מעשי השם חלק א סח

שנשארת אותה התמונה מאותו יסוד הדק עם כל זה אין אנשי מקומו מכירין בו עם היות שהוא מכיר בהם כי מקומו לא יכירהו לדקותו ולפשיטותו אבל חסד ה' מעולם ועד עולם, שלהיות היסוד הדק ההוא שעשאו הש"י מן האין והאפס קראו חסד ה', ואמר היותו נצחי, ואמר עוד שמלבד השכר הנצחי יש לו שכר שהוא שומר זכותו לבניו ולבני בניו. אחר כל זה שב אל מה שהקדים לומר בתחלת המזמור שנפשו תברך את ה', ורצה לבאר שנוסח הברכה שתברך נפשו יהיה כנוסח ברכת המלאכים. ואמר כן בשביל שכל ברכת הנהנין שאנחנו מברכין הם על הטובה שהשפיע השי"ת עלינו לתת כל צרכנו אבל שם שהטובה היא שאנחנו נהנים מזיו השכינה בעצמה היאך נברך ברכת הנהנים, לכך אמר שהש"ית בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה, וכיון שבשמים הכין כסאו הרי נלמוד נוסח הברכה מצבא השמים שאינם נהנים גם הם רק מזיו השכינה, והנה נוסח הברכה היא לשמוע בקול דברו, כאלו יאמר נוסח הברכה היא בא"י אמ"ה אשר קדשנו לשמוע בקול דברו, וזה אמרו ברכו ה' מלאכיו וגו' לשמוע בקול דברו וכן צבאיו ומשרתיו. ואחר שאמר שזהו נוסח הברכה המסודרת לפני כל צבא השמים, אמר א"כ ברכי נפשי את ה' כלומר גם את ברכי כך כמו שהם מברכין וכבר ביארנו הכתובים הללו בפרק י' באופן אחר תראנו משם ושבעים פנים לתורה

והנה אמנם אחרי אשר דברנו בפרק הזה לענין תחיית המתים וכן לענין הסעודות שאחז"ל שהקב"ה עושה לצדיקים. אומר לך בקיצור מופלג כפי האפשר בענין הזה מה שאאמינהו באלו הענינים, שבראותי דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה מ"ש ומה שהשיב עליו הראב"ד ז"ל העירוני רעיוני לישב המאמרים ולומר מה שראוי לכל בעל דת להאמין כפי המובן מדברי רז"ל, וזה בשנניח סעודת הלויתן שארז"ל סעודה גופנית אכילה כאכילתנו ממש ושיהיה עוד משובח מאד. ואקדים לך הדברים אשר לב האדם יתעורר ויכסוף לדעת בענינים הללו, כי לא פורש מה שאחז"ל שהשכר והעונש הוא בגוף ובנפש, אם יובן השכר הזה תכף אחר המות כפי הנראה מכללות דברי חז"ל, גם לא נתבאר בדבריהם היאך יהיה השכר או העונש בגוש עפר. ואם יחזור ויחיה את הגוף לקבל שכרו או ענשו הרי לך בכל יום תחיית המתים אם לתת שכרו ואם לתת עונשו, ומפשוטי הכתובים לא יראה רק היותו יעוד אחד שעתיד להיות לעתיד לבא.. וגם חז"ל אמרו בסנהדרין שאלה קלפטרא מלכתא לר"מ ידענא דחיי שכבי דכתיב ויציצו וגו' אלא שעומדים ערומים אמר לה ק"ו ומה חיטה שנקברת ערומה וכו' עוד אמרו גם כן שם צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן, שנראה בפירוש שאין יעוד התחיה תכף אחר המות, וכן בברכה שאנו מברכין בכל יום אנו אומרים אתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא שנראה שאין החזרה תכף אחר הנטילה ועוד שאם היה כן הצדיק שנקבר תכף היה חי לקבל שכרו ואינו חוזר לעפרו, אם כן לא היו נמצאים לא גופים ולא עצמות בקבר מי לשכר ומי לעונש. ואם אין השכר רק אחר התחיה, גם זה אינו שכבר אחז"ל אחת נשמותיהן של רשעים ושל צדיקים עולות למרום אלא של צדיקים נתונות באוצר. ואם הנשמה מקבלת השכר והעונש בלתי הגוף, כבר ידעת משאחז"ל משל לחיגר וסומא שנדונים יחד והנה זו מבוכה ראשונה

שנית אם בזמן תחיית המתים תשוב הנשמה כמו שהיא עתה בגוף אם יצטרך לאכילה ושתיה ולכל שאר מאורעות הגוף וכן אם יהיו פרין ורבין כמו עתה בעה"ז, אם הדברים כן אין זה יעוד טוב לנשמה כלל, וכבר נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא, ואם כן היאך נחשוב היות בשורה ויעוד טוב בשוב הנפש ממנוחתה אל הגוף האפל הזה

שלישית בזמן תחיית המתים הצדיקים אשר יהיו בחיים עדנה לא פורש מה יעשה להם. שאם תאמר שכאשר ימותו בסוף ימיהם גם הם יחיו, והלא דרשו בגמרא סנהדרין ענין תחיית המתים ממה שנא' בלע המות לנצח שנראה שאין עוד מות כלל אחר זמן תחיית המתים. ועוד שהיאך יתכן שהמתים יחיו והחיים ימותו כדי לחיותם שנית

רביעית מה שארז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, היאך יתכן היות זה בגופים האפלים ושנאמר שהם דבקים בשכינה, וא"ת שהקב"ה ישנה אותם ויעשה אותם כגופות המלאכים כמ"ש הראב"ד על הרמב"ם בהגהותיו, אם כן אין אלו הגופות אותם שעשו המצות ושבנו אל הטענה שהקדמנו שהגוף האפל אין לו שכר

חמישית על אלו הסעודות שאחז"ל מהתנינים שאם הם כאשר אמרנו היותם על הטובה הצפונה, באמת פשוטן של דבריהם ז"ל יסתור זה ויראה היותה כפשוטה אכילה גופנית כמו שדרשו ממה שנא' יכרו עליו חברים ואין חברים אלא ת"ח, ועוד אז"ל פרק המוכר את הספינה עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שהרי בארו היות אותה סעודה מבשרו ממש ואם נבקש להוציא כל הדברים מפשוטן ולומר שהם משל, הרי פתח פתוח לפושעים לעקור את הכל ולומר שהם דברי משל כל מה שלא יהיה כפי המורגל אצלם. ועתה ראה מ"ש הרמב"ם בענין זה ומ"ש הראב"ד ז"ל בהשגותיו עליו, וז"ל פ"ת, הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העה"ב והיא החיים שאין מות עמהם והטובה שאין עמה רעה וכו' עד עה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה