מעשי השם חלק א ס

יתכן שתהיה המצוה לכל חלק מן המים שישריץ מין אחד לכך לא נאמר רק ישרצו נפש חיה, וכן אמר עוף יעופף שהוא משניהם מן המים והרוח שיסוד המים ויסוד הרוח לא פעלו בהם רק השרצת נפש חיה כלם מין אחד לבד בשוה, והקלים שבאותם הבריות הם שגבר עליהם יסוד הרוח היו עופות והם אותם שהשריצו הפנים העליונים מן המים ותלדותם משניהם ולא יהי' חיותם תחת המים ונתן להם העופפות והוא העוף, וגם לעוף לא השריצו יסוד הרוח והמים כל מין בפני עצמו להיות גם בהיסודות הללו מתנועעים ואין בהם חלק עומד על מקומו. הרי הותר לך הספק אשר נתעוררנו בו בטעם מספיק שלא נאמר בהשרצת המים וגם בתולדת הרוח למינהו, לפי שלא נעשה מהם רק שרצים מתנועעים קטנים עד מאד כלם מין אחד אבל הקב"ה עשה להם כל מין ומין בפני עצמו ובזה תבין טעם נכון אל מה שלא נאמר ויהי כן, כי לא נאמר בשאר הימים ויהי כן רק לענין שינוי או התחלפות שבא בענין הפעולה ההיא, שלכך נאמר ויהי כן כלומר אותו השינוי או ההתחלפות התמידו ונשאר לעולם כן, ולכך ביום הראשון שהאור ניתן לו תחום והחושך ניתן לו תחום כמאמרם ז"ל וכל שכן כפי מה שהנחנו שהיה אור האש שלא נתפשט רק בחצי כדור האויר בין כך ובין כך הרי היה שם שינוי והתחלפות בין חלק אחד מן האויר וחלקו השני לכך נאמר ויהי אור במקום ויהי כן כלומר שהתמיד אותו ההתחלפות מחלקי הארץ על חלקים שבחלק ממנה היה אור ובחלק ממנה חשך, וכן ביום השני שנעשית הרקיע בין שתהיה בתחתונים כמו שהנחנו או במים עליונים או בשניהם כבר היה שם התחלפות ולכך אמר גם שם ויהי כן על היות אותו ההתחלפות מתמיד, גם ביום הג' שנקוו המים אל מקום אחד כבר נעשו שני התחלפיות האויר היות נקוים אל מקום אחד והיות הצומח כל אחד למינו שאין לך התחלפות גדול ממנו שבמקום אחד תצמיח תמר ובמקום אחד ארז כל אחד למינו, וכן ביום הד' בענין המאורות שיש כמה התחלפיות בתנועתם תנועה ממזרח למערב וממערב למזרח וכן מצפון לדרום תתחלף נקודת הזריחה אמר ויהי כן על התמדת התחלפיות ההם אבל ביום הה' לא נעשה בו רק פעולה אחת מן ההשרצה שוה לכל חלקי המים ולא היתה פעולתם משתנית שיעשו כאן מין אחד וכאן מין אחר אבל כלם מין אחד לכן לא אמר ויהי כן כי המים והרוח לא עשו המינים רק הקב"ה ובמה שעשה הקב"ה אין צריך לומר ויהי כן כי לא נאמר ויהי כן רק בפעולות שצוה הקב"ה על היסודות שיוציאו בפועל שלא נתבאר בצווי שצוה על ההתמדה הנה אז יאמר ויהי כן כאלו יאמר עשה היסוד מצותו והתמיד כן, וכן אמר ביום הששי שהיה הצווי על הארץ שתוצא בהמה וחיה למינה לפי שיש התחלפות מחלקי הארץ לחלקיה חזר ואמר ויהי כן

ובזה יתבאר לך ג"כ טעם אחר אל מה שנא' ברכה בדגים ובאדם ולא בזולתם, לפי ששתי הפעולות הללו הקב"ה עשאם שלא נאמר לארץ תוצא הארץ אדם לבד הקב"ה לקח מעפר האדמה ויצדו, ואחרי היות אלו השתי פעולות עשויות מאתו יתברך בירך אותם. אמנם מ"ש בשתיהם לשון בריאה, כבר בארנו פ"ו שלא נאמר ויברא רק על התנינים ועל האדם כי התנינים נבראו להיותם קיימים באיש, וכמו שנאמר בשמים וארץ, והיסודות לשון בריאה להיותם קיימים באיש כן נאמר בתנינים שהוא לויתן כפי דבריהם ז"ל, וכן נאמר גם כן באדם להיות שכן היתה הכוונה האלהית שיהיה קיים, באיש אם לא שחטא, והותרו בזה כל הספקות שזכרנו

ואמרו בימים כתב הרמב"ן ולא בנחלים, ובעיני זר מאד שלא יתברכו הנחלים, אבל כבר בארתיו פרק ב' ופרק ז' שכל בקיעה או חפירה מה שיהיה שהמים נחים שם ואינם זוחלים נקראים ימים כי אין המים משריצים במקום היותם זוחלים, ובנהרות ידוע שאין קרקעיתם שוה אבל יש שם כמה וכמה חפירות ובקעים שהם מלאים מים נחים והנהר מימיו זוחלים בעליון מהם רצה לומר על אותם הבקעים, באופן שכאשר אמר שיפרו בימים גם הנהרות והנחלים כלם בכלל, ואין הכוונה להודיע רק שאינם פרים ורבים תוך זחילת המים כי תנועת המים מונעת הפריה ורביה. ואחר שהורה והודיע מקום הפריה ורביה של הדגים שהוא בימים ולא בזוחלים, אמר על העוף גם כן שתהיה הפריה ורביה שלו בארץ כמ"ש והעוף ירב בארץ, כי אמרו והעוף ירב בוא"ו מוסיף יחייב שמה שאמר קודם לזה בדגים היה גם כן הוראת מקום הפריה והרביה שלהם כאשר הנחנו. זהו פשוטן של דברים

אמנם המאמרים שארז"ל בענין התנינים הללו וסעודת הלויתן, אועילך במה שהועילוני רעיוני מצורף אל מה שהבנתי מבין ריסי גדולים אשר קדמוני והנה לך נוסחת מאמרם ז"ל בתרא פרק המוכר את הספינה. ויברא אלהים את התנינים הגדולים רבי יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, אמר רבי יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלא נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר והרג את התנין אשר בים ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם מה עשה הקב"ה סירס את הזכר וצינן את הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר הנה נא כחו במתניו וגו' התם נמי