מעשי השם חלק א סו

שאז ידעו התועלת המצופה לגוף ולנפש וגם יגיע להם לדעת התועלת שנבראו אותם הבריות המופלגות. וכבר אחז"ל ברמז שהתועלת המצופה מאותם הבריות המופלגות היא השגה מופלגת לעתיד לבא ביכלתו ית' ממה שנתעלם בעוה"ז וזה אמרו שעתיד הקב"ה לשטוח עורו של לויתן על חומת ירושלים שיאיר מראש העולם ועד סופו, וכן נאמר באיוב עטישותיו תהל אור. ועוד אומר לך כי ודאי עתיד הקב"ה לעשות סעודה גופנית לצדיקים לעתיד לבא כפי המקובל אצלנו והיא סעודה משובחת מאד, ולפי זה יהיה תועלת אותם הבריות תועלת אכילה בפועל כאשר יתבאר בסוף פרק זה, עד שכן בחרו ז"ל להביא המשל הזה בענין הבריות המופלגות האלה לפי שמהם עתיד לעשות סעודה לצדיקים אכילה גופנית ממש, ע"כ הביאום ג"כ למשל אל הסעודה שאינה גופנית. וכן תראה שארז"ל מנין היה משה אוכל מזיו השכינה שנא' ואתה מחיה את כלם ולמה לא שאלו מנין היה אוכל אליהו, ומבורר שהשאלה הזאת שעשו חז"ל היתה נאותה שישאלוה באופן אחר והוא שישאלו היאך היה משה יכול לעמוד מ' יום בלתי אכילה, אבל שאלו מנין היה אוכל כאלו ודאי היה אוכל, וזה להיותם דורשים דברי הכתוב שנאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי שכנראה שודאי אכל ושתה אבל לא לחם ולא מים ולכך שאלו מנין. ואמרו ז"ל כן לפי שכוונתם ז"ל להודיע שהנאת זיו השכינה היא הנקראת אכילה סתם והיא היא האכילה האמתית, אבל האכילה בעה"ז אינה נקראת אכילה סתם רק אכילת לחם. ומשז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים וכו', הם הם הדברים שכתב הרמב"ם ז"ל שהסעודה שארז"ל היא הטובה הצפונה, כי מאמרם בא לבאר מ"ש שהקב"ה עושה סעודה, וביאר ואמר שאינה סעודה גופנית רק הנאה מזיו השכינה, ורצה גם כן להודיע שיש שם גוף גשמיי והוא אותה התמונה שאותו היסוד הדק שאמרנו היותו נקרא רוח. וראה שמתוך דבריהם מבואר לכל משכיל שיש שם גוף גשמיי אבל אין בו אכילה ושתיה, שאם אין שם גוף גשמי כלל רק הנשמה פשוטים הדברים שאין שם לא אכילה ולא שתיה וכי לא ידענו שאם אין שם גוף פה וגרון ושינים ולשון וקנה וושט שאין שם אכילה כאכילתנו. אבל מאמרם זה לדעתי בא על מה שארז"ל שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים כאשר אמרו, ובארו לומר שאין באותה סעודה לא אכילה ולא שתיה גופנים כאכילתנו היום, ולפנים בפרק זה יתבאר לך שאין דברינו סותרים מה שאמרנו היות הלויתן סעודה גופנית כי מאמרנו זה ידבר בענין אחר, וז"ש אבל הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שאין שם הנאה גופנית עם היות שם גשם. וראה שאמנם הרמב"ם בהלכות תשובה כתב שאין שם אחד ממאורעות הגוף ושם ביאר ענין הישיבה האמורה כאן שהיא דרך השאלה. אבל לפי דרכנו דקדקו חז"ל היטב שאמרו שאין שם אכילה ושתיה ותשמיש ולא אמרו שאין שם דבור ושמיעה וראות, לפי שכל המאורעות אשר לגוף להיותו נצרך אל תמורת מה שניתך בודאי אין שם באותה התמונה, אבל שאר המאורעות כישיבה ועמידה ודבור וכח הזוכר והבחנת השכלה ותמונת גוף בכל איבריו, כמו שהיה בעולם הזה כך הוא שם לאותה התמונה מהיסוד הדק אשר אמרנו. וראה שגם הרמב"ם ז"ל שם רמז אל הגוף הזה על היותו יסוד דק פשוט ותמונה שלימה כמו שהיתה קודם, כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל, שאין בעוה"ב גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלא גוף ולא כתב בלא גויה כי יובנו דבריו שב' מיני גופים הם עד שקרא לאחד גוף ולשני גויה, וכוונתו לומר שאין שם שניהם יחד אבל הגויה לבדה היא שם. ועם היות ששם גויה מצאנו היותו שם נרדף לגוף אם חי ואם מת, כי בחיים נאמר בלתי אם גויתנו ואדמתנו, ואחר המות נאמר מגוית האריה רדה הדבש וכן בשאול נאמר גוית שאול ונאמר גם כן גופת שאול שכנראה ששניהם שמות נרדפים, אף גם זאת שם גויה יורה על זכות ודקות יותר משם גוף, והעד שלא הושאל שם גוף למלאכים רק שם גויה כמו שנאמר בחיות מכסות את גויותהנה וכן נאמר גויתו כתרשיש, ולכך אפשר שלזה רמז הרמב"ם ז"ל שאין שם גוף אבל יש שם גויה והיא התמונה אשר אמרנו היותה מאותו היסוד הדק, רק שלפי זה לא היה צריך להוציא מלת ישיבה מפשוטה, כי כל מה שהוא גשם יגבילהו המקום, ואם היא תמונה הרי יש בה ג' מרחקים ויתכן לומר בה ישיבה ועמידה ואחר שאמרתי לך כל זה, שמענה ואתה דע לך שאם תרצה להאמין היות השכר בגוף ממש כמו שהוא וכל הסעודות שארז"ל אכילה כאכילתנו הנה אין לך הפסד וחסרון באמונתך רק שאתה מאמין מה שאינך מצייר בנפש, ועוד שאתה אמנם מצפה ונכסף אל יעוד גרוע מאד. אמנם לפנים בפרק זה יתבאר לך היות נזכרים בדברי חז"ל ב' סעודות אחד אכילה כאכילתנו ממש ואחד משל אל הטובה הצפונה, ואזכירך כאשר תבא על פרק זה תשקיף השקפת עיון בפ"ב ואז תשכיל כי גם משם תראה ענין השכר נצחי בגוף קודם התחיה שהיא התמונה הנשארת מעוטפת בנפש חיונית שהיא מן היסוד הדק הראשון שבראו הקב"ה מאין ועתיד להתדבק עם הנשמה כמו שכתב רשב"י ז"ל שהבאנו מאמרו בפרק זה, ועתידה אותה התמונה להיותה בכל אבריה והיותה יודעת כל מעשיה אם לטוב ואם להפכו וכן כל מחשבותיה ודעותיה, וכן יכיר בכל אחיו קרוביו ומיודעיו אשר היו לה מימי קדם כאלו ממש הוא בחיים בלתי שום הבדל כלל עד אשר תזכה להתדבק בנשמתא קדישתא. ולא