מעשי השם חלק א סד

שלא יתקלקל ומעמידים אותו ימים רבים כן הקב"ה עושה לגוף העכור ההוא שאפילו הגוף הזה העכור אינו מקפח שכרו ונותן לו שכרו נצחי כפי חקו. ובפ"ב תראנו משם אשר העירותיך במה שהקב"ה ברא הכל מן היסוד ההיולי וגם אמרנו שם שאחרי הפרד הגוף מהנפש החיונית ישאר כל תמונת הגוף בכל איבריו כפי מה שהוא ממש מאותו היסוד הדק הפשוט ההיולי ויתעטף בנפש החיונית, ואותה התמונה יודעת ומשכלת כל מעשיה ולה ניתן אחר המות העונש הנצחי אם נתחייב להיות נע ונד או באשו של גיהנם, ואם לא נתחייב עונש רק שכר הנה יהיה לאותה התמונה עם הנפש החיונית מנוחתם כבוד עד הגיע זמן ההצלחה הנצחית האחרונה המיועדת כי אז יתדבק הרוח והנפש עם הנשמה כמ"ש רשב"י דאתדבק נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה. והבן זה מאד שלא אמר רשב"י שנפש רוח ונשמה דבקים כלם בהקדוש ברוך הוא אבל אמר נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה, כי בזה תבין שהדבקות האמור בשכינה הוא על הנשמה לבד, ולפנים תמצא מבואר מעלת הגוף העכור והרוח והנאתם בדבקות הנשמה אל השכינה. גם אמרנו בפ"ב שאותה התמונה הנשארת מן הגשם הדק הפשוט ההוא מעוטף עם הנפש החיונית יקרא רוח לדקות היסוד ההוא, וראה שרשב"י ז"ל גם כן כינה הגוף העכור בכלל נפש. גם אמרנו כשתהיה התמונה ההיא מן הרשעים לגודל עונם הנה מהם יתהוו הרוחות רעות שארז"ל עליהם, ולכך קראום רוחות ואחר שהזכרתיך מה שאמרנו בפ"ב אומר לך המשל הנמרץ אשר אמרו במאמרם זה שאחרי שהתמונה ההיא המעוטפת בנפש חיונית איננה חומר עכור אבל הוא יסוד דק פשוט, על זה אמרו המשל השני שלא הרג הנקבה לפי שידבר באותה תמונה הנמצאת אחרי המות ואין שם הריגה כי אינה מורכבת מיסודות מתחלפים באיכותם עד שיגיע אליה המות, רק אמרו שציננה, ובזה יגדל התימה על מה שאמרנו שהתמונה ההיא מן הצדיק מנוחתה כבוד שהיאך יהיה לה מנוחה והיא לעולם נכספת אל התחברותה אל הנשמה. אבל כבר נתבאר בדברי רשב"י היות כאן שני דברים שאין דבקותם בשכינה רק בנשמה והנשמה היא דבקה בשכינה, והשני דברים הללו הם הנפש והרוח וכנגד אלו השני דברים שיש להם דבקות עם הנשמה לעתיד אמרו ז"ל שני המשלים אחד מהלויתן ואחד מבהמות בהררי אלף. כי על מה שאמרו שהקב"ה יצנן אותה רצה לומר שיתן לה שכר תענוג ועדון עד שלא תכסוף אל ההתחברות, כי כאשר הנקבה המצוננת לא תתאוה אל הזכר כן יעשה הקב"ה לתמונת הצדיק שלא תכסוף להתחברות הנשמה עד התחייה כאשר יתבאר. ועם היות שאמרו שצינן את הנקבה עכ"ז אמרו שסירס את הזכר, רצונם אל מה שהנשמה לא תכסוף גם היא אל התחברותה אל התמונה ההיא עד בוא עתה עת דודים, והוא שאמרו שמלחה לעתיד לבא, באופן שבהמות בהררי אלף שמוהו למשל לענין אותה התמונה המתעטפת בנפש חיונית הנקראת רוח, אבל הלויתן שמוהו למשל לגוף העכור שקראוהו נפש על שם נפש החיונית ולפי זה בלויתן אמרו שהרג אבל בבהמות בהררי אלף אמרו שצינן. והנה לפי זה יהיה הענין שהגוף העכור הזה שכרו אתו כפי חקו. אמנם עיקר הגוף הוא אותה התמונה הנשארת מעוטפת בנפש חיונית שהיא מאותו היסוד הדק הפשוט שבראו הש"י מאין גמור ולרוב דקותו קראוהו רוח, שכמו שהרוח ראות העין לא יפגשנו וגם המישוש לא ימששנו כשאר היסודות כמו כן אותו היסוד הדק שקראוהו חכמי יון היולי לרוב זכותו ודקותו לא יגיע אליו הפגישה וכן המשוש והוא באמת דבק בנפש חיונית ואם יזכה יתדבק בנשמה. ותמצא שאמרו זה רז"ל בפירוש במאמרם שאמרו שר' יוסי בן חלפתא אזיל לאחד מגדולי צפורי שמת בנו יתיב ושחיק א"ל למה את שחיק א"ל דאת חמא אפוי לעלמא דאתי א"ל אית חספין מתדבקין א"ל כלי חרס אין לו תקנה וכלי זכוכית יש לו תקנה שעשוי בנפיחת אדם כל שכן בנפיחתו של הקב"ה, ע"כ. הרי לך שכוונתו להודיע אלינו מציאות השני גופים אשר אמרנו, שהאחד הוא החומר העכור הנראה מעור בשר ועצמות והגוף השני שהוא אותה התמונה מן היסוד הדק ההיולי עד שקרא את החומר העכור כלי חרס ואת התמונה מאותו יסוד הדק קראו זכוכית לזכותו, ודוק שרבי יוסי אמר דאת חמא אפוי לעלמא דאתי ולא אמר את חמא ליה שהיה פירושו שלא יראה את בנו רק שיראה אפוי שהוא תמונתו, הרי לך בפירוש היותו מכוין אל התמונה אשר הזכרנו. ועוד תראה בדברי רבי יוסי שאמר היות הזכוכית נפיחתו ית' להורות על הענין אשר אמרנו שאותו היסוד הדק בראו השי"ת מן האין, אבל הכלי חרס שאמר במשלו הכוונה על החומר העכור שנעשה מן היסודות ולפי זה היה השואל שאלתו על נכון ששאל ואמר התם נמי לסרסיה, שהכוונה כאלו יאמר למה לא הושם הלויתן למשל לענין אותה התמונה אחר המות והיה אומר בבהמה שהרג אותה, למשל אל החומר העכור המת והלויתן למשל לתמונה ההיא ושיצנן אותו והשיב שעשה כן ליפות המשל לפי שהדג מליח הוא טוב מן הבשר מליח, ועל זה הטיב לשאול שנית התם נמי לצננה לנקבה, והשיב דגים פריצי. הכוונה בזה כלומר למה נתחייב הגוף העכור המות אחר שגם הוא עתיד לקבל שכר לצננה גם הוא ולא יתחייב המות, והשיב על זה דגים פריצי כלומר הגוף העכור הוא מדובק בתאוות גשמיות עד שא"א לו הזיכוך במוחלט רק אחר עבור עליו המות. הנה לך כמה גדולה מחשבי