מעשי השם חלק א נו

והפיוס הראשון היה על מיעוט האור שהיא תאיר לבדה בלילה וביום גם כן קצת ולא נתפייסה שאמרה שרגא בטיהרא כלומר אפילו הכי יקראוני קטן שאין אורי נחשב לכלום לפני אור החמה, הנה אז שחששה אל הקריאה שיקראוה קטן פייסה לענין השם שנקראת קטן שאינו חסרון כי גם הצדיקים נקראים כן, וכאשר ראה הקב"ה שגם בזה לא נתפייסה אמר לישראל הקריבו קרבן כפרה בר"ח על שמיעטתי את הירח, כי כבר קרבן התמיד בא בבקר בזריחת השמש ובהערבו, ואם הלבנה היתה מאירה מעצמה היה צריך גם כן להביא קרבן בזריחתה ובהערבה אבל עתה לא היתה זריחתה נחשבת כדי להקריב קרבן, וכדי להפיס דעתה אמר שגם בחדושה יקריבו קרבן להפיס דעתה, וזה אומרו הביאו קרבן על שמעטתי אותה, תביאו גם כן קרבן כפרה בחדושה להפיס דעתה שבזה תהיה תנועתה נחשבת כיון שישראל מקריבים לסבת, חדושה קרבן לפני המקום. והבט וראה שבכל המוספים שנאמרו בתורה נאמר מלבד עולת התמיד חוץ ממוסף ר"ח שלא נאמר בו מלבד רק על עולת התמיד כאלו אמר לסבת עולת התמיד שכיון שאתם מקריבים לסבת זריחת השמש תקריבו גם כן לסבת חדושה של לבנה. כי כל המוספים הבאים במועדים הוא לסבה שנתוספו בהם מצות סוכה ולולב ומצה ומצות שמחה ואסור מלאכה לכן הוצרך כפרה נוספת אבל ר"ח שאינו מקרא קדש ואין בו אסור מלאכה ולא מצוה נוספת לא היה צריך קרבן מוסף

הנה זהו בשגם נניח הדברים כפשוטם. אמנם נראים הדברים היותם דרך חידה, ואודיעך שהיתה חידתם זאת מופלגת במתק לשונם לומר לנו טעם אל מה שבהשקפה ראשונה יפלא מאד לכל אדם שהיאך יתכן שאנו אומרים שהקב"ה לא ברא כל העולם רק בשביל ישראל ועינינו הרואות מן האומות אשר מיום היותם גדלה מלכותם וכל ארץ ישראל איננה רק ת' פרסה והתורה מעידה על כמה מלכים שמלכו באדום לפני מלך מלך בישראל באופן שלהם לבדם נתנה הארץ קודם הקמת מלכותנו ואחריו עתה כמה אלפים שנה מעולם לא ראינו שנעדר מהם מלכות, והנה השקפת הנמהר בענין זה תביאנו אל מבוכה במחשבתנו, ועל ישוב המבוכה הזאת נאמרה לדעתי האגדה אשר הזכרנו. ודע כי הגזרה האלהית היתה שיהיו יעקב ועשו שוים בעוה"ז, אמנם יעקב ביקש לירש ב' עולמות כמו שראינו בהשתדלותו לאחיו בעקב עשו ולקחת ממנו הבכורה והברכה. וכבר רמזו רז"ל ענין זה במה שאמרו ביקש יעקב לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים הטוב הצפון להם לעוה"ב אלא שרוצים גם בעוה"ז, שגילו רז"ל בזה שיעקב היה מבקש לירש שני עולמות ושאין רצונו של הקב"ה בכך ומהיותם בבטן אמם היתה הגזרה שיצאו יחד בפעם אחת לא זא"ז כמו שנא' ממעיך יפרדו ר"ל שיפרדו יחד, ויעקב מאז קטרג והיה רוצה לצאת תחילה כמו שנראה מאחיזת העקב עד שלכך סיפרה התורה ענין אחיזתו עקב עשו להודיע שהיה רצונו לירש שני עולמות ועל כן היה רוצה לצאת לאויר העולם קודם ולהחזיק בו עד שגזר ה' והיה עשו הבכור, וכבר יש להפלא ולומר מה היה הצורך שתספר התורה המלכים שמלכו באדום לפני מלך מלך בישראל, אבל מטעם זה סיפרה כל המלכים שמלכו באדום לפני מלך מלך בישראל להודיע שרצונו של הקב"ה הוא שיגדל חלקו של עשו בעה"ז, גם אמרה לא מרבכם מכל העמים וגו' כי אתם המעט כי על המיעוט הזה רמזו חז"ל שאמרו מעטי את עצמך, וכבר ידעת מה שאז"ל מה חמה זו שולטת ביום ואינה שולטת בלילה כך עשו עובד ע"א יש לו חלק בעה"ז ואין לו חלק לעה"ב, ומבואר בכמה מקומות בדבריהם ז"ל היות עשו נמשל לחמה ויעקב ללבנה, וכן אמרו גדול מונה לגדול קטן מונה לקטן, ובנוסח ברכת לבנה תקנו לומר תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולדעתי חלומו של יוסף שראה השמש והירח משתחוים לו היה פתרונו שיעקב ובניו שהם הירח והככבים יהיו צריכים לו וגם אומות העולם שמונים לשמש גם הם יצטרכו לו כאשר היה שהיה שליט במצרים וכל האומות באים לשבור בר ולהשתחוות לפניו, אמנם יעקב שהיה רצונו לירש ב' עולמות הפך פתרון החלום ופתר כאלו נאמר השמש בעדו והירח בעד אמו כמ"ש הבוא נבא אני ואמך ובזה תבין ענין חידתם המופלגת להורות על הענין הזה, שכאשר בחר לו הקב"ה את האבות ואת זרעם לסגולתו ושעל ידם יתפרסם אלהותו יתב' כמ"ש אני אל ואתם עדי, רצה מגודל אהבתו אותם שלא יהיה להם ישוב בעולם הזה אבל שיהיה ישובם בעולם הנצחי עיקר והעולם הזה טפל, כי כל העבירות אשר הזהירנו מהם הקב"ה בתורתו בין מה שבין אדם למקום ובין מה שבין אדם לחבירו כל מי שיעשה עיקר עולם הבא הנצחי ויהביל עוה"ז ההווה ונפסד, ודאי לא יחטא באחת מכל העבירות ההם, וכל חטא אשר ימשך האדם לעשותו הוא מפני תאותו בעניני עוה"ז, אבל אחד מרבה ואחד ממעיט. ולפי זה לא רצה השי"ת שהאומה הישראלית הנאהבת לו תגדיל בתאוות העולם השפל, ורוב אזהרות התורה הם על זה עד שצוה למלך אשר ימלוך עליהם לבלתי הרבות סוסים הפך הסברא כי המלך צריך שירבה לו סוס מוכן ליום מלחמה, והישירנו במצות כולם להרחיקנו מן התאוות הגופניות עד אשר עינינו הרואות בכמה אומות שיצאו מבני נח כלם היה להם חלק בעוה"ז שכבשו את הארץ אפילו כל בני שם שאנחנו מזרעו כלם כבשו חלקם מן הארץ, זולת המשפחה הזאת הנבחרת שאם לא היה נותן להם את ארץ כנען שלקחה ממנו כאשר נתמלאה סאתו כבר לא היה להם מקום חניה בקרקע בכל