עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מעשי השם חלק א

מעשי השם חלק א סב

Ma’asei Hashem part 1 62 · מעשי השם חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

שעתידה הנשמה לחזור אל הגוף כמו שהיא בעוה"ז ממש, אם כן הרי זו בשורה טובה מופלגת לגוף אבל איננה בשורה לנפש שאחרי היותה יושבת ונהנת מזיו השכינה שתשוב אל הגוף השפל הזה, באופן שהאוהב את גופו יתר על נפשו ישמח ויתבשר באמונה זאת אבל האוהב נפשו יתר על גופו לא ישמח בבשורה זו. ועוד יפלא למשכיל שכבר לא יסתפק בהשכלת הנשמה השכלה יתרה על אחת כמה אחר הפרדה מן הגוף ממה שתשכיל טרם הפרדה ממנו, והתורה העידה על זה ואמרה לא יראני האדם וחי, שאחר אשר נתאמת למשכיל ענין השכלת הנשמה אם כן יתחייב שכבר השכילה ויודעת שעתידה להתחבר עם הגוף כמו שהיתה יודעת בהיותה בגוף ואם יהיה לה ההתחברות הזה לעליונית מעלה הרי תכסוף ותתאוה מאד אל ההתחברות ההוא אם כן כל ימיה מכאובות עד הגעתה אל תאותה שהוא התכלית, ואם הוא פחיתות מעלה אם כן זו רעה חולה נוספת על הראשונה ואנחנו לא כן נחשוב רק שהנשמה תנוח על מי מנוחות אחרי הפרדה מן הגוף. ועוד תתחדש מבוכה למשכיל שאם תאמר שהנשמה לא תכסוף ולא תתאוה אל ההתחברות הרי היא כפויה טובה שאינה נכספת אל טובת הגוף שהיה כלי והכנה לה להגיע אל מדרגות עליונות ועל ידו הגיע אליה הטוב ההוא והיתה כשר המשקים בעת טובתו לא זכר את יוסף וישכחהו. אמנם לדעתי זה היה אומר דוד ע"ה במזמור קצר הכמות שאמר, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל חי גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלהי אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. כי אמנם קשר הכתובים הללו וסדורם זר ונבוך מאד, ומלבד זה יפלא אמרו גם צפור וגו' יראה היות זה ראיה אל מה שהקדים כאלו יאמר שגם ענין הצפור הוא כענין הנפש שאמר קודם לכן, וכאשר תשקיף בדברי המפרשים עליהם לא ירוו צמאך. אבל לדעתי היה אומר דוד נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו וגו' כאלו יאמר, נכספה נפשי שלבי ובשרי שהוא הגוף ירנן אל אל חי, כמו שנאמר על הרננה הזאת יקיצו וירננו שוכני עפר כאלו יאמר שהנפש נכספת אל תחיית המתים, ובנעימות מליצתו הכריח דוד היות הנפש נכספת לגוף ולטובתו והביא ראיה לזה כי העוף אשר תעשה הקן שלה בבית אחד ותעשה האפרוחים שלה באותו הקן הנה בהיות שאותו הבית ואותו הקן היו כלים והכנה לעשיית אפרוחיה, אפילו שכבר נעשו האפרוחים לעולם היא הולכת ומבקשת למצא את הבית והקן ההוא. ואמר במשל בית וקן נגד אמרו לבי ובשרי, כי הבשר שהוא הגוף הוא משכן ללב שהלב בתוכו כמו כן הקן הוא תוך הבית ההוא. וזה אמר דוד כי גם הצפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה כבר אפרוחיה א"כ כ"ש הנפש שתכסוף אל הגוף שהיה כלי להשגתה, ואמרו את מזבחותיך ה' צבאות שב למעלה כאלו יאמר נכספה נפשי שלבי ובשרי ירננו אל אל חי, את מזבחותיך שב אל ענין המזבח שארז"ל שמיכאל עומד ומקריב נפשותיהם של צדיקים, ועל מזבח זה התפלל דוד ג"כ סי' מ"ג ואמר ואבואה אל מזבח אלהים כי כן השלים שם המזמור ההוא באמרו מה תשתוחחי נפשי וגו' כאשר יבא אחר זה ביאורו על נכון. ואחר שאמר שבאותו עליונית מעלה באותו המזבח תכסוף הנפש שיהיה הגוף, השלים הביאור ואמר אשרי יושבי ביתך ולא אמר אשרי כל יושב בביתך כמ"ש אשרי כל ירא ה' וכן אשרי איש ירא את ה' כי ר"ל באמרו יושבי לשון רבים על הגוף והנפש, ועל ענין זה ממש אמר אשרי תמימי דרך לשון רבים. והנה על המבוכה הנפלאת אשר אמרנו היותה נמשכת למשכיל שיפחד וירעד באמונת השכר, שאם יאמין היותו ג"כ בגוף ושעליו נאמר ואתם הדבקים יתבהל ויירא פן הוא נותן חסרון בחקו במה שיאמין שיהיה דבק חומר עכור בשכינתו, ואם לא יאמין שכר לגוף שלא יהיה לו שכר הנה מלבד שאר המצרים אשר אמרנו שיגיעו אליו עוד בשרו עליו יכאב שאין לגופו שכר. גם בזה הענין היה אומר דוד ע"ה דברים מתוקים מאד והוא אמרו, מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו ישועות פני ואלהי, כי אחר שאמר תשוקתו אל מזבח אלהים אשר אמרנו ואמר שהנפש נכספת אל הגוף, אמר עוד כאלו הגוף שלו היה מדבר אל נפשו אחר פרידתה ממנו, והיה אומר מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו בתחיית המתים, ואמר עוד אודנו שמלת עוד שבה אל מה שאמר עוד יהללוך סלה, שר"ל שהגוף היה אומר לנפשו שתוחיל שעוד הוא ר"ל הגוף יחיה וישבח לה' כמ"ש הקיצו ורננו שוכני עפר, כאלו יאמר הגוף לנפש שלא תהמה לענין זה שהיא עתידה להתחבר אליו כי הוא יתחבר אליה לא היא אליו א"כ אין לה להצטער על מה שעתידה להתחבר, ובזה הסיר מעלינו המבוכה אשר זכרנו לומר שענין התחייה אינה בשורה לנפש

ונשוב אל הענין שאנחנו בו שבענין הסעודה הזאת רבים האמינוה כפשוטה מאכל ממש. וראה שהראב"ד ז"ל בהשגותיו על הרמב"ם בהלכות תשובה על מה שכתב הרמב"ם שחז"ל כינו הטובה שצפונה לצדיקים בלשון סעודה, כתב הוא א"כ אין כאן כוס של ברכה והיות טובה לו שתיקתו, ובאמת שבזה הטיב לומר הראב"ד ז"ל שיהיה טוב שתיקתו שכיון שרז"ל כינו אותו בשם סעודה והסתירו הענין היה טוב שגם הוא יחריש ויניח הדברים כן ולא יגלה סוד. ולולא שכבר ראיתי שהם הרבו הויכוח וכתבו על זה ונפל