מעשי השם חלק א לה

והחשך אבל מספר התנועה לבד, והנה אמרתי לך שעל פי דרכנו אשר נבאר בס"ד גם לזה לא נצטרך וכאשר תשקיף על דברינו השקפת עיון תמצאם מסולקים מן כל הספקות יותר מזולתנו ואזכירך שעם היות שכבר הקדמתי לך כי נכספה וגם כלתה נפשי אל הקיצור, אמנם כי כן אפשר שאצטרך בכתובים הללו להאריך ואל יפלא בעיניך כי כל מה שיש בו עומק יחוייב שיהיה בו אורך

וטרם החלי אזכיר שנית מה שכבר רמזתי בפרק זה שכל מה שעשה הקב"ה בעליונים עשה בתחתונים ושלא נברא האדם רק להיותו יגע בהשגת השלמות וזהו ודאי רצונו ית' וכן גזרה חכמתו. ואומר לך מלה"ד לספן אחד שנולד לו בן אחד במחוז שלא היה שם לא ים ולא ספינה וזה הספן היה חשקו שבנו יהיה יודע בענין הספנות, מה עשה תיקן לו ספינה קטנה של שעוה ועשה לה התורן והוילון וכל כלי הספינה של שעוה ושם אותה תוך קערה של מים ובנו היה שואלו מה זאת והוא היה אומר לו ספינה שהולכים בה יורדי הים ואמר לו זה נקרא תורן וזה נקרא וילון וזה נקרא משוט וכן כל הכלים, באופן שהבן הפיקח בראותו אותה הספינה של שעוה היה מתלמד והולך למלאכת הספנות. כך בנה לנו הקב"ה העוה"ז דוגמא לדברים העליונים

וזה הקדמתי לך שעם היות שתדע שארז"ל דברים עמוקים ונסתרים במדרשיהם, הנה הם כבר הגיעו לציור הספינה עצמה כמו שהיא, אמנם אנחנו אשר לא הגענו לא נשתדל לבאר רק הפשט שהוא עניני הספינה הקטנה של שעוה. ואתה המשכיל תבקש לך מתוך זאת של שעוה לצייר ענין הספינה עצמה. וכבר בפרק שלפני זה הרחבנו הדבור ואזכירך כמו שאמרנו שהקב"ה ברא חומר היולי ושמהחומר ההוא ברא שמים וארץ. ואמרנו שזה אמרו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ושהחומר ההיולי נקרא ראשית ואחר שהבאתי לך מה שאמרו המפרשים ז"ל בכתובים הללו ואתה הראית לדעת את כל הלחץ ופשוטי הכתובים אשר ישיגום בין המצרים, הנה אבא אל פירוש פשוטי הכתובים כאשר יעדנו

והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים, הנה בא הכתוב הזה לומר שמהראשית ההוא שנקרא היולי נבראו השמים והארץ, ובכלל השמים הם כל צבאם, ואמנם נגמר ענינם והגיעו אל השלמות שבחקם לא יצטרכו דבר עוד, וכי תאמר הרי נעשה בהם תליית המאורות, אין זה סותר כי לא היתה תליית המאורות לצורך צבא השמים רק להאיר על הארץ כמו שהכריז הכתוב כן, אבל כל מה שהיו צריכים צבא השמים לשלמותם הגיע אליהם ברגע ראשון שהוציאם הבורא ית' מן הראשית ההוא, אמנם הארץ היתה חסרה מכל

וזה ארז"ל במליצה נאה בכתוב הזה וז"ל, היתה תהו ובהו רבי אבהו אמר משל למלך שקנה שני עבדים שניהם באוני אחד ובטימי אחת, על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל, ישב לו אותו תוהא ובוהה אם שנינו באוני אחד ובטימי אחת זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל. כך ישבה הארץ תוהא ובוהה אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים נהנים מזיו השכינה והתחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים, ע"כ. וראוי שנדקדק במשל זה ב' דברים בטימי אחת באוני אחד, ובנמשל לא אמרו רק דבר אחד ששמים וארץ נבראו בבת אחת ואם כן היה מספיק במשל שיאמרו לב' עבדים שקנה המלך באוני אחד או שיאמר שקנה אותם בטימי אחת

אמנם הבט נא וראה שבמלות קצרות רמזו על מה שאמרנו שהשמים והארץ נבראו מהיולי אחד והם ג"כ גוף אחד כי על כן אמרו ב' דברים באוני אחד ובטימי אחת ובאמרם שנבראו בבת אחת נכללו שניהם, והיה אמרם שהשמים וכל צבאם הגיע אליהם שלמותם משעה ראשונה לא יצטרכו אל דבר, אבל הארץ היתה חסרה מכל כאשר נבאר כי ע"כ נאמר שהיתה תהו ובהו. והנה מלות אלה של תהו ובהו לדעתי לא נצטרך לפרשם פירושים שונים כאשר פירשום רק כפי מה שנתפרש בדברי הנביא שאמר בטוח על תהו ודבר שוא שנתבאר שמלת תהו נאמרת על דבר שהוא לשוא ולריק אין תועלת ממנו וכן דרשו ז"ל בב"ר תהו זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום, הרי לך שגם הם ז"ל רצו לומר שענין תהו ר"ל ללמה ולא כלום. וכן נאמר יוצרי פסל כלם בהו שפירושו ללא הועיל, וכן תרגם אונקלוס בהו ריקניא כלומר ריק כמ"ש ותם לריק כחכם שפירושו לשוא וכן ת"י לא תהו בראה ריקניא, הרי לך שתהו ובהו גם שניהם ענין אחד, וכן פירש הראב"ע ז"ל שהם דבר, אחד ואחר שפירשתי לך מלות תהו ובהו שהם לשון ריק ושוא באו הדברים על נכון. כי הוצרך לומר שאחרי שנבראת הארץ מן ההיולי הנה לא היה תועלת ממנה כלל, שמאחר שכל הנבראים אמנם לא היו רק מהתמזגות הד' יסודות והרכבתם כגון הצומח והב"ח ומיסוד אחד פשוט לא יתהוה שום הויה לכן אמר שהארץ היתה לשוא ללא הועיל כי הודיע בזה גדולת הבורא יא' שאחר שברא כל אחד במקומו הטבעי כדור הארץ באמצע וכדור המים סובב אותו מכל צד וכדור יסוד האויר סובב מכל צד את כדור יסוד המים וכדור יסוד האש סובב מכל צד את יסוד האויר, הנה עמד כל אחד במקומו כי לא ישנה את תפקידו ולא נתמזג ולא נתערב עם זולתו רק בגזרת בוראם ית' והתבונן איך הזכיר הכתוב ענין היסודות כסדרן ושלא זז אחד ממקומו. וכבר ראית מה שאמרנו שהחשך האמור כאן הוא האש היסודי,