מעשי השם חלק א כז

הגופות שאמרנו שהם מאותו היסוד הדק שהפליג דקותם עד שקראום רוח, שאין להרחיק בהם ענין העופפות

וכבר שמענו בזמננו זה מפי מגידי אמת הגדה מפורסמת שיקרה לאנשים נופלים נרדמים בבטול חושיהם ומפיהם יצא עתק לדבר ולהשיב ושפתותיהם בלתי נעות וקול דברים יוצא מגרונם שואלים ומשיבים כענין. וכן ראיתי כתב בא מצפת תוב"ב בשנה הזאת שנת ש"ס לפ"ק לענין אשה שהיתה נופלת כן, וכאשר הגיע לאזני הענין הזה אמרתי אכן זשה"כ לגנאי לפסילים פה להם ולא ידברו ועוד חזר ואמר לא יהגו בגרונם שכבר ידוע שהראשונים עובדי הפסילים היו עושים תמונות מהעצים או מהמתכות והיו מכניסים בהם רוח טומאה שהיה מדבר מתוך התמונה ההיא, וקצת עובדי פסילים ג"כ הגיע סכלותם להיותם עובדים תמונות ופסילים עם היות שלא היה בהם רוח טומאה ועליהם אמר דוד עצביהם כסף וזהב מעשי ידי אדם פה להם ולא ידברו וחזר ואמר לא יהגו בגרונם. שאין ההגיון והדבור בגרון לבדו כי הדבור מורכב מן המוצאות אותיות החיך והשפתים והגרון והשינים והלשון, ועוד יפלא מאד אמרו כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם שלא יתכן היות תפלתו שיהיו עושיהם מתכות כמוהם או שישובו כולם עורים ואלמים ובורא העולם לשבת יצרו. אבל היה כאלו יאמר שאין להם דבור כאנשים שמניעים השפתים ושאר כלי הפה, וגם אין להם דבור כאותם הנופלים אשר קול דברים יוצא מגרונם, ואפי' הכי מאמינים בהם. ואמר כל זה להראות הפלגת סכלותם ועוד ביאר דוד ע"ה ביאור מפורסם היות הדברים על הדרך שאמרנו שהכוונה לומר הפלגת סכלותם שאפי' תמונה שלא הכניסו בה רוח אפי' הכי מאמינים בה, והוא אמרו אף אין יש רוח בפיהם כי במקום שנאמר במזמור זה לא יהגו בגרונם אמר במזמור ההוא אף אין יש רוח בפיהם. ובתחלת ההשקפה יפלא בכתוב הזה אמרו אף אין יש רוח כאלו יחדש לנו שאפי' רוח חיים אין בהם, ובאמת זה ידוע שאין בדומם ובמתכות רוח חיים וכבר הקדים לומר עצביהם כסף וזהב, אבל במה שאמרנו יתישב היטב שהוא ספור הפלגת סכלותם ואמר עינים להם, ולא יראו וגו' והוסיף עוד בספור הפלגת סכלותם שהם מאמינים אותם התמונות של כסף ושל זהב אפי' שאין רוח בפיהם שלא הכניסו רוח בהם. והשלים בביאור הכוונה ואמר שכמוהם יהיו, עושיהם שנפשותיהם של רשעים כלם עתידים להיות רוחות רעות כמוהם וכן אמר ירמיה הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם שגם ירמיה אמר כן על דרך זה שגם רוח אין בהם

גם בשנת של"ז לפ"ק באה הגדה מפורסמת מפי אנשים ונשים ומפי עוללים ויונקים והיתה הגדתם בלתי מתחלפת כלם באופן אחד בשוה כי זו ראיה מאמתת הענין, והיה ספורם שבעיר פיראר"א היתה אשה עברית נופלת נרדמת וקול יוצא מגרונה ושפתיה בלתי נעות והקול מדבר וכאשר ישאלוהו מי אתה הוא משיב אני פלוני שבתי במקום פלוני והיה נותן כל סימניו

והנה אחר הנחתנו שהנחנו יתקרב הדבר הזה אל ההיקש השכלי, כי אמנם הגופות אשר הם מאותו היסוד הדק לגודל דקות היסוד בלי נשמע קולם, וכמו שאנחנו רואים שהקול בבואו אל נביבות מה שיהיה מכלי הנגון חצוצרות או שופר וכדומה להם יתחזק וישמע, כמו כן הקול מן הגוף ההוא לדקות חומרו לא ישמע, אמנם בבואו אל נביבות הגרון של הנופל ההוא והגרון הוא כלי מוכן להשמיע הקול הנה גם הגוף ההוא עם כל דקותו ישמיע קולו ודבורו בגרון ההוא בלתי נענוע שפתים כלל ומרגלא בפומייהו דאינשי על אלו הנופלים המדברים כך שאומרים רוח רעה נכנס בם, שגם הם קוראים אותו רוח. ואל יפלא בעיניך על מה שאמרנו שהשדים אינם מכלל הנבראים אבל שלרוע בחירתם באו לידי כך שכן ארז"ל שאדם הראשון כל אותם הק"ל שנה שהיה נזוף היה מוליד שידין ולילין. ולקמן בפ"ט תמצא הרחבת ביאור בענין היסוד הדק הזה ומה שיאות להאמין בו

גם ע"פ הענין הזה יתיישב מה שיאמרו משרי שמן ושרי עששית, כי אחר שהנחנו ענין השדים כאשר הנחנוהו וכבר ארז"ל הרבה בהפלגתם שכל האויר מלא מהם, לא יפלא שיעמדו נגד השמן או העששית כאשר ישביעום, כי כאשר האדם תשביענו לעשות לך הפקת רצון מטבע האנושי הוא שיחפוץ להפיק רצון השואל כמו כן הם ג"כ לא שהם מוכרחים לכך, ואחר שהם באים שם יתראה הצל שלהם בשמן או בעששית או במראה של זכוכית או של מתכת וכן היטיבו לומר שהם משקרים, כי להיותם לעולם בין האנשים הנה ישמעו כל עניניהם אם גנבה או שאלה אחרת וישיבו לאנשים כענין אבל לא על אמתתו כי מנין להם לדעת הנסתרות, אמנם כפי אשר ישמעו הספק אשר עליו ישאלום וכבר ידעו הספק וצדדיו ישיבו אשר יראה להם יותר קרוב מן החשודים, ולפעמים אמרו אמת כי יפול במקרה. ועוד אפשר שהרוחות ידעו הדבר להיותם נמצאים בין האנשים וראו הגנב באותה שעה שגנב את הגנבה או מה שישאלום, אמנם לא ישיבו בהשמעת קול לדקות חמרם רק ברמזים. וכן אפשר לומר שהיה ענין חרטומי מצרים שהיו משביעים בלטיהם את הרוחות הרעות שאינם נראים לדקותם ונראים בצורת מטה ונהפכים לנחש או תנין או ינענעו המטה כאלו הוא תנין וכן ישביעום להחליף המים בדם ולהביא צפרדעים.