יאות שלא נאמר בענין האדם לשון עשיה שלא יתכן לומר בו עשיה עד שיגיע אל התכלית שנברא. ולפי זה נבין מה שנאמר והנה טוב מאד כי אין הכוונה רק על מי מהנבראים שנעשה והגיע אל התכלית, וזהו שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב ולא אמר כל אשר ברא כי אין האדם בכלל, ובזה יותר הספק אשר נתעוררנו לומר שהיאך יאמר לא טוב היות האדם וגו' ובתחלה אמר סותר לזה שראה את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ולא ישאלך לבך לאמר שבדגים לא נאמרה עשיה, כי היה זה לפי שבענינים שהיה אפשר לחשוב שישיגו מה שלא השיגו בעת הבריאה נאמר ויעש, אבל בדגים שאין חיותם חיות בהחלט ובא האות שנא' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו שהיא אזהרה על אבר מן החי ואין מצוה זאת בדג וכמו כן דמו מותר לישראל ואסיפתם זו היא שחיטתם, וכמו שהקדים בבריאת הצומח העשב שאינו כ"כ חזק הצמיחה כמו העץ ואח"כ ספר בריאת העץ, כמו כן בב"ח סיפר כל החלש בחיותו קודם. כי הדגים חיותם אינה החלטית והיא חלושה, וחיות העוף חזק ממנו והעד שצריך שחיטה, וחיות הבהמה והחיה חזק מן העוף והעד רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, ואחר כלם בא האדם שהוא חי חיים חזקים שהם מצורפים אל השכלה, ומזה תבין שכל פעולותיו יתברך כל מה שנמשכים מתחזקים יותר עד הגיעם אל הנצחיות כי כל העולם נברא להעשות נפש השלם נצחית, ולהורות על שכל פעולותיו ית' הולכים ומתחזקים הראה להם בהר סיני קול הולך וחזק, ובהיות הדגים חיותם חלושה מכלם היו א"כ דומים בקצת לנפש הצומחת שאין שם מין השכלה כלל, ולכן הוצרך לומר בהם לשון עשיה כדי להודיע שכבר השיגו מה שיש להם להשיג כי הדברים פשוטים שאינם מצפים להשגה, ולכך לא נאמר בדגים לא עשייה ולא יצירה ולא בריאה. ומה שנא' ויברא אלהים לא נאמר רק על התנינים, כי לא נאמר לשון בריאה רק על מה שהיה קיים באיש וע"כ נאמר בשמים ובארץ לשון בריאה, וכן התנינים כמו שארז"ל שהלויתן הוא קיים באיש, וגם באדם נאמר ויברא לפי שכן היתה הכוונה האלהית קודם שחטא האדם שיהיה קיים באיש כמו שנתבאר פי"ו ע"ש שהרחבנו הדבור מאד בענין זה. אבל הבהמה וחיה שחיותם חיות החלט כענין באדם הוצרך לומר בהם לשון עשייה, להודיע שלא ישיגו עוד שלמות יותר ממה שהשיגו בשעת בריאתן,, ובצבא השמים הרקיע והמאורות שיש בהם השכלה הוצרך לומר בהם ג"כ לשון עשיה להודיע שמשעה ראשונה השיגו שלמותן לא ישנו את תפקידן. וכבר רצו קצת לומר שהמאורות והרקיעים אינם משכילים וקצת אמרו שהם משכילים. ולדעתי דוד ע"ה היה מהם במה שאמר לעושה השמים בתבונה, כי לא יתכן לומר שמלת תבונה שבה אל הבורא ית' שכבר נתבאר שהעשיה לא תאמר רק על תכלית השלמות לא על תכונת הענין וצורתו, ולפ"ז כאשר רצה דוד ע"ה לשבח לשי"ת שעשה, השמים וצבאם בתבונה שיש בהם שלמות ההשכלה לא אמר לנוטה השמים רק לעושה שהעשיה נאמרת על שלמות הפעולה, אבל שלמה כאשר רצה לשבח להשי"ת על שברא הנמצאים בחכמתו ובתבונתו אמר ה'