מעשי השם חלק א לג

ביניהם ריקות כלל כאשר הכריחו זה חכמי הטבע במופת

ורוח אלהים מרחפת על פני המים. כאן פירש רש"י ע"פ האגדה שהוא כסא הכבוד, הרא"מ כתב שרש"י בחר באגדה לפי שראה שאין מלת רוח נסמכת לשם כשידבר על ענין יסוד רוח ומחילה מכבודו לא זכר שבהושע נאמר א קדים רוח ה' ממדבר עולה שנסמכה מלת רוח השם. אמנם לדעתי מה שקירב רש"י ז"ל המדרש וא מפני שכאשר יסמך אחד מהיסודות להשם הוא כשיעשה שליחותו יתברך אם להיטיב לישרים בלבותם ואם להעניש המטים עקלקלותם כמו שנא' תבער בם אש ה' אש אלהים נפלה ותפול אש ותאכל וכן בהושע יבא קדים רוח ה' שהענין דבר על עשיית שליחותו, אבל כאן בסיפור בריאה שיסמך רוח להשם זה פלא כי למה יסמך רוח יותר מן האש או מן המים שהלא כלם שלו הם והוא בראם וזהו שהכריח רש"י ז"ל לברוח זל האגדה. ולפי הפשט דבר הכתוב ביסוד האויר כמו שאמרנו כי אין בלה"ק שם ליסוד האויר רק רוח. וכבר מהרי"א כתב סותר לזה ואמר שלא אמר רוח על האויר הנח רק על הנושב, ומחילה מכבודו שלא זכר מה שנאמר באיוב אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם שעל האויר הנח אמר כן לא על הנושב, לכן יאות שלהיות נמצא רוח נושב ויקרא שמו כפי המקום אשר הוא נושב ממנו רוח קדים ורוח ים ורוח צפון, מפני זה כאן שרצה הכתוב להודיע שידבר על הרוח הנח שהוא יסוד האויר קראו רוח ה' כלומר שכל העולם מלא ממנו, גם קראו רוח ה' להיותו רוח חיים לכל חי והוא ודאי נאמר כפשוטו על יסוד האויר, ואחר זה כאשר נבא אל ביאור הכתובים וקישורם יתאמת לך יותר היות הענין כן

ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. כבר ידעת כל המדרשים והאגדות שנאמרו בענין האור הזה, וכבר הקדמתי לך שאין כוונתי ח"ו לסתור המדרשים גם כאשר נתעורר בטענה עליהם מסדור הכתובים ומענינם, אבל כוונתנו כאשר נטעון עליהם להורות שלא היתה כוונתם אל פשוטו של מקרא רק לאגדה אשר אמתותה מקובלת אצלם ואסמכוה אקרא, וכדי להוכיח זה אומר לפעמים טענה על דבריהם מן הכתוב, ולעומק הענין לפעמים קצת מפרשים אשר ישתבחו ללכת אחרי הפשט גם הם מדרש ירדופו, ובזה רש"י ז"ל נתן תודה לאמר שענין האור הזה צריך לדברי אגדה, וכאשר ר"ל התקרבות מה אל הפשט כתב ראהו כי טוב ואינו נאה לו ולחשך שיהיו משתמשים בערבוביא. אבל אין הדברים מובנים, שלא ידעתי היאך ישתמש הקנין וההעדר בערבוביא ומה שאומר קבע לזה תחומו, אדרבה עירובי תחומין אני רואה כאן שבשעה אחת הוא לילה באקלים אחד והוא יום באקלים אחר והאיש אשר יהיה ראשו תחת הקוטב יהיה לו ו' חדשים יום וששה חדשים לילה וא"כ אין לך ערבוביא גדולה מזו

וירא אלהים את האור כי טוב. כאן טען הרמב"ן ז"ל על רש"י ועל הרלב"ג ואמר שאין דבריהם נכונים, שא"כ יראה כענין המלכה ועצה חדשה כי אחרי שאמר אלהים יהי אור ויהי אור ראה אותו כי טוב הוא. והרא"מ ז"ל השיג על הרמב"ן ז"ל בזה וז"ל, ואיני מבין דבריו כלל כי כמוהו וירא ה' כי רבה רעת האדם וינחם ה' כי עשה את האדם כאלו היה שם המלכה ועצה חדשה אחר היותם. ובמדרש א"ר אבהו שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן ואומר דין הניין לי ודין לא הניין לי. ובחגיגה אור שברא הקב"ה ביום ראשון היה אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו וכיון שנסתכל באנשי דור המבול והפלגה עמד וגנזו. ובבתרא אמרו את התנינים שנים היו ראה שאם הם נזקקים זה לזה מחריבין את העולם והרג את הנקבה ועוד שטענתו אינו על הרב אלא על המדרש שאמר ראה שאינו כדי להשתמש בו הרשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא שידמה כאלו יש בענין המלכה ועצה חדשה כי אחר שאמר יהי אור ויהי אור להשתמש בו צדיקים ורשעים ראהו שאינו ראוי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים, עכ"ל הרא"ם ז"ל אשר הרבה להשיב באפו על הרמב"ן ז"ל , ואני נשגבה מני ולא אדע החשב למשפט הרא"ם שהרמב"ן ז"ל נעלמה ממנו כל התורה וכל הפסוקים שהביא ועוד כמוהם רבים שכן נאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים וירא ה' וינאץ וגם ראיתי את הלחץ וכאלה לאלפים, אבל כמה קולמוסים נשתברו בענין ידיעת הבורא במעשה האדם טרם עשוהו והנה כל הפסוקים והמדרשים שהביא הרא"ם אינם ענין לענין זה, כי כלם ידברו על פעולת האדם שהוא בעל בחירה ורצון כמו וירא ה' כי רבה רעת האדם וכן וינחם ה' כי עשה את האדם וכן מה שא"ר אבהו שהיה אומר דין הניין לי כל זה לטוב בחירת האנשים או לרוע בחירתם ומ"ש ראה שאם הם נזקקים, אין הראיה שם על מה שעשה רק על מה שיעשו הם להזדקק שכבר ניתן להם רשות להזדקק כמה שנאמר לב"א פרו ורבו. ומ"ש שאין קושיותו על הרב רק על האגדה שאחז"ל, אמת משם ראיה שכוונתם לברוח מן הספק הזה שע"כ אמרו שראה שאינו כדאי להשתמש בו הרשעים שלא היה המלכה חדשה שלא אמרו שידע טובת האור, אבל ידע רוע בחירת הרשעים שהם בעלי בחירה ורצון. והעד הנאמן עוד על דברינו אלה מה שהביא הרא"ם ז"ל בשם ר' אליעזר שאמר שנסתכל באנשי דור המבול כנראה שכבר ידע בטובת האור אבל לא נסתכל רק ברוע בחירת אנשי המבול. אבל במ"ש רש"י שראה