מעשי השם חלק א מט

רק את הפשט שמור, ועם היות שלא על הלחם לבדו יחיה האדם הפת עיקר בקדימה וזכרהו: פרק ז

ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי

כבר אמרנו שאמרו יהי רקיע בתוך המים בפשט הכתוב נאמר על הריקוע שנעשה יסוד הארץ במים כגלדי בצלים ועליו נאמר רוקע הארץ על המים, ועל כן גזר כאן שלא תתפשט פעולת רקיעת הארץ תוך המים רק ביבשה אבל בים שיהיה כולו מים ולא יהיה בו ריקוע מן הארץ. ואמרו כאן מתחת השמים יפלא לפי הפשט אשר הנחנו שכבר אמרנו שהרקיע הנאמר הוא ביבשה לבד. אבל בהשקפת עיון יראה שהענין יובן שאחרי שגזר הריקוע ההוא שתהיה הארץ בתוך המים כגלדי בצלים אמר יקוו המים מתחת השמים, שאם לא היה אומר מתחת השמים היתה הגזירה הראשונה מתבטלת והיו כל המימות אפילו מה שתחת ריקוע הארץ היו נקוים אל הים, לכן אמר יקוו המים אשר מתחת השמים לשלול המים אשר מתחת לארץ. ואין לך לומר למה לא אמר יקוו המים אשר מעל הארץ, שלא אמר כן מפני שגם בתוך גלדי הרקיעות יש מים על הארץ. וכי ישאלך לב משכיל לאמר מה זה שהקב"ה ברא המים שטוחים על פני כל הארץ ואח"כ אמר יקוו אל מקום אחד ולמה לא בראם במקום אחד לבד באותו המקום שהיה רצונו שיהיו נקוים, אזכירך כי כבר אמרתי לך בפ' ב' שיש מפרשים שכאשר ראו שהרמב"ם והרמב"ן וכל קדושים עמם בחרו להניח שהש"י ברא קודם חומר היולי וממנו ברא הכל, הנה המפרש ההוא מאס הנחה זאת והיא באמת ראש פנה תוריית מחוייבת כאשר אמרנו פרק ב' תועלות מופלגות הנמשכות מן ההנחה הזאת והמפרש ההוא היה בעיניו כמגדיל יכלתו ית' במה שהניח שעשה כל הפרטים כל פרט ופרט בפני עצמו מלא דבר, וכבר הודעתיך שם שמחשבתו בטלה כי מי שיעשה דבר אחד מלא דבר או יעשה אלף דברים מלא דבר אין בזה תוספת שבח כי כלו שבח אחד שיכול לעשות דבר מלא דבר, אבל מי שיעשה דבר מלא דבר הנה לא נתפרסם אם אחר שקבל הצורה יוכל, לבטל הצורה ההיא ולהחליפה בזולתה, ואין לך לומר שפשוט הוא מאחר שיכול לעשות דבר מלא דבר עאכ"ו שיוכל להחליף להצורה, שאין הדברים כן כי יהיה צד לחשוב שאם ירצה להחליף צורה בצורה יחוייב להחזיר קודם הדבר ההוא אל מה שהיה, כענין היוצר שיעשה קדרה מן העפר ואחר שעשאה עגולה אם ירצה לעשותה מרובעת יחוייב לכתשה במכתשת ולהחזירה אל מה שהיתה עפר ואח"כ יעשנה מרובעת, כן היינו אומרים ח"ו שיכלתו ית' הוא לעשות דבר מן האין אמנם אחר שקבע בו טבעו לא ישנה צורתו אם לא קודם יעשה אותה לאין כבראשונה, ובזה נתבאר לך שיכלתו יתב' נתגדל יותר באמרנו שברא ההיולי מלא דבר ושאחר שברא אותו ויצאו הצורות ממנו ד' יסודות כל אחד קבוע במקומו הטבעי, האש הקל שבכלם עליון על כלם וכדורו סובב כל כדור הרוח, וכן הרוח סובב כל כדור המים, וכן המים סובב כל כדור הארץ. הנה השי"ת ביכלתו המוחלט הוריד האש ממקומו למטה והעלה הארץ על המים וכן גילה פני היבשה מבלתי עשותם שנית לאין החליף טבעם וצורתם. וכבר אמרתי לך שמה שנאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו אין פירושו כאשר חשבו קצת שלא היה לו עזר, אבל פירושו שעושה הנפלאות שאין אנו יודעים בהם

ועתה אומר לך שלפי זה אמר דוד בהלל הגדול טרם היותו מספר ענין הבריאה כמו שנא' לעושה שמים וגו', הקדים ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו, לפי שהנפלאות שעשה בענין הבריאה לא עשאם כמו הנסים שנעשו שנאמר בהם למען ספר שמי, רק עשאם לבדו שהאדם לא נברא עדיין. א"כ זהו הענין אשר העירותיך בו שאחר שעשה ההיולי שיקבל כל הצורות ועשאם קבועים במקומם אשר לו הגדולה הוריד והשפיל היסוד העליון והעלה היסוד התחתון והכניס זה בגבול זה כן לארבעתם ועוד עשה שביסוד האחד בעצמו עלה קצתו על קצתו, וז"ש יקוו המים שעלו קצתם על קצתם ולכך לא בראם במקום אחד אבל בראם סובבים הארץ ואח"כ גזר שיקוו ושיצאו ממקומם

וכבר ידעת בענין הקוואת המים אל מקום אחד מה שאחז"ל בב"ר ר' יודן בשם ר' לוי ור' ברכיה בשם ר' יודן בר' שמעון אמר כל העולם כלו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אתמהה משל לעשר נאדות נפוחות עומדות בטרקלין נצרך המלך למקומן מה הוא עושה להן מתירן ומוציא רוחן ומסלקן בזוית אחת כך דרך הקב"ה על מי בראשית וסילקם בים אוקינוס הה"ד הן יעצור במים וייבשו וגו' ודורך אל במתי ים, ע"כ. עוד אמרו שם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן שמא כלי מלא תוך כלי מלא כל העולם כלו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה. ור' אליעזר אמר בפרקיו בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה והמים מכסין על פני כל הארץ, וכאשר יצא הדבר מפי הקב"ה