מעשי השם חלק א לד

שאינו נאה לו ולחשך להשתמש בערבוביא, היטיב לטעון עליו הרמב"ן ז"ל שזוהי המלכה ועצה חדשה ואינה בפעולה הנמשכת מבעל בחירה ורצון רק פעולותיו בעצמו יתברך, וכן היטיב לטעון על הראב"ע שכתב וירא הוא ראיית הלב והעד הנאמן על דברי אלה שלזה נתכוון הרמב"ן ז"ל שהרי קודם זה כתב רש"י כזה ממש שבכתוב הראשון שנאמר ברא אלהים כתב רש"י ז"ל וז"ל, עלה במחשבה לברא במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, והרמב"ן לא טען על רש"י כלל לומר שהיא המלכה חדשה. ולדעתי בענין ההוא יתכן שרצה הכתוב להודיע שהקב"ה ברא את עולמו במדת הדין ולא הוצרכו רחמים עד שנאמרה אותה הפרשה שנא' ביום עשות וגו', כי כל ענין סיפור אותה הפ' הוא להודיע שהוא שם האדם בגן שאז ניתנה לו בחירה ורצון כאשר יתבאר במקומו, ולכך הוצרך העולם לרחמים שכבר ידע שישנה המין האנושי את תפקידו, אבל לכל שאר הנבראים אשר בהם השכלה דהיינו השמים וצבאם לא הוצרכה מדת רחמים כי לא ישנו את תפקידם והוא טעם נכון אל מה שבכל מעשה בראשית לא נאמר רק שם אלהים ובסיפור ענין חטא האדם עד שגורש נאמר ה' אלהים ולענין קין לא הזכיר כלל שם אלהים רק ה' שאז הוצרכו הרחמים מאד שאחז"ל שפתח לו שערי תשובה

ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. כאן גדלה מריבת הרועים מאד באמרם שאין ענין להבדל בין הקנין וההעדר, ומפני כן איש לדרכו פנה. והרמב"ן כתב שאין זה החשך האמור למעלה וכן דעת הרמב"ם והר"ן. ואין דעת המשכיל נוחה בזה כיון שנזכר כאן החשך בב' כתובים זא"ז ועיניך הרואות בפירושם זה שהשעה דוחקתו

ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. בכאן פרש"י שלפי סדר הפרשה היה לו לכתוב יום ראשון למה כתב יום אחד על שם שהקב"ה יחיד בעולמו והרמב"ן ז"ל טען ע"ד הפשט שלא יתכן לומר יום ראשון לפי שעדיין לא נעשה השני כי הראשון קודם לשני במנין או במעלה אבל שניהם נמצאים והאחד לא יורה על שני, עכ"ל. והרא"מ כתב עליו וז"ל, גם לא הבינותי דבריו כי ויהי ערב ויהי בקר יום אחד היה ערב גם היה בקר של יום אחד כמו שפי' הראב"ע והיה דברי משה בעת כותבו התורה הנה יתכן לומר יום אחד, והיה פירושו היה ערב גם היה בקר של היום הראשון של ששת ימי בראשית שכבר נעשו, עכ"ל. ואני לדעתי דברי הרמב"ן ז"ל הם על נכון בזה, שאם היה כדברי הרא"ם ז"ל שהוא סיפור בהוראת זמן מה שהיה אם כן היל"ל ויהי ערב ויהי בקר ביום הראשון כמו שנאמר ויהי המקריב קרבנו ביום הראשון אמנם אמרו ויהי ערב ויהי בקר יום ראשון ודאי שב אל הראשונות כאלו יאמר שאותו היום היה יום ראשון שאין ההודעה רק על הראשונות לומר שהיה אז יום ראשון ולא היה יום קודם לו וזה לא יתכן לומר כיון שאין כאן שני כמו שטען הרמב"ן ז"ל. אבל מה שיש להשיב על הרמב"ן ז"ל הוא מה שנאמר אני ראשון מבלתי היות אז נמצא שני

ובענין האור הזה כתב הרמב"ן בשם זולתו כי האור הזה נברא לפניו יתברך כלומר במערב ושקע מיד כדי מדת לילה אח"כ האיר כמדת יום וזה טעם ויהי ערב ויהי בקר שקודם היה לילה ואח"כ יום ושניהם אחרי היות האור ואינו נכון כלל פן יוסיפו על ששת ימי בראשית יום קצר, אבל יתכן שנאמר כי האור נברא לפניו יתב' ולא נתפשט ביסודות הנזכרים והבדיל בינו ובין החשך שנתן לשניהם ועמד לפניו כמדת לילה ואח"כ הזריח אותו על היסודות והנה קדם ערב לבקר ועוד יתכן שנא' כי משיצאו השמים והארץ מן האפס אל היש הנזכר בפסוק ראשון נהיה זמן כי אעפ"י שזמננו ברגעים ושעות שהם באור וחשך משיהיה יש יתפש בו זמן, וא"כ נבראו שמים וארץ ועמדו כן כמדת לילה מבלי אור ואמר יהי אור ויהי אור וגזר עליו שיעמוד כמדת הראשון ואח"כ יעדר מן היסודות ויהי ערב ויהי בקר, עכ"ל הרמב"ן ז"ל

והן אמת על פי דרכנו אשר בס"ד נבאר כוונת הכתובים הללו וסידורם יתבאר ענין זה שלא נצטרך לכל זה. האמנם גם לפי דרכם נשגבה מני ולא אדע מה להם למפרשים כי נזעקו שהרי מלבד זה מוכרחים הדברים שאין פירוש אמרו ערב ובקר על הווית חשך או אור, שאפילו אם היו נתלים המאורות ברגע ראשון עכ"ז א"א לומר שפירוש ערב הוא הערב השמש ופירוש בקר הוא בכל עוד שהשמש על הארץ, שאם היית אומר כן יפלא מאד שמאז לא היה ישוב עד שתאמר שהיו הימים הנזכרים בבריאה של כ"ד שעות וכבר בצד כדור הארץ אשר העומד שם יהיה הקוטב על ראשו יהיה לו ששה חדשים לילה וששה חדשים יום כי השמש ילך סביבו קפ"ג הקפים בקירוב, ומנין להם לומר שהעולם נברא בו' ימים של כ"ד שעות אולי נברא באותן הימים שכל יום שנה אחת חציו ערב וחציו בקר א"כ מחוייבים הדברים לומר שערב ובקר האמור כאן פירושו היקף אחד מן היומי ממזרח למערב יהיה חשך או אור שכן אנו עושים את השבת שאין ספק שגם מי שהקוטב על ראשו יחוייב לשמור שבת בהיקף שביעי אפילו שלא היה שם כלל חשך. ואחר שפירושו כן מי הכניסם בכל אלה שכבר רגע הראשון שנבראו השמים התחיל לסבב היומי ומשהתחיל לסבב עד שחזר אל הנקודה שנברא היה יום אחד ואפילו שלא היה שם אור כלל כי אין הזמן מספר האור