מעשי השם חלק א מח

בעבודתו ומתחמם. ואחר שהשלים לומר התועלת הנמשך מן השמים ומן הרקיע והמאורות לידיעת בוראם, אמר עתה יתרון התועלת הנמשך מהתורה עליהם, ואמר שאמנם השמים והרקיע והמאורות כדי שיתפרסם מהם כבודו ית' צריך מופתים בתנועות ההם שיבין הפכיות התנועה ותכונת השמים ותנועת הרקיע, אבל התורה מספרת כבוד ה' ומפרסמת יותר אחרי היותה תמימה שר"ל בזה שהיא נקראת תמימה כי כל חכמה מן החכמות צריכה להקדמות מן החכמה הקודמת לה אבל תורתנו תמימה ושלמה אינה צריכה להקדמות כלל מחכמה זולתה, ועוד נקראת תמימה לפי שאין מאמריה ע"י מופת וראיה רק בתמימות. וכבר בארנו בפ"ח שענין התמימות הוא האמונה בלתי מופת, וע"כ השלים לבאר ואמר עדות ה' כלומר בלי מופת רק עדות ה' היא נאמנה ואין צריך מופת ואינה כענין התועלת הנמשך מן השמים שצריך להיותו חכם בלמודיות כי תורתנו היא מחכימת פתי, ואמר עוד שהתועלת הנמשך מן המאורות הוא להאיר לחוש הראות ר"ל העין החמרי, אבל התורה מאירה העין החמרי והשכלי וזה אמרו מאירת עינים. ואמר שהיראה הנמשכת כאשר ישיג האדם מציאות הבורא ע"י מופת תהיה יראה אבל לא מאהבה, כי אין האהבה נמשכת רק בנתינתו התורה אלינו שאם יהיה ירא מפני היותו יודע שברא העולם והוא שופט כל הארץ לא יהיה ירא רק מן העונש, אבל היראה הנמשכת מן התורה היא מאהבה והיא האמתית וראויה, שמלת טהורה ג"כ נאמרת על הדבר הראוי כמ"ש טהורים אמרי נועם ואמרות ה' אמרות טהורות, כמו כן אמר פה שהיראה הנמשכת מן התורה היא טהורה וראויה, אבל הנמשכת מידיעת הלמודיות אינה רק יראה מן העונש. ואמר ענין נאה שהיראה הטהורה שהיא מאהבה אינה נעתקת מן האדם אפי' כמה יסורין באים עליו, אבל היראה מחמת עונש ברוב יסורין תסתלק כמ"ש אשת איוב ברך אלהים ומות. וכאשר אברהם היות השגתו ע"י הלמודיות נתנסה אם הוא ירא מאהבה או מיראת עונש ומצא שהיה ירא מאהבה וע"כ נקרא אהוב למקום, וראה שכן נאמר בענין העקדה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, כי הירא מאהבה לבד יקרא ירא אלהים או ירא ה' בסמוך, אבל הירא מחמת עונש יקרא ירא את ה', כמו שבארנו חלק ד' פרק ב' השני מזמורים שאמר דוד שבאחד אמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו שיאכל יגיע כפיו ובאחד נאמר אשרי איש ירא את ה' ובשרו בהון ועושר, ואמרנו כי המזמור ההוא ידבר בירא מאהבה, ולכן אמר ירא ה' ולכך נאמר כי כן יבורך גבר ירא ה', כלומר שהירא את ה' שהוא מחמת עונש לא יבורך כן ושם נתבארו המזמורים הללו עיין משם

ונשוב לעניננו שאחר שאמר דוד שהתועלת הנמשך מן התורה יש לו יתרון רב על התועלת הנמשך מן הלמודיות אמר משפטי ה' אמת צדקו יחדו על דרך שנאמר קורא אני עליהם יעמדו יחדו שפירשוהו רז"ל בריאת שמים וארץ היתה בבת אחת כמו כן אמרו שאחרי היות השגת האלהיות נמצאת ע"י הלמודיות ובחקירתם וגם ע"י התורה ושיותר נכון ע"י התורה, אמר עוד שיותר נכון ע"י שניהם אם אפשר לו. ונמשכתי להביא לך כל זה כדי שתדע שקודם נתינת התורה היינו צריכים ללימודיות ולטבעיות להכיר קצת בענין האלהות ומה שראוי שנאמר בחקו, אבל אחרי נתינת התורה לא נשאר שום מבוכה והדברים מבוארים בה בשלמותו ית' רק שלא יבלבלוך הכתובים, שאם יגזר שכלך לבלתי היות זז מפשט הכתוב ישאלך לבך שלא יתכן לומר מה שהוא חסרון בחקו, ואם תוציא הכתוב מפשוטו הרי הרשות נתונה לפרש הכתובים ותמשך מכשלה רבה. לכן הודעתיך שאין דבר בכל התורה שיצטרך להוציאו מפשוטו, אבל יש בהם נגלה ונסתר ואם יגעת תמצא

וכל זה הבאתי לך לענין המים העליונים הללו המה מי מריבה אשר רבו עליהם הרועים וכל אחד יאמר לנו המים והגיע אליהם מן המבוכה בהיות קשה לצייר שהמים היסודיים אשר אתנו יהיו על השמים, ונמשך שקצתם עשאוהו גלגל ערבות, וקצתם עשאוהו כדור תוך יסוד המים, עד שנתקיים בהם יעלו שמים ירדו תהומות, וכן בענין האור שנברא יום ראשון ורבים אמרו שהמים והאור יש בהם סוד, ולא הועילונו דבר בידיעתנו שהוא סוד אבל אמת ודאי אין ספק על היות דברים הרבה בתורה שהם סוד, אבל לא שהפשט הוא סוד אמנם כאשר נמצא הרבה דברים נותרים אם לרוב פשיטותם או להיותם נכפלים אז יתכן לטרוח, ואם נמצא מוטב, ואם לאו ידענו שהוא סוד, ועל כן תמהתי על מה שבקשו חשבונות רבים לתת טעם למה הושאל לאותן הענינים השם של מים, עד שלזה הודעתיך כי לא כן אנכי עמדי רק שכל דבר שתמצא בתורה מן השמות הם מושאלים אלינו ואין בפשט הכתוב רק מה שישיג שכלנו בעולם השפל אבל רומז לדבר עליון, וכאשר יעלה בידך פשט הכתוב בשפלים אז תטריח שכלך אל הרמז כי לא תגיע אל ידיעת הרמז אם לא קדמה לך ידיעה בפשט הכתוב, וכשאחז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, שאמרו כן על העוה"ז שהוא עולם המעשה כמו כן תהיה הכוונה שתתקן עצמך בפשט הנגלה כדי שתכנס לנסתר, ותדע שכל רמז שתחשוב שהוא שלמות בחקו היטבת לראות על נכון שלזה ודאי רמז הכתוב ההוא וגם אלף דור שיבאו אחרינו ויחשבו גם הם באותו הכתוב רמזים אחרים לשלמות חקו ית' לכלם נתכוין הכתוב ההוא לרמוז ועל זה אמרו שבעים פנים לתורה