מעשי השם חלק א נח

אמרו היותו קרבן כפרה נוסף על מיעוטה. והבט וראה שהדברים כן כאשר אמרנו שכל חידתם ז"ל היא לומר שנקריב קרבן כפרה תקנה לסבת ההמעטה, מה שתקנו הם בעצמם ז"ל במוסף ר"ח ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם, וכן תקנו לומר ושעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכלם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא, שכבר היה מספיק אמרו שיביאו קרבן לתשועת נפשם אמנם יובן שבארו בזה שהבאת הקרבן מוסף ר"ח הוא לכפרה ולתשועת נפשם מיד שונא לפי שהשונא גבר מכח ההמעטה שמיעט חלקנו בעה"ז מחלקו של עשו ותקנה לזה שנביא כפרה לתשועת נפשנו מידו, ולא אמר מיד שונאים כי הדברים שבים אל עשו, ובכל המוספים לא תקנו לומר תשועת נפשם מיד שונא. ואמרו עוד בחידתם שהכוכבים יוצאים עם הלבנה ע"י שמיעט הלבנה הרבה צבאיה, רומז אל זמן ביאת משיחנו שנא' והלכו גוים לאורך, ועל כן נצטוינו בקרבן זה בחדושה של לבנה כדי שיתחדשו כמותה. וענין זה דרשו ז"ל באגדה זו ואסמכוה על מה שנאמר קודם שני המארת הגדולים ואחר כך אמר המאור הקטן

ועל מה שנאמר והיו לאותות פרש"י כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם, ופליאה נשגבה היא שדבר הידוע על פי החשבון מתי יהיה לקות שמשי או ירחי עד סוף העולם איך יתכן שיהיה סימן טוב או רע לעולם,. והנה במה שארז"ל על ד' דברים המאורות לוקין על כותבי פלסתר וכו', אומר לך מה שדעתי בו כי הוא על דרך שאמרו הנביאים שמש וירח קדרו וככבים אספו נגהם, כי אמרו כן על גודל יעוד הרעה העתידה לבא על אומה לגודל רעתם שכן אמרו רז"ל לגודל רעת כותבי פלסתר וכו' שהמאורות לוקין ודומה לזה אמרו מי שמגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות שהכוונה לדעתי במה שאמרו מזבח ולא אמרו מנורה או היכל, לפי שהמזבח הוא מקום אכזריות לשחוט הבעלי חיים לכן אמרו שאפילו מזבח מרחם על שמגרש אשתו ראשונה, וכל זה אמרו להפליג הרעה הנמשכת לאדם מגרושי אשתו ראשונה או יתכן לומר שדברו לשון חכמה והכוונה באמרם המאורות ר"ל כשת"ח מתים וכדי שלא לפתוח פה לשטן ג"כ כינה הת"ח בשם מאורות, וכמו כן יתכן שהיתה כוונתם באגדה שהביא רש"י ז"ל, אבל זה שכתב רש"י ז"ל שהוא סימן רע לעולם מה שהוא מוכרח לבא בשעות ורגעים ידועים הוא תמה בעיני ולא אבין והן בקשתי אם הם דברי אגדה בקשתיה ולא מצאתיה בכל ספרי האגדות אשר אתי. אבל יתבאר במה. שיתכן לומר על מה שנאמר והיו לאותות שיהיו לאות על שיש אדון לבירה כשאחז"ל בענין אברהם משל למה"ד למי שהיה הולך ממקום למקום וראה בירה דולקת אמר אפשר בירה זו בלא אדון הרי לך שענין המאורות היו לאות לאברהם שיש אדון וקרוב למכוון זה אחז"ל בב"ר והיו לאותות אלו שבתות, ר"ל שמעידין בחדוש העולם

ועתה אזכירך בענין האותות והמועדים וימים ושנים שנאמרו כאן כי קצתם אמרו דרך מדרש. אבל הנראה נכון לדעתי בפשט הכתוב הוא שכבר ידוע שאין במאורות ובתנועתם זולת ארבע שינויים אשר יראה בהם ובתנועתם. האחד הוא הלקות הירחי מצל הארץ וגם הלקות השמשי בעת הדבוק שנלקה מגוף הלבנה המפסיק בינינו ובין אור השמש, וזה תנועת שינוי אחד לב' המאורות. תנועה שנית שאנו רואים מזרח השמש בצד צפון למשוה היום, ואח"כ מעט מעט תטה הזריחה עד שתגיע לצד דרום וכן לעולם תתנועע הנקודה המזרחית אשר השמש זורח מצפון לדרום ומדרום לצפון. והתנועה הג' מה שאנו רואים שהמאורות הולכים ממערב למזרח. והתנועה הד' שהיומי יוליכם ממזרח למערב. וכל אלה הד' תנועות שמשתנים במאורות הזכיר הכתוב זה אחר זה, שאם הדבוקים והלקיות קראם אותות כמ"ש רש"י ז"ל, וכבר יתכן לומר שמה שכתב רש"י שכשהמאורות לוקין סימן רע לעולם אין הכוונה לומר שבאמת הוא סימן רע לעולם כלו אבל ר"ל שאנשי העולם תופשים אותו סימן רע לבלתי עשות התחלה לבנין או לשמחה או לדברים אחרים בעת שהמאורות חשוכים ולוקים וכן בעת חסרון הלבנה אין נושאים נשים כל שכן כשתהיה לוקה ועל כן נאמר מאותות השמים אל תחתו, ואם כן נגד הדבוקים והלקיות אמר שיהיו לאותות ועל השינוי השני שהוא תנועת מקום הזריחה מצפון לדרום שמזה ימשך להיות המאורות מהלכם על חגורת המזלות ממערב למזרח עד שיתחדשו אביב וסתיו וקיץ וחורף, אמר הכתוב ולמועדים שהם הם נקראים מועדים, והעד מה שנאמר למעד חדש האביב שכמו שחדש האביב נקרא מועד גם הסתיו והקיץ והחורף נקראים כן, ולכן אמר שהשינוי השני שהולך מצפון לדרום ימשכו ממנו המועדים והשינוי הג' שגלגל היומי יוליכם ממזרח למערב ימשכו ממנו הימים. והשינוי הד' שמהלכם הוא ממערב למזרח ימשך ממנו השנים. וזה מבואר לדעתי היות פשט הכתוב שרצה להודיע ענין הג' תנועות הנראות בחמה דהיינו מצפון לדרום וממזרח למערב וממערב למזרח וכן ענין הלקיות ותועלת כלם, ואחר שאמר התועלות הנמשכות מהיות תנועתם על אופן זה אמר תועלת האור המופלג לצורך הבריות כמו שנאמר להאיר על הארץ: פרק ט

ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים ויברא אלהים את התנינם הגדולים ואת כל נפש