מעשי השם חלק א סז

תהיה התמונה ההיא כמו שהיתה בעת פטירתו יבש נקודים בזקנה ומדוכא בחלאים, אבל תהיה כאשר היתה בנערותו כמו שנאמר על זה תתחדש כנשר נעוריכי, ולא נאמר יעוד זה להיותו בריא ויפה תואר כימי הנערות כי אין בזה תוספת יעוד הטוב, אבל היעוד הזה הוא להורות על שהקב"ה יחדש נעוריו כבשר הילד שיהיה נקי מעון, כי כבר ידעת אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וזה ודאי בשורה מופלגת

ועל פי דרכנו זה אבאר מזמור שאמר דוד ע"ה סימן ק"ג שבו תמצא היותו מבאר כל הענין הזה במליצות מתוקות מנפת צופים, אמר לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי, עושה צדקות ה' ומשפטים לכל עשוקים, יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו, רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד, לא לנצח יריב ולא לעולם יטור, לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו גמל עלינו, כי כגבוה השמים על הארץ גבר חסדו על יראיו, כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו, כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו, כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ, כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו, וחסד ה' מעולם ועד עולם וצדקתו לבני בנים, לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם, ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה, ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו, ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה'. שאמנם בתחלת דבריו הקדים לבאר כוונתו במזמור הזה היותו לענין השכר בגוף ובנפש ולכך אמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי, וחזר והוסיף חיוב שבח לנפש באמרו ואל תשכחי כל גמוליו ובהיות הענין כאשר הנחנו לענין תחיית המתים שעתידים לקום באותה התמונה שהיתה בעת הנערות, ואמרנו שאין המכוון ביעוד זה על יופי התמונה ובריאותה אבל על היותו שב כבשר הילד אשר אין לו חטא, ואמרנו עוד שהסעודה העתידה לצדיקים הוא הטוב הצפון והוא מה שארז"ל עטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה הנה אמר כל אלה במליצות מסודרות על נכון שהתחיל בסליחת העון שהוא עיקר ויסוד. ואמרו הסולח לכל עוניכי ואח"כ אמר לענין היותו רופא לכל התחלואים, שבתחה"מ לא יקומו מקברם כאשר שכבו בו חולים מדוכים ביסורים כי הוא מרפאם. ואחר זה אמר בביאור ענין התחיה הגואל משחת חייכי, ואמר עוד על העטרות שארז"ל עטרותיהם בראשיהם המעטרכי חסד ורחמים ועל הסעודה שאמרו היותה עתידה לצדיקים ושהוא הטוב הצפון אמר בהדיא המשביע בטוב עדיך, והשלים ביאור מפורסם היות מתקיים כל זה ע"י התחדשות כנשר נעורים שלא ישאר עליו שמץ עון וכבר ידעת מה שאמרנו שאם ח"ו היה עולה על הדעת לומר שאין שכר לגוף, אם כן הטלת חסרון בחק משפטיו ית' שהגוף נדכא ונענה בעוה"ז וסובל יסורים ושלא יהיה לו שכר, זה יפלא בחק משפטיו, ולפ"ז כאשר השלים דוד באומרו ענין השכר היותו בגוף ובנפש כנותן טעם לדבריו, אמר עושה צדקות ה' ומשפטים לכל עשוקים, כי הגוף באמת יקרא עשוק בהפרדת הנפש ממנו אם לא יהיה לו שכר, ואמר עוד שעתיד הקב"ה לחדש כנשר נעוריהם של צדיקים, ואמר שכבר הודיע הקב"ה ענין זה למשה במ"ש לו בשירת האזינו כנשר יעיר קנו שפירושו גם כן שיעורר המתים כנשר ועז"א על גוזליו ירחף לרמוז שיקומו בתמונת נערותם וידמו לגוזלים הקטנים. ולהיות ענין השירה הזאת מיוחסת למשה כמו שנאמר ולמדה את בני ישראל, לכן אמר יודיע דרכיו למשה ולא אמר מגיד דבריו ליעקב כמו שיאמר כאשר ירצה להודיע שהקב"ה גילה הדבר לאומה ישראלית, ובכלל זה אמר ג"כ יודיע דרכיו שהם הי"ג מדות שעליהם בקש משה באמרו הודיעני נא את דרכיך, והשלים בהודעת המדות באמרו חנון ורחום ה' ארך אפים ורב חסד, וכל זה להודיע שע"י חסד ורחמים אנחנו מצפים השכר ההוא לא שכר פעולתנו כמו שהקדים לומר המעטרכי חסד ורחמים, ואמר עוד בתשלום הכוונה שהקב"ה בהיותו רחום וחנון כבר הוא נותן השכר נצחי כאשר כבר נתבאר בדבריו והעונש איננו נצחי כמ"ש לא לנצח יריב, וביאר עוד שאין השכר ההוא שכר פעולתנו וע"ז הרבה לומר שהגביר חסדו והרחיק החטאים, ונתן טעם שהוא מרחם כרחם אב על בנים לפי שידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, הכוונה לומר כי האב לפי שהוא זוכר שהבן הזה היה ילד ולקוצר דעתו לא היה בן עונשין הנה כאשר יחטא לו אפילו שהוא גדול ירחם עליו באמרו אתמול היה ילד קטן, כמו כן הקב"ה יודע יצר לב האדם רע מנעוריו וזוכר היותנו עפר שאינו בן עונשין. ועוד שב דוד לבאר הענין שאמרנו שהקב"ה ברא האדם מן האדמה כציץ השדה אבל הכניס בו רוח מן היסוד הדק ההוא שהוא מקבל הצורות וקבל צורת ההשכלה מאת נשמת חיים שנפח בו, ובעת המות יפרד אותו הרוח מן הגוף וראה שאמר הדברים מבוארים מאד כפי מה שהנחנו שהתמונה הנשארת מן היסוד הדק הפשוט הנקרא רוח הנה תכיר ותדע אחיו קרוביו וריעיו ובניו ולרוב דקותה אינה נראית לעין, וזה אמרו כי רוח עברה בו ואיננו ר"ל שאותה התמונה נשארה והגוף העכור מת ולא יכירנו עוד מקומו, שכנראה שהוא יכיר את מקומו אבל מקומו לא יכיר אותו, וזה אמרו ולא יכירנו עוד מקומו כלומר אע"פ