מעשי השם חלק א נב

ומכל טעם דג, א"כ יאות להקרא ימים שאעפ"י שחומר המים הוא אחד ואין היכרא בים אוקינוס שבאו בו ימים, עכ"ז כיון שנשאר היכר מחמת הדגים יקרא ימים, כי כאשר יצא בים אוקיינוס דג של אספמיא יאמרו דג של אספמיא, וכאשר יצא דג של עכו יאמרו זה של ים עכו, וכולם יוצאים מים אוקיינוס א"כ יאות היטב להקרא ימים כיון שיש בו דגים מכל הימים והם נבדלי הטעם, ולזה בחר רש"י ז"ל במ"ש בב"ר שהוא נתינת טעם. ויתכן עוד לומר טעם אל מה שקראו ימים לשון רבים עם מ"ש חז"ל תנאי התנה הקב"ה עם כל המים שיקרעו שנא' יקוו המים שאמנם יהיה אמרו קרא ימים כמו מה שנא' במלכים כי קרא רעב על הארץ שפירושו גזר רעב על הארץ כך ג"כ יאמר שמאז גזר השי"ת שיקרע הים ויהיה לשנים ולכך נאמר קרא ימים. עוד יתכן לראות לפי מדרשם זה למה לא התנה עם הירדן שיקרע, אבל אפשר לומר שהירדן לא נקרע לשנים רק עמדו נד אחד עליו נאמר יקוו המים ועל הים שנקרע לשנים נאמר קרא ימים, והמדרש קיצר והביא תחלת הכתוב שהוא יקוו המים והכוונה על כל הענין, אבל כל זה הוא דרך דרש אמנם לפי הפשט אשר יעדנו אין אנו צריכים לכל זה כי אומרו ימים לשון רבים הוא מפני שעתידה התורה לספר שגזר הקב"ה שישרצו המים בימים לכן הקדים לומר שקרא כל מקוה מים ימים כמו שבארנו זה בפ' ג', וא"כ כל מקום מדרון שנקוים שם מים שנקראו מקוה נקראו ימים והתורה קראה מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות וכ"ש שנמצאים מקוים גדולים ממים מתוקים והם כמה מילין שודאי יקראו ימים, והעד הנאמן מה שנא' ים המלח שכנראה גם המתוק נקרא ים, ומ"ש פה ולמקוה המים לשון יחיד שב אל המין של המקוים, וכן דרך הכתוב שיזכיר המין לשון יחיד ואחר יזכירהו לשון רבים והרי לך כמוהו מ"ש וירד העיט על הפגרים שהוא לשון יחיד על מין העוף ואח"כ אמר וישב אותם אברם לשון רבים, ומ"ש וירא אלהים כי טוב כבר בארנוהו בפ"א שהכוונה לומר כך גזרה חכמה האלהית, ועוד יתבאר פרק י"ג תראנו משם

ובמה שנאמר תדשא הארץ, כבר אמרנו סדר הבריאה על נכון שהיסודות מאז היו נפרדים עומדים כל אחד במקומו הטבעי והש"י ערבם והרכיבם, ואחר היותם מורכבים אמר הכתוב שאף גם זאת לא היה להם רשות לעשות פרי עד שבאה להם גזרת הבורא ית' וזה אומרו תדשא הארץ. ובמלת דשא כתב רש"י ז"ל שהדשא הוא לבישת הארץ, והרמב"ן ז"ל טען עליו שאם כן לא יתרבה, והרא"ם השיב בעד רש"י שלשון חכמים, לחוד, ואפשר לומר שקודם המאורות היתה לבישה אחת שוה בכל שטח הארץ אמנם עם המאורות נעשו הרבה מיני לבישות כפי הכאת ניצוץ השמש שאין לבישת האחד דומה ללבישת זולתו, והרמב"ן פי' שהדשא הוא הקטן בעשבים ובאילנות ולדעתי הדשא הוא כאלו תאמר הצומח והוא כולל כל הצומח קטן וגדול שם הוא וגם האילנות בכלל ואח"כ אמר הפרטים עשב מזריע ועץ פרי, והעד שכן נאמר יהי מאורת דרך כלל ואח"כ אמר הגדול והקטן והכוכבים, וכן בשרץ המים אמר ישרצו שרץ נפש חיה ועוף יעופף כולל הכל ואח"כ אמר פרטים תנינים ונפש חיה והעוף ולא אמר שרץ רק נפש חיה כי שרץ נאמר על הכלל, וכן נאמר תוצא הארץ נפש חיה כלל ואח"כ אמר הפרט בהמה ורמש וחיתו ארץ, וכן תראה שנא' ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל הרמש ולא נאמר שעשה נפש חיה לפי שהוא הכלל וזה פשוט לדעתי בפשט הכתוב שתדשא דשא הוא הכלל כמו שיאמר הצומח, ואם תמצא לפעמים בכתוב או בדברי רז"ל שיאמר דשא על הקטן או על הלבישה יהיה מושאל ועל מה שנא' עץ פרי עושה פרי פירש"י שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה והרא"ם כתב וז"ל אין זה סותר מה שפירש גבי ארורה האדמה משל ליוצא לתרבות רעה שהבריות מקללות השדים שינק מהם כדכתיב את אביה היא מחללת שחללה ובזתה את כבודו שאומרים עליו ארור שזו ילד דמשמע שלא בעון שבה נתקללה, דאיכא למימר הא והא גרמה והכי קאמר כשנתקלל אדם על עונו והוצרך לקלל גם האדמה בעבורו כמנהג הבריות נפקד גם עונה עם אותה קללה, ומה שהכריח לחז"ל לומר גבי ארורה האדמה משל ליוצא לתרבות רעה ולא אמרו בעבור עונה משום דסבירא להו דממלת בעבורך משמע ולא בעבורה, עכ"ל הרא"ם. ולדעתי הרא"ם ז"ל לא ראה האגדה במקומה שר' פנחס הוא שאמר כאיניש דאמר יהון לייטין ביזייא ולא אמר ר"פ כן אלא מפני שסברתו היא שהארץ לא חטאה אבל אדרבה הוסיפה לעשות על צוויו של הקב"ה. והנה לך לשון המאמר בב"ר פרשה ה' תניא בשם רבי נתן שלשה נכנסו לדין וארבעה יצאו חייבים ואלו הן אדם וחוה והנחש נכנסו לדין ונתקללה הארץ עמהם שנא' ארורה האדמה בעבורך שתהא מעלה לך דברים ארורים כגון יתושים זבובים ופרעושים, אר"י מגדלאה אף הן יש בהן הנאה ולמה נתקללה, ר' יהודה בר שלם אמר שעברה על הצווי שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ וגו' מה הפרי נאכל אף העץ נאכל והיא לא עשתה כן אלא ותוצא וגו' עושה פרי הפרי נאכל והעץ אינו נאכל, ר' פנחס אמר אף הוסיפה על צוויו של הקב"ה לעשות רצון בוראה עץ עושה פרי אף אילני סרק עושים פירות. על דעתיה דר' יהודה בר שלום ניחא