מעשי השם חלק א נג

אלא על דעתיה דרבי פנחס למה נתקללה אלא איניש דאמר יהון לייטין ביזייא דהדין יניק, עכ"ל האגדה הרי לך בהדיא שמה שאמר יהון ויטין ביזייא אינו משום שנא' בעבורך כמ"ש הרא"ם כי לא אמר כן רק ר' פנחס שדעתו הוא שלא חטאה. אבל נראה ליישב דברי רש"י ז"ל יהיה פירושו באגדה, שמה שאמרו לר"י בר שלום ניחא ר"ל ניחא שנתקללה אבל יפלא אומרו בעבורך, ולכן השיב אלא כאיניש דאמר בין לרבי יהודה ובין לר' פנחס, ולכך פי' רש"י ז"ל כר' יהודה שחטאה ומה שנא' בעבורך הוא כאיניש אמר יהון לייטין אמנם יש לשאול שלר' יהודה בר שלום לא נתקללה האדמה לחטאה, לזה נראה מד שר' יהודה בר שלום ראה כאן שתי קללות א' שנא' ארורה האדמה בעבורך שאמרו שתהיה ארורה הרי קללה אחת, וכבר ביאר מה היא ארורה והוא שנאמר בעצבון תאכלנה כי בתחלת בריאת האדמה היתה הכוונה האלהית שהארץ תוציא כל תבואתה בלתי עבודה ובלתי מטר כאשר התבאר פרק י"ד, וא"כ קודם החטא היתה הארץ מבורכת להוציא המזון בלתי עבודה ואחר החטא קלל אותה שלא תתן רק אחרי היגיעה והעבודה ולא יאכלנה רק בעצבון באופן שהעצבון הוא קללה לאדמה ולאדם, והעד הנאמן על שקללת האדמה היתה מה שיאכלנה האדם ביגיעה ועצבון הוא מה שנא' זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' ואומרו קוץ ודרדר תצמיח היא קללה אחרת, לכן אמר שמה שנתחייבה שיצאה חייבת שתצמיח קוץ ודרדר הוא מפני חטאה שעברה על הציווי, ומ"ש שתהיה ארורה בעבור האדם הוא כאיניש דאמר יהון לייטין. אבל עוד צריך לישב דברי ר' פנחס שמה שנא' עץ פרי כבר ר' יהודה בר' שלום פירשו שהעץ נאכל, אמנם לר"פ לא נתבאר מה יאמר בעץ פרי. אבל נראה שר' פנחס יפרש בעץ פרי הפך מה שפירשו ר' יהודה אמר עץ פרי מה העץ אינו נאכל אף הפרי אינו נאכל, וא"כ הוסיפה על הציווי שהקב"ה אמר לה לעשות אילני סרק והיא עשתה כלם עושה פרי מאכל. ויש לטעון שהרי אנחנו רואים כמה אילנות של סרק שעושים פרי ואינם נאכלים, אפשר שבקללה שנתקללה שתצמיח קוץ ודרדר אינם לתועלת גם כן נתקללה באילנות שתעשה אילני סרק שלא יאכלו הפירות, ומ"ש קוץ ודרדר אמר כן בדקדוק על הקוץ והדרדר לבד רק על הרבה דברים שאינם לתועלת. זהו הנראה לישב בדברי רש"י ז"ל ובדברי השלמים ההם נחלקו באגדה ההיא. ועל מה שנאמר זרעו בו רש"י הם גרעיני כל פרי שמהם האילן צומח שנוטעים אותו, ועל זה כתב הרא"ם ז"ל כלומר לכן נקרא הגרגיר זרע דאל"כ לא הל"ל אלא גרגירי כל פרי, עכ"ל. ובאמת עוד היה לו להרא"ם לדקדק בדברי רש"י ז"ל שאפי' יהיה כן היה מספיק שיאמר רש"י שמהם האילן צומח ומה היתה כוונתו באמרו כשנוטעים אותו או הל"ל הם גרעיני כל פרי שנוטעים אותו והאילן צומח אמנם לדעתי רצה ליישב רש"י ז"ל למה אמר הכתוב בעשב מזריע זרע ולא אמר ג"כ באילנות מזריע זרע כיון שגם האילן מזריע זרע הוא ומן הזרע צומח האילן כמו העשב, ולכן היו דברי רש"י ז"ל ליישב זה, ואמר שלא נאמר מזריע זרע רק אשר זרעו בו לפי שכבר יצמח האילן ע"י ענף מבלעדי הגרעין. ומה שקראו זרע אע"פ שבענפים נוטעים, השיב על זה ואמר שקרא הגרעין זרע לפי שהאילן צומח אם נוטעים אותו ואמרו זרעו בו ר"ל מוכן לזה אם יצטרך:

פרק ח

ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן, ויעש אלהים את שני המארת הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הככבים ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי הן במה שנכתב יהי מארת חסר. ידוע מה שדרשו רז"ל, אבל לפי הפשט רצתה התורה לרמוז על שלא ניתן אורה רק לשמש כי הירח תאיר מאור השמש. ובמה שנאמר להבדיל בין היום ובין הלילה פירש"י וז"ל משנגנז האור הראשון אבל בז' ימי בראשית שמשו האור והחשך הראשונים זה ביום וזה בלילה, והרמב"ן טען עליו שאין זה דעת רז"ל, והרא"ם השיב בעד רש"י ז"ל שלא בחר באותה אגדה מפני שיקשה עליה שהנביא אמר כאור שבעת הימים ולפי אגדה זו נ"ל ששבעת הימים שאמר הנביא הכוונה במקצת השבעה דהיינו ג' ומפני דוחקו בחר בפשט ששמשו שבעה ימים. ועוד תמצא שדרשו בתנחומא פרשת אלה תולדות השמים על זה הכתוב שעתיד הקב"ה להחזיר לאדם חמה ולבנה על אחת שמ"ג, והמדרש לא הביא טעם למספר זה, אבל ודאי יפרש שבעתים ז' פעמים שבעה שהם מ"ט ונאמר כאור שבעת הימים שהם ז"פ מ"ט שהם שמ"ג שלפי המדרש הזה אין אומרו כאור שבעת הימים על האור שנברא יום ראשון רק על אורו בעצמו לאחר שבעה והבאתי לך כל זה לומר שהם אגדות חלוקות ושתראה כל האמור באור הזה והמאורות. ועתה אתה ברוך ה' המשכיל השקיפה ממעון עיונך וראה ישוב הכתובים הללו על פי הדרך אשר אמרנו בפ' ג' שהאור שנברא ביום א' בנגלה מן הכתוב הוא שצוה על החשך שהוא האש היסודיי שירד ממקומו הטבעי ויתמזג עם יסוד האויר ויאיר