מעשי השם חלק א סג

ויכוח בספרים על הענין הזה אם היא סעודה כפשוטה או משל לבד כי אז גם אני הייתי מחריש, אמנם אחרי שנפל ויכוח בענין זה יאות וראוי לאדם שיודיע מה שיבחר, והנה דע שקצת אנשים חשבו על היות כוונת הבלתי מאמינים בסעודה זו היותה כפשוטה סעודה גופנית שאמנם לא האמינו להיותם חושבים שאין אפשרות לסעודה גופנית אחר המות, ובאמת ודאי אין הדברים כן שהמאמינים שאינה סעודה גופנית אין הכוונה להיותו דבר בלתי אפשר בחק יכלתו ית', כי מי שיאמין שברא יש מאין למה לא יאמין שיחיה אותם באותו גוף עצמו שהיו כבר ויאכלו וישתו סעודה גופנית ממש, אבל מה שאינם מאמינים היותה גופנית הוא הטעם היות הסעודה הגופנית גועה ופחותה בעיניהם מאד ולא יתכן שהקב"ה מייעד לצדיקים דבר פחות וגרוע כזה. ולכך כתב הרמב"ם שרז"ל כינו הטובה הצפונה לצדיקים בלשון סעודה ולא ביאר הרמב"ם למה קראוה סעודה. אבל אומר לך טעם נכון אל מה שכינו אה בשם סעודה, והוא כי הצדיקים אינם רעבים ללחם רק לדבר ה' כי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, אבל כל הרעב להם הוא המבוכה המופלגת הזאת אשר הזכרנוה שלא יוכלו להשיג בשלמות ענין השכר המיועד להם, כי בחשבם שכר לגוף יפחדו וייראו פן יתנו בזה חסרון בחקו יתברך, ואם לא יאמינו ח"ו לו שכר בשרם עליהם יכאב. לכן יראה ודאי כי כינו רבותינו הענין בשם סעודה להיותה משביע רעבים שובע שאין אחריו רעב שידעו אז ענין השכר לגוף ושאינו חסרון בחקו יתברך, ועל השובע הזה אחז"ל שעתיד דוד לברך משביע רעבים כי הוא הרעב האמיתי אשר יגיע לצדיקים כל ימיהם ולא ישבעו מן הרעב ההוא רק לע"ל שהקב"ה יתן להם הטוב הצפון והיא הסעודה האמתית המיועדת ועוד בסוף פרק זה אעירך היות לדעתי בדברי רז"ל שתי סעודות והאחת כפשוטה מאכל ממש כמונו היום וגם הרמב"ם ז"ל לא ירחיק הענין הזה, אבל אקדים הישוב על מ"ש דוד שגופו היה אומר לנפשו הוחילי לאלהים כי עוד אודנו ישועת פני ואלהי כי דבריו אלו אין להם הבנה כלל. אבל יתכן שר"ל שהגוף יודה לה' ויברך ברכת משביע רעבים ממה שהיה רעב כל ימיו לדעת ענין השכר גוף ודבקותו בשכינה, ושאין זה חסרון בחקו ית' זה אמרו ישועת פני ואלהי ר"ל שכר הגוף שהוא ישועתו וגם ישועת האלהים כביכול שגם כן לא זשב חסרון בחקו. וכבר יתבאר בפרק זה לסעודה זאת כיוון דוד כשאמר המשביע בטוב עדיך שביאר היות השובע המיועד הוא הטוב הצפון לצדיקים וכן אמר ירמיה ועמי טובי ישבעו אה שכן דרשו ז"ל שדוד מברך ודרשו כן ממה שנאמר כוס ישועות אשא, כי באמת יפלא המשכיל ענין הישועות אצל המזון, אבל יאות מאד שהוא על אלו השתי ישועות שאמר פה ישועת פני ואלהי כי כל מי שיהיה לו צרה וממנה יושע יקרא ישועה, אם כן אין לך צרה גדולה כצרה אשר תגיע אל המשכיל מענין השכר המיועד לגוף, שאם יצפה לשכר יפחד פן יחשוב חסרון בחקו ואם לא יצפה שכר יצר לו, וכשיגיע אליו השכר וידענו והוא מבלתי שיחשב ח"ו חסרון בחקו הרי הוא נושע משתי צרות הללו, ולכן אמר כוס ישועות אשא על שתיהן. וכן ביאר דוד בהרבה מקומות היות הסעודה הזאת על השכר שכן אמר שובע שמחות את פניך שרמז לומר שמחות לשון רבים על שתיהן, וכן השלים גם כן נעימות בימינך נצח לשון רבים על שתיהן שאומרו את פניך מבואר היות ענין השובע בהנאת זיו השכינה ועתה ראה כמה גדולים מעשי צדיקים רז"ל שעל אחת כמה העמיקו עצה הגדילו תושיה במאמרם זה אשר אמרו על הענין הנבוך הזה שעתיד הקב"ה לעשות להם סעודה להשביעם מן הרעב המופלג הזה שכדי לישב דעת המשכיל אמרו המליצה המופלגת הזאת שאמרו שאלמלי נזקקין מחריבין העולם, שכוונתם לומר שאם תחשוב היות שכר הגוף בהיותו כמו שהוא מבשר ועצמות וחומר עכור ושהנפש תזדקק לו ותחזור להתחבר עמו יחרב ר"ל לא יהיה נצחי, ואמר מחריבין העולם על העולם קטן שהוא האדם ויהיה ועוד גרוע ופחות מאד, לכן המשילו עכירות הגוף לנקבה והנפש לזכר ואמרו שאם נזקקין זה לזה ר"ל שיתחברו אחר המות יחרב, כי החורבן יאמר על העדר הנצחיות והעדר השלמות. וזה אמרו בחידתם זאת שכדי לעשות הסעודה לצדיקים שהיא הטובה הצפונה להם הרג את הנקבה שהוא בנמשל המות כמשמעו, שגזר על הגוף כי ע"י המות יגיעו להשגות האלהיות כמו שנאמר לא יראני האדם וחי, כנראה שאחר המות יראה מה שלא היה יכול לראות בהיותו בחיים, ובפרק ט"ו הארכנו מאד בזה ע"ש. ובהיות המבוכה רבה אשר אמרנו שהנפש והגוף אחר היות תכליתם להתחבר שנית אם כן לא יהיה להם מנוחה עד תחיית המתים כי הנפש נכספת לגוף והגוף לנפש שאין זה מנוחת כבוד לנשמה ולא מנוחה לגוף שיאמר עליו ינוח על משכבו ולבו של אדם יהיה תוהה על ענין זה, לכן אמרו שהרג את הנקבה וסירס את הזכר, שכבר יפלא בענין המשל למה הוצרך לסרס את הזכר שאחרי שהרג את הנקבה למי יזדקק הזכר, אבל ביופי מליצתם הגדילו לומר שאחרי מות הגוף יאות כי תכסוף הנשמה להתחברות העתיד להיות עם הגוף. לכן אמרו שהקב"ה מסרסו, הכוונה לומר בזה שכשם שהסריס בהיותו יודע שאינו ראוי להתחבר לאשה לא יכסוף אליה כמו כן הקב"ה נותן שכר ותענוג לנפש והשכלה שתדע שאינה ראויה לגוף ולא תכסוף אליו. ואמר עוד בשכר הגוף דבר נאה ומתקבל שמלתו לצדיקים לעתיד לבא שכמו שמולחים הבשר