מעשי השם חלק א עב

פרק י

ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינהו ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב, ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ. המדרשים והאגדות שנאמרו במאמר הזה שנא' נעשה אדם בצלמנו מפורסמים הם, ואם באתי להביאם תכבד עלי המלאכה. גם רודפי הפשט אשר בו יתפארו איש על מקומו זורח הוא שם לא אביא רק דברי הרמב"ן ז"ל אשר יאמר כי הוא זה היותר נכון מכל מה שחשבו זולתו וז"ל, והפשט הנכון במלת נעשה הוא מפני שכבר הראת לדעת כי האלהים ברא יש מאין ביום הא' לבדו ואח"כ מן היסודות ההם הנבראים יצר ועשה, וכאשר נתן במים כח השרוץ לשרוץ נפש חיה והיה המאמר בהם ישרצו המים והיה המאמר בבהמה תוצא הארץ אמר באדם נעשה כלומר אני והארץ הנזכרת נעשה אדם שתוצא הארץ הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה כדכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויתן הוא ית' הרוח מפי עליון כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, ואמר בצלמנו כדמותנו כי ידמה לשניהם, במתכונת גופו לארץ אשר לוקח ממנה, וידמה ברוח לעליונים שאינה גוף ולא תמות, ואמר בכתוב השני כי בצלם אלהים ברא אותו לספר הפלא אשר נפלא בו משאר הנבראים. וזה פשט המקרא הזה מצאתיו לר' יוסף הקמחי והוא הנראה מכל מה שחשבו בו, עכ"ל הרמב"ן ז"ל. ואין מאמרו זה מספיק מכמה טעמים. ראשון שלא יתכן לומר נעשה אדם לדבר שהאדם חלק ממנו, והיאך יאמר לארץ נעשה וגוף הארץ חלק ממנו הוא המעושה, ועל זה יאמר היתפאר הגרזן על החוצב בו, שהרי הקב"ה לקח חלק מן הארץ והפשיט צורתה הטבעית והלביש לה צורת האדם ואתה קראת הארץ עושה האדם, ואם אמרת כן עשית הסבה חומרית סבה פועלת. שני שלפי דבריו הוא מביא ראיה ממה שנא' וייצר ה' אלהים וגו' עפר מן האדמה וזו ראיה נגדו שא"כ לא עשתה הארץ באדם מה שעשתה בבהמה וחיה כיון שנאמר שהקב"ה יצרו מן האדמה ולא נאמר כן בבהמה וחיה. שלישי גדול מכלם שלא ידעתי התועלת הנמשך מן המאמר הזה שיאמר כי האדם יהיה משניהם וידמה לשניהם ורי"א כתב כמה דרכים בזה ומכללם כתב, שאם היה אומר אעשה היינו אומרים שכלו מן העליונים, ואם היה אומר תוצא הארץ הייתי אומר שכלו מן התחתונים. ובאמת לא ידעתי היאך נטעה לומר שכלו מן העליונים והכתוב מכריז היותו עפר מן האדמה, והיאך נאמר שכלו מן התחתונים וכתוב אומר שנפח בו נשמת חיים שלא נאמר כן לא בבהמה ולא בחיה

אמנם מה שיראה בישוב הענין הזה יהיה אחר שנקדים ספק אחד בכתובים אשר התעוררת מחוייב בו, אמרו נעשה אדם לשון עשיה ואח"כ אמר ויברא אלהים לשון בריאה ובכלל זה הספק יתבאר מ"ש ויברא לשון בריאה בתנינים, גם בכלל הספק הזה יתבאר סבת התחלפות לשון בריאה ועשיה שנמצא בסיפור כל מעשה בראשית, שבמאמר יהי רקיע ובמאמר המאורות ובמאמר בהמה וחיה נאמר ויעש אלהים ובאדם לא נאמר רק בריאה ויצירה ובענין ספור המחשבה נאמר נעשה, גם בכלל זה יתבאר מ"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ואח"כ נאמר לא טוב היות האדם לבדו שנראים מאמרים סותרים, ויתבאר ג"כ מ"ש ויכל אלהים כו' מלאכתו אשר עשה, וכן מה שחזר ואמר וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ואח"כ אמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא לשון בריאה, ואחר זה אמר גם שני הלשונות שנא' אשר ברא אלהים לעשות, וכן חזר ואמר גם שני הלשונות בהבראם ביום עשות ה' אלהים. ומהרי"א בהתרת ספק זה אמר שנאמר ויברא בדגים מפני שהנפש המרגשת אשר בהם היא כפי ההויה הטבעית לכן נאמר בהם לשון בריאה וכאשר הושפעה שנית בב"ח נאמר ויעש, ובבריאת האדם להיות נשמתו השכלית נבראת יש מאין נאמר בו לשון בריאה, וברקיע ובמאורות למעלת נושאם נאמר ויעש. ולדעתי הדברים הללו נופלים מאליהם. אבל מה שיתכן לומר בזה הוא כי מאמר חכמי המחקר ידוע היות לכל פעולה ד' סבות, חומרית, פועלת, צוריית, ותכליתית. והענין ג"כ מבואר האמתות היותו כן, ולא תקרא הפעולה עשויה רק אחרי הגעתה אל התכלית, ועשיית החומר יש מאין יאמר בלשוננו הקדוש בריאה, ולענין הצוריית יאמר יצירה, ולענין הגעת הפעולה אל התכלית יאמר עשיה. והנה אחר היות הקב"ה סבה פועלת אל החומר ההיולי ואחר שהמציא הנמצאות כלם ממנו, א"כ היה ההיולי סבה חומרית והקב"ה במאמרו סבה פועלת עד הביאו הפעולה אל הצורה ואל התכלית אשר גזרה חכמתו יתברך

ובענין זה יובן מאמר הנביא שאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. שכפי מה שפירשו המפרשים הכתוב הזה הנה חשבו הג' לשונות הללו כנרדפים, ועל כוונת הכתוב אמרו היותה לומר שהכל ברא הקב"ה לכבודו. ובאמת לפי הכוונה הזאת הוא"ו נוספת והל"ל כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' אבל אמרו ולכבודי בוא"ו יראה היות הכוונה זולת זה, ועוד שאם הלשונות הללו הם נרדפים מה ענין אמרו אף עשיתיו, ועוד שאמרו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יובן שאשר איננו נקרא בשמו לא