מעשי השם חלק א כח

וכבר אמרנו שהאומרים שבזמנים הקדומים היו עושים צורת מסכה והיתה מדברת, אין זה מן התימה שאחרי שיעשו בצורת המסכה ההיא הגרון נבוב מקבל את הקול וישביעו השדים והרוחות הרעות להכניסם באותה התמונה ישמיעו שם את קולם, כמו שקול האדם מטבעו נמוך ועכ"ז כאשר יפח ברוחו הנמוך תוך שופר ישמיע למרחקים כמו כן הם ישמיעו קולם באותו הגרון הנבוב. וראה שאליפז כאשר רצה להוכיח את איוב ולהודיעו שפלות הבריה האנושית, אמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש. הקדים לענין זה ואמר כי אין עיקר יצירת האדם רק אותו היסוד הדק אשר אמרנו שנקרא רוח, והתמונה ההיא אינה נראית לחוש. ואחרי שאחר המות ישאר אותה התמונה ואותו הרוח ימשך לאדם כאשר יזכור ענין זה פחד ורעדה פן יהיה העונש נצחי, והוא אמרו בשעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים פחד קראני ורעדה ורוב עצמותי הפחיד ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי, יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע וגו' עד מבלי משים לנצח יאבדו, שכבר ביאר בדבריו אלה שישאר הרוח והתמונה ההיא ושאינה נראית ושקולה ישמע נמוך מאד ושנתיירא מהעונש הנצחי כמו שהשלים לנצח יאבדו, שב אל הפחד שהקדים לומר כאלו יאמר שפחד פן לנצח יאבדו

וכבר הביא הערוך בערך תרף בשם ר' אליעזר בברייתא שאמר שהתרפים הם ששוחטים אדם ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנים אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לפניו, ולבן הארמי היה מדבר עמהם, ומנין שמדברים שנאמר כי התרפים דברו און. לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב, ע"כ הרי לך שגם הם היו לוקחים גוף של אדם להשמיע הקול

ובכלל התועלת השלישי הנה לך תועלת מופלג מאד שהרי מכאן ידעת שכל הענינים הללו וזהו המה מעשה תעתועים, ובשגם תראה פסל או תרפים מדברים תדע שכלם תרמית כאשר אמר דוד אך אין יש רוח בפיהם, ובארנוהו למעלה בפ' זה שאמר דוד כן לספר גודל הפלגת סכלותם כי אין בהם דבר אלהות כמו שנאמר יזבחו לשדים לא אלוה. ואתה המשכיל כי תשאלך נפשך לאמר שאמנם אני הנחתי היות השדים הם הם נפשות הרשעים העטופים מאותו היסוד הדק ושלכך לא יאכלו ולא ישתו, ואמרתי ג"כ שיתכן על זה האמונה בעונש הנצחי, ותתמה עלינו לומר שהיאך נרים פנינו לומר נגד דברי חז"ל שאמרו שיש להם שלשה דברים כבני אדם שאוכלים ושותים ופרים ורבים ומתים שכן אמרו בחגיגה פ' אין דורשין. לכן אזכירך שעוד הרחבתי הדבור במה שקלל הקב"ה את קין פ"ט ושם כתבתי שקין כאשר נתקלל היתה כן קללתו שיהיה זרעו מכלל השדים, וכן היו כל זרעו אפילו בעוד היותם בחיים והבאתי ראיות לזה תראנו משם. ואזכירך עוד שהתורה קראתם שעירים שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וקראתם שדים, ורבותינו ז"ל קראום רוחות על שם היותם מן היסוד הדק ההוא הנמשל לרוח. וכבר לדעתי היתה סבת התחלפות שמותם מפני התחלפות איכותם ונקראו שעירים כאשר החיות מלאים שער, ונקראים שדים להיותם בלתי נמצאים בישוב רק בשדה. וכבר אתה המשכיל תפלא שאחר היותם כ"כ ברבוי כמו שאחז"ל אלמלא ניתנה רשות לעין לראות אין שום בריה יכולה לעמוד, אנה הם שדותיהם וכרמיהם הגם לשדות נאמר שלא ניתן רשות לעין לראותם, לכן יתכן שדבריהם ז"ל צדק ואמת כפשוטם, ואלו השדים יצאו מקין ומאדם בהיותו נזוף והם האנשים המדבריים שכל גופם כאדרת שער והם באמת אוכלים עשב השדה כשאר החיות, וכמו הם נהיה נבוכדנאצר ואינם לא זורעים ולא נוטעים שכבר נתקללו שלא תתן הארץ כחה להם, אבל אמת פרים ורבים ומתים כאנשים כשרז"ל. אמנם הג' דברים שארז"ל שדומים למלאכי השרת אין הכוונה בחייהם רק אחר מיתתם, באופן שיש ב' מינים שנקראים גם שניהם שדים, מין א' זרעו של קין שהם בחיים, ומין ב' נפשותיהם עם נפשות כל הרשעים שנתחייבו לזה, ולהיות שכל זרעו של קין אחרי מיתתם הם שדים נקראים גם כן שדים אפילו בחייהם, כי אותו היסוד הדק הוא עטוף על נפשם החיונית והם באותו העונש הנצחי להיותם נעים ונדים ואינם רואים פני שכינה כמו שנאמר ומפניך אסתר וזה שנא' ג"כ בפ' האזינו אלהים לא ידעום על הסתרת הפנים שהם בהסתר פנים מן השכינה. וכאשר תמצא בדבריהם ז"ל כמו שאמרו פרק ערבי פסחים שבלילי רביעיות ובלילי שבתות יוצאת אגרת בת מחלת עם ס' ריבוא מלאכי חבלה ויש להם רשות לחבל, הכוונה על גופם מאותו היסוד הדק, ומ"ש פ' כל הבשר ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא הכוונה מזרעו של קין בהיותו עדיין בחיים, ויתכן שהחיים מהם והמתים יהיו יחד והם נראים להם אפילו שהם מאותו היסוד הדק ולכך נקראים כלם שדים ולילית בין החיים מהם ובין אותם שכבר מתו כי כלם מין אחד הם ובחייהם קרואים מתים כיון שאינם רואים פני שכינה, ולכן תמצא שלקין וכל תולדותיו לא סיפרה התורה מיתתם כי המתים והחיים דבר אחד הם, לבד שהם משתנים שאחר מיתתם שטים מסוף העולם עד סופו כמו שארז"ל