מעשי השם חלק א לז

הכדור עד שהגלגל היומי סבב את השמש הפך תנועתו ממזרח למערב והגיע אז תועלת אורו בכל כדור הארץ. ויאות לומר שלא היה שינוי התחלפות בין פעולה לפעולה וכמו שפעולת המאורות לא נתפשטה על כל הכדור עד שסיבב יומי כמו כן היו כל שאר הפעולות, ואם כן תמוגות יסוד האש עם האויר יתכן שהיה ודאי ם כן בפעולת השמש שהיה חצי הכדור לבד, אפילו שסיבב היומי לא נתפשט התמזגות האש בכל כדור האויר לפי שגם יסוד האויר אינו עומד אבל סובב עם היומי, ולכך נשאר הדבר כן שחצי כדור האויר הוא מעורב ומורכב עם האש וחציו האחר אין בו התמזגות אש. וגם זאת סבה וורת אל מה שאויר הליליי הוא קר וגם אינו מהיר כמו האויר היומיי עד שאמרו חכמי ערב שאם תסגר חדר בחדר בלתי שום נקב מאיר אפילו כן יהיה לאיש בחדר ההוא יותר אורה ום ממה שיהיה בלילה. והוצרך הדבר גם כן בהיותו כן שלא יתפשט התמזגות האש באויר הליליי כדי שיהיה קר ויועיל לצמיחת הדשאים, אם לא היה נברא השמש כבר היה יום לילה כיון שחצי כדור האויר מאיר מהתמזגותו האש והוא סובב עם היומי, והעד הנאמן מופת לזה מ"ש את השמש לממשלת היום, שאם כאן יום זולת אור השמש היאך יאמר שהוא ממשלת היום והוא בעצמו הוא העושה את היום היה יום. וכן אמרו להבדיל בין היום ובין הלילה יחוייב א"כ, שהיום והלילה היה זולת מאורות דהיינו בגלגל היומי, אבל הובדלו עוד שפת הבדל כי ביום הוא המאור הגדול ובלילה הוא הקטן, והשמש כשתלה אותו ביום ד' נגד חצי כדור האויר המאיר תלה אותו כחכמת האומן במקום שהוא רוצה לעשות חלון בבית להאיר אותו החלון יסייד בסיד הלבן כדי שיקבל ורה ויאיר יותר, כמו כן חצי הכדור מן האויר נגדו היתה תליית השמש נתמזג עם האש נעשה בהיר קצת. ולפנים בפרק י"ב תמצא טעם אל מה שנתלו המאורות ביום הרביעי ולא ם לכן כי את הכל עשה יפה בעתו. וכבר נו רבים מה ענין קריאת השמות שנאמרו ובלילה וכן ביבשה ובמים שקרא היבשה והמים קרא ימים, ולא אאריך לך להביא מה שאמרו המפרשים בזה כי אתה תראה אותם חונים לדגליהם על צבאותם. אמנם לפי זט אשר יעדתי מבואר מאד שלא בא הכתוב להודיע קריאת שמות במעשה בראשית רק המלות ברכו להזכר שנית בסיפור הבריאה, שכאשר הכתוב לומר את השמש, לממשלת היום וכן וכוכבים לממשלת הלילה הוכרח הכתוב להקדים שהאור קרא יום והחשך קרא לילה. שר רצה הכתוב לומר תוצא הארץ כי לא יתכן תוצא היבשה שהארץ בכל עוד שהיא לחה מוציאה יותר, לכן הוכרח הכתוב להקדים שאת היבשה שאין מים עליה קרא ארץ ואפילו שהיא לחה. וכאשר הוצרך לומר לדגים שיפרו וימלאו בימים הוצרך לומר שלמקוה המים קרא ימים, כי שם בדגים שנאמר שימלאו הימים בא למעט שבמקום זחילת המים ר"ל תוך זחילתן אינן פרים ואין המים משריצים רק במים הנחים, שבכל הנהרות יש בהם בהכרח ברוב מקום זחילתם בקעים ומקומות עמוקים שהמים נחים לעולם שם ועליהם יזחלו הזוחלים ובאותם הבקעים ישריצו המים כמו שנתבאר פ"ט. ולהיות שר"ל הכתוב שהשרצת המים היא בימים כי כל מקום קטן או גדול שהמים נחים נקוים נקרא מקוה מים, לכן הקדים ואמר שלמקוה המים קרא ימים באופן שלא הזכירה התורה קריאת שמות רק בענין הצריך להזכירו שנית. וכן אמרנו במקומו לפנים שהוכרח לומר שקרא הרקיע שמים להיות שעשה ריקוע בארץ. ואחר שאמרתי לך כל זה יובנו הכתובים כפשוטם שהקב"ה כאשר היתה הארץ לשוא שהיסודות היו כל אחד עומד במקומו לא יזוז וכל הויית הנבראים איננה רק מהתמזגותם וערובם יחד, לכן גזרה חכמתו שיתמזגו היסודות ד' כלם יחד וסיפר ענין ההתמזגות ההוא איך היה. וכבר לא יטעה המשכיל בזה שיחשוב שנתמזג מן האש אל המים ואל יסוד הארץ כשיעור שנתמזג אל הרוח, כי אין הדברים כן רק נתמזג עם הרוח והרוח נתמזג עם המים והמים עם הארץ, באופן שבכלם יש חלק מכלם זה יותר על זה כפי השכנות ולכן אמר שהחשך היה על פני הארץ כאשר הוכחנו שהארץ הוא התהום וגם הרוח היה על פני המים מרחפת נוגע ואינו נוגע כמו שפי' חז"ל והדברים הללו יהיה ציורם זר מאד שאלו הם דברים סותרים שאם היה נוגע הרי אין דבר מפסיק ואם יסוד האויר לא היה נוגע במים יחוייב שיהיה שם דבר מפסיק כמ"ש פרק ז'

אבל יפלא עוד כי לא אמרו חז"ל למה בא הסיפור הזה בתורה לומר שהיה נוגע ואינו נוגע ומה הוא התועלת הנמשך מן הסיפור הזה. אבל לפי דרכנו יאות מאד כי כל הכוונה היא לומר שהיתה הארץ לשוא שהיסודות נשארו במקומם בלתי נוגעים אל זולתם, וזה אמרם ז"ל נוגע ולא נוגע ושלכך היתה הארץ לשוא בלי תועלת שהאש לא היה מתערב עם הרוח ולא הרוח עם המים. וגילה עוד הכתוב שגם המים לא היו נכנסים בארץ ולא היתה מקבלת לחות כלל, והודיענו זה במה שנאמר ותראה היבשה שכנראה שכבר היתה יבשה אין לחות בה לבד שלא היתה נראית וגזר השי"ת שתראה דאל"כ היה ל"ל יקוו המים ותתייבש הארץ לא ותראה. הרי לך שכל סיפור הכתוב להודיענו שלא זזו היסודות ממקומם להתמזג רק בגזרת השם יתברך עליהם: