מעשי השם חלק א נט

החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי הרמב"ן ז"ל טען על מה לא נאמר בהשרצת המים ויהי כן כמו שכתב בכל שאר הימים, וכתב שאולי לא יתכן להזכיר ויברא אחרי ויהי כן כי מבראשונה ידבר, עוד כתב שלפי האגדה שארז"ל שהרג הנקבה ומלחה לצדיקים לכך לא אמר ויהי כן ואני תמהתי היאך לא טען היות כאן שינוי אחר גדול מזה בענין השרצת המים, כי בענין הצומח נאמר תוצא הארץ למינהו וחזר ואמר ותוצא הארץ למינהו, וכן בבהמה וחיה, ובענין השרצת המים לא נאמר ישרצו המים למיניהם רק אח"כ אמר ויברא וגו' למיניהם אמנם מתוך השינוי הזה יובן למה לא נאמר ויהי כן כאשה נבאר אחר שנקדים מה שנבוכו כל המפרשים על ענין הברכה שנאמר בדגים ובאדם ולא בצומח גם לא בבהמה וחיה והרמב"ן כתב שהצומח לא הוצרך לברכה כי רבים הם על פני האדמה וכי הברכה בדגים היא גם כן לבהמה וחיה, ובהיות שבאדם נאמר ברכה אמר שבעלי נפש חיה שאינה מדברת כלם ענין אחד בבריאתם. ורש"י ז"ל על פי אגדה כתב שהוצרכו לברכה מפני שצדין ואוכלים מהם, והחיה לא נאמר בה ברכה מפני הנחש שעתיד לקללה והרא"ם טען על רש"י ז"ל ואם תאמר אכתי איכא לאקשויי מן החיות שעומדים ברבויים אף על פי שנחסרים מן האוכלים כמו הדגים ואע"פ שלא נתברכו, ושמא י"ל שמכח ברכת הדגים שהם בעלי נפש חיה נתברכו כל נפש חיה אבל הצמחים שהם נחסרים מן האוכלים לא חשש לברכם מפני שאינם צריכים לזכר ונקבה וכו' עד אבל לא ידעתי מה טעם יתן בברכת האדם שאין מחסרים אותם ולא הספיק להם רצון יוצרם, עכ"ל. ובאמת תמה אני על הרא"ם ז"ל שלא דקדק בלשון רש"י ז"ל כמנהגו, שכל זה לא היה זר בעיניו רק לפי מה שהבין בדברי רש"י ז"ל שחשב שמה שכ' רש"י ז"ל שהוצרכו ברכה לדגים היתה הכוונה לומר שלא ברכם כדי שיתרבו כי כבר רצון יוצרם הוא ברכתם אבל מפני שמחסרין אותם הוצרכו לברכה, ולפי מחשבתו זאת בדברי רש"י ז"ל טען למה הוצרך האדם לברכה כיון שאין מחסרים אותם. והנה גם שנניח היות כוונת רש"י כן כאשר חשב הרא"ם אין בזה זרות כלל, שגלוי וידוע היה לפניו ית' המלכים והמלחמות שעתידים להתחדש בבני אדם עד שכאלה וכאלה תאכל חרב והם נחסרים יותר מן החיות, ועוד כיון שלא נברא האדם רק מפני הצדיק השלם ואחד מאלף נמצא כמ"ש שלמה אחד מאלף מצאתי, אם כן ודאי הוצרכו גם כן לברכה שהרי התתקצ"ט היו כלא היו ואין לך חסור גדול מזה. אמנם מלבד זה רואה אני את הרא"ם שלא דקדק בדברי רש"י כמנהגו לדקדק כחוט השערה, מה זה שכתב רש"י שמחסרים אותם וצדים מהם ואוכלים אותם שמה ענין הצדייה לכאן שכבר אין החסור רק האכילה והיה מספיק שיאמר שמחסרים אותם שאוכלים מהם. אבל מבואר לדעתי שרש"י ז"ל נתן טעם נכון אל דברי האגדה ואמר כי הדגים צדים ואוכלים ר"ל אינם מקנה לאדם ורכושו שיחוס עליהם כשור ושה שהם רכושו של אדם ואין ראוי לברכם רק לפי מעשה הבעלים וכן הצמחים כמ"ש והיה אם שמוע תשמע וגו' ברוך פרי אדמתך ופרי בהמתך, אבל הדגים שאינם רכושו של אדם ואינם מתברכים כפי מעשיו רק הם צדין ואוכלים מהם הוצרכו לברכה, ועל זה כתב רש"י ז"ל שגם החיה אשר ביער אינה רכושו של אדם וגם מהם צדים ואוכלים ואם כן למה לא נתברכו, והשיב היטב שלא נתברכו מפני הנחש העתיד לקללה שהוא בכלל חית השדה, ולכן לא כתב רש"י ז"ל רק על החיה שלא נאמר בה ברכה ולא הזכיר הבהמה, אמנם כי כן כל זה הוא על פי האגדה, אבל לפי הפשט בכתוב אשר יעדנו בו עוד יבא ביאורו בס"ד. ומהרי"א נתן טעמו על שנאמר ברכה בדגים ובעופות ולא בבהמה וחיה, וכתב מפני שתולדותם ע"י ביצי' כי הוא מהפלא שתולד מהביצה אחרי הפרדה מהמולידים. ובאמת לפי דרכו זה היה ראוי הצפעוני לברכה שגם הוא תולדתו ע"י ביצים כמ"ש ביצי צפעוני. גם ר"י בעל העקידה כתב לענין הברכה הזאת וגם לענין שלא אמר ויהי כן בנותן טעם לשניהם כי לחולשת מציאות הדגים ולהמנעו כי אם תחת המים לא נאמר בו ויהי כן כמו בשאר הויות שכמעט הם כלא היו והוצרכו ברכה לתת להם כח ההולדה. ובאמת בגמרא פרק המוכר אמרו דגים פריצי ויעקב בברכתו אמר וידגו לרוב ואם כן כבר היה מספיק להם שיהיו כשאר ב"ח חזקי המציאות לא נוספים עליהם בפריה

ואחר שאמרתי לך קצת מן הדברים שאמרו בענין זה אומר לך דעתי בישוב כל הספקות, כי הדברים באו בכתובים נאותים מאד שבענין הצמחים והחיה ובהמה שהם מיסוד הארץ הקיים אמר הקב"ה לארץ להוציאם למיניהם שבהם יובדלו כל מין מזולתו, כי באקלים אחד תמצא דובים ובאקלים אחד פילים ובאחד זאבים ובאחד שועלים ובאחד קופים, באופן שהיתה מצותו ית' על כללות הארץ תוצא נפש חיה למינה שהיתה המצוה עליה שתוצא מין זה במקום אחד ומין אחר בזולתו ולא שתוצא כל המינים במקום אחד, וכן בצומח תראה במה שאינו נזרע בידי אדם שבמקום א' תצמיח ארזי' ובמקום אחד ברושים ובמקום א' תמרים הרי לך שגם בצמח הית' מצותה כן ומפני זה נאמר בתולדות יסוד הארץ הן בצומח והן בבהמה וחיה תוצא למינהו, אבל בתולדות המים והרוח המתנועעים ומתערבים ואינם עומדים במקום אחד כמו יסוד הארץ לא