מעשי השם חלק א מו

בכסא הכבוד, שאל גם כן על הארץ שהיות צורת הארץ דבר מכוסה בכדור השמים לא מצא דוגמתו בכסא הכבוד, ולכן שאל מאיזה מקום נעשית הארץ, והשיב מן השלג שתחת כסא הכבוד. והנה זה האות מפורסם על היות כוונת השלם הזה כפי מה שאמרנו כי אין כאן מקומו שיאמר שהשלג הוא תחת כסא הכבוד כיון שאין חקירתו רק ממה נעשית הארץ והיה מספיק שיאמר שנעשית מן השלג שבכסא הכבוד יהיה תחתיו או עליו. אבל נתבאר שכל כוונת השלם הזה בשאלתו איננו אל חומר הארץ ח"ו רק על תמונת הארץ וענין מצבה היותה באמצע מכוסה בגשם השמים שלא מצא דוגמתה, והשיב שנעשית דוגמא לשלג שתחת כסא הכבוד שהנגה סביבו ומכסהו, מכל צד. ואל יהיה זר בעיניך מ"ש השלם לקח וזרק, כי אמרו לקח ג"כ יאמר לשון לקיחה כאשר יעשה אדם ציור או דוגמא לדבר אחד שלקח אותו הדוגמא מאותו הדבר, וכן אמר שלמה על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים וגו' ראיתי לקחתי מוסר, וכן אמר פן תאלף ארחתיו ולקחת מוקש לנפשך שאמר כן על לקיחת הדוגמא. גם מ"ש וזרק יראה היות כוונתו של השלם הזה על הדרך שאמרנו שאחרי שאמר שנעשית מן השלג אלו היתה כוונת השאלה אל חומר השמים כמו שחשב הרמב"ם ז"ל לא היה צריך עוד להודיע שזרק אותו באמצע על דרך שנא' מי ירה אבן פינתה, אבל אמר כן כאלו יאמר מן השלג לקח הדוגמא וכאשר היא באמצע תחת כסא הכבוד והנגה מסבבה כן זרק הארץ באמצע. והבאתי לך כל מאמר השלם הזה להזכירך שכל מה שהקב"ה ברא בעליונים ברא בדוגמתו בתחתונים כדי שהתחתונים יוכלו להשיג ולעיין בעליונים על פי המשל אשר הנחנו שהספן אשר בנו חביב לו יעשה לו ספינה קטנה שממנה יבין מה שבגדולה: פרק ו

והנה חפצתי לעשות לך פרק בפני עצמו להיותו לזכרון בין עיניך את אשר אמרנו שכל הדברים השפלים נעשו דוגמת העליונים כדי לעורר הלבבות להשגת השלמות ולכך הוצרכו בקצת החכמות הטבעיות להשיג השפלים בתכונתם שעל ידיהם יתגלו העליונים. ולזה לא יזכה כל אדם להשיג הרוחניות על ידי הטבעיות כי הזמן קצר והמלאכה מרובה עד שזאת היתה הסבה שגזרה החכמה האלהית ברבוי השנים אשר סופר מהראשונים שהיו חיים כאשר יבא בס"ד לפנים בפ' כ"ג כי היה לפרסם הטבעיות, וגם שם תמצא הטעם אל אשר קצר שנותיהם. ולכך נקראת תורתנו תמימה מחכימת פתי שאין האדם העוסק בתורה ומחפש אחרי סתריה צריך אל חכמות טבעיות כלל, אך בזאת שלא יבהלוך רעיונך כאשר תמצא בתורה דבר שיראה בעיניך היותו בלתי אפשרי מפני המורגלו' אצלך בטבעיות כי באמת כל דברי התורה הם כפשוטן. אבל אעירך שיש ענין מוליד מבוכה בשכל המשכיל והוא שיחשוב שתורתנו הקדושה שניתנה בלשוננו הקדוש שהלשון הזה שניתנה בו הוא הסכמיי שהסכימו בו שם ועבר עם בניהם עד שהם הסכימו שיקראו המים מים והאור אור והיד יד וכן כל הלשון כלו וכאשר יחשבו כן ימשך אליהם מבוכה רבה כשימצאו בתורה דבר מורה על גשמות או דבר שאין הציור השכלי מקבלו, וכן קרה בענין המים העליונים שתמהו היאך יתכן להיות מעל השמים מים והביא להם מן המבוכה. וכן הרמב"ם ז"ל טרח מאד בחלק א' מספר המורה לבאר השמות המושאלים והמשותפים כדי ליישב הציור השכלי בקצת ענינים שנכתבו כן בתורה מתיחסים אליו ית' והיו חסרון בחקו, וכל זה נמשך בחשבם שלשוננו הקדוש הסכמיי ע"י בני אדם, ואין הדברים כן כי לשוננו הקדוש בו דבר הש"י עם אדם, והעד שם האדם שנגזר מאדמה, וכן היה מדבר בו עם נח ועם שם ועבר באופן שכל הלשון הוא מן העליונים ויכולת ה' נקרא יד ונכתב ביו"ד דל"ת והשגחת ה' נקראת עין ונכתב בעי"ן יו"ד ונו"ן והשמעתו רצונו אל זולתו נקרא קול נכתב קו"ף וא"ו למ"ד, באופן שאין דבר בכל התורה כלה שנתייחסה אל הש"י שתהיה גשמית כי כלם נאמרו עליו והם נמצאים בו, ולהיותנו בני אל חי הרשה אותנו לקרא היד יד והעין עין מפני שכל יכלתנו עם היד והעין עין שראותנו והשגחתנו ע"י עין. ולכן ג"כ מ"ש בצלמנו יתכן לבארו כפשוטו ואין הפסד מזה שגם כאשר תעשה אדם מצוייר בכותל או מסכה תאמר שהוא בצלם אדם, וכבר ידע שאין למסכה ההיא לא יד לא עין ולא פה רק בשתוף השם, כמו כן נקראים אנחנו בצלם אלהים שיש לנו יד ועין ופה בשיתוף השם לבד כי בו הוא היכולת וההשגחה ונקראים יד ועין ובנו הכוונה על הכלי שיכלתנו בו והכלי שהשגחתנו בו, וכן הכלי שאנחנו מדברים בו נקרא פה ודבורו נקרא פה וכבר נאמר על פי ה' והכלי שאנחנו שומעים נקרא אזן ושמיעתו נקרא אזן, וענין השכינה שתתגלה לנביאים במקומות מתחלפים נקראים רגליו וכאשר היה הרגל כלי להתהלכותנו קראנוהו רגל וא"כ אמרו ועמדו רגליו הוא כפשוטו כיון שגלוי השכינה נקרא רגל. וכאשר תעיין בשכלך בכל השמות והפעולות שנא' בשי"ת תמצאם כלם שהם מושאלים אלינו, וכבר אחז"ל ברמז כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה באופן שבין שם דבר או שם הפעולה שנאמרה בו ית' עליו הם נאמרים באמת ואלינו דרך השאלה וכאשר אתה בני תזכה למצא את הימים אשר בהם חפץ ויאות לך לעסוק בחכמת הקבלה ותדע