מעשי השם חלק א סה

השלמים בעלי המאמר הזה שכל דבריהם כלם מתאימות ושכולה אין בהם, ועל דברים עמוקים מחוייבים ההסתר כאלה אמרו חידתם המופלגת הזאת

וכבר אמרתי לך שאל יפלא בעיניך לומר שהסעודה המיועדת לצדיקים היא הטובה הצפונה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה, שעיניך הרואות שהיות הענין כן אין ספק שכל משכיל ישבחנו והוא יעוד נכבד מאד, והאומר היותה גופנית לא יובן גודל פחיתותה ויחשבה לגדולה ויחשוב רע על המאמין היותה משל על הטובה הצפונה, מפני שיחשוב שהמאמין כן יהיה טעמו מפני היותה בלתי אפשרית, ולא ידע כי בנפשו הוא כי הגופנית גנאי ופחיחות לה. ועוד גדולה מזאת אומר לך שודאי הענין כן הוא כמ"ש הרמב"ם ז"ל שהסעודה שאמרו ז"ל היא הטובה הצפונה, אבל הדברים הפוכים, שהוא כתב שמה שארז"ל שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים היא הטובה הצפונה ועשאוה משל כאלו היא סעודה גופנית, ואני לא כן אחשוב אבל שהטובה הצפונה שמה העצמיי נקראת סעודה, ומה שאנו קוראים האכילה הגופנית סעודה הוא דרך השאלה לבד, לפי שאכילה הגופנית אינו סועד רק הגוף כמו שנאמר ולחם לבב אנוש יסעד, והטובה הצפונה סועדים הגוף והנפש. וכמה כתובים מלאים מזה כמו שהבאנו מ"ש שובע שמחות את פניך לשון רבים וכן נאמר נשבעה בטוב ביתך שמבאר היות שובע המבוקש הוא הטוב הצפון, וכן נאמר מבואר מזה אשבעה בהקיץ תמונתך שר"ל כאשר יקיצו שוכני עפר ישבעו מזיו השכינה. הרי נתבאר לך היות הכתובים האלה כלם מורים על ענין זה שהשובע והסעודה המיועדת הוא הטוב הצפון להם, ועוד תמצא שקרא הכתוב הטוב הצפון אכילה ממש כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך שאמרו עליה שהיא הנחלה בלא מצרים, ורז"ל תקנו לומר בתפלת שבת עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך, שכל הדברים שבים אל מה שאמרנו שהשובע האמור הוא לשבוע מטובו. והנה עוד אמר דוד מזמור קצר רב האיכות להורות על הענין הזה אמר, ה' רעי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמני תערך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים. שאמנם כוונתו ע"ה לבאר כל הענין הזה. והתחיל בענין גופו לומר שיקבר בעפר וזה אמרו בנאות דשא ירביצני, ר"ל שישכיבהו בקבר. ואמר ה' רועי לא אחסר, כלומר כשם שהרועה יוליך את הצאן אל הדשא כמו כן יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. ועל הקבורה אמר בנאות דשא ירביצני שהוא באמת נאות דשא, ומשם על מי מנוחות ינהלני, ואח"כ על הנפש אשר תשוב אמר נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו, ועוד פירסם הכוונה ביותר ואמר שלפי זה אינו ירא מן המות וזה אמרו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע. ונתן טעם נכון אל כל דבריו באומרו כי הקב"ה הבטיחו על אותה הסעודה המיועדת לצדיקים והוא אמרו כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני תערך לפני שלחן נגד צוררי, כאלו יאמר הבטחתני לערוך לפני שלחן, ואמר נגד צוררי שהם אותם שאינם מאמינים שכר נצחי לגוף. ואמר עוד שהוא עתיד לברך ברכת המזון להיותו משיח ה' ויברך משביע רעבים וזה אמרו דשנת בשמן ראשי כוסי רויה, שפירושו כוס של ברכת המזון כאלו יאמר מפני שדשנת בשמן ראשי מפני זה הוא כוסי. ואמר אח"כ בביאור שאותו השובע איננו רק הטוב הצפון והוא אמרו אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, שאמרו ירדפוני שב אל מ"ש שבטך ומשענתך המה ינחמוני הוסיף עוד לומר שהמה ירדפוהו כל ימי חייו והם עמו כמ"ש כי אתה עמדי ושבתי בבית ה' לארך ימים. וכבר בארנו הכתוב הזה באופן אחר והוא שהיה אומר דוד שחסד עושה לו השי"ת שירדפוהו אויביו כל ימי חייו כי עי"ז ישב בבית ה' לאורך ימים. מאחר שאם היה בו חטא כבר קבל עונשו בעוה"ז ע"י שרדפוהו אויביו, ויצדק היות הכוונה על שניהם. והיה כוונת כללות המזמור לומר שזאת נחמתו שאפילו שהוא הולך לקבר ישב בבית ה' לאורך ימים ושם ימצא שלחן ערוך. ונשוב לענין שכבר אמרנו שהמאמין שהסעודות שהקב"ה מיעד לצדיקים אחר התחיה היא אכילה כפשוטה היה אם כן יעוד הסעודה הזאת יעוד גרוע ופחות מאד, ואין ראוי להאמין היות יעוד הסעודה הזאת רק דבר נכבד מאד והיא הטובה הצפונה אשר עליה אמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. והנה אתה המשכיל הסתכל עוד בהפלגת יופי חידתם זאת, שכאשר ראו שהאיש אשר ירצה לחקור בענין השכר המצופה והטובה הצפונה בשרו עליו יכאב מבלתי היותו יכול לצייר ציור בנפש השכר ההוא ומהותו לא לגוף ולא לנפש,, הן בחכמתם וגודל תבונתם המשילו הדברים לאלו הבריות המופלגות בגודל אחת בים ואחת ביבשה שלא יוכל שום אדם לדעת על מה נבראו ומה התועלת המצופה מהם אחר היותם קיימים באיש ואינם פרים ורבים, והנה התורה אמרה סבה לכל הנבראים למה הם צריכים ומה הוא התועלת הנמשך מהם עד שגם על המאורות אמרה שנבראו להאיר על הארץ, אבל אלו הבריות המופלגות בגודל לא נודע התועלת מהם כלל, ולזה אמרו שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים שישבעו מן הרעב המופלג אשר היו בו כל ימיהם באופן