מעשי השם חלק א כו

באמרו לא יצדק לפניך כל חי. ואח"כ היה מתרעם על יצרו של אדם באמרו כי רדף אויב נפשי וגו' הושיבני במחשכים, ר"ל שיצרו הענישו המות ואחר המות נתעטף עליו רוחו כאשר אמרנו שאותו היסוד הדק המכונה בשם רוח יתעטף על הנפש החיונית

וחזר לומר זכרתי ימים מקדם כמו שאמר כאן על ענין הבריאה גם כן מאותו היסוד הדק כאשר אמרנו. ואמר עוד למען שמך ה' תחייני כמתפלל על התחיה, שגם בכתובים הללו מבואר היות כוונתו כאשר הנחנו

ועוד אעירך אתה המשכיל שמה שאאמינהו בענין העונש בגוף ונפש שודאי נידונים יחד באשו של גיהנם כשארז"ל משל לחיגר וסומא, אבל אאמין שמלבד אשו של גיהנם יש כמה מיני עונשים כלם מדה במדה שמדד אבל זה אמרתי להזכירך שעם מה שאומר לך יתיישב דעתך במקצת מה שמצאנו בדבריהם ז"ל ממציאות השדים ועניניהם עד שאמרו לכמה דברים שהם דומים לאנשים ולכמה דברים שהם דומים למלאכים. ותמצא שאמרו רז"ל חגיגה פרק אין דורשין ששה דברים נאמרו בשדים ג' כמלאכי השרת וג' כבני אדם, טסין מראש העולם ועד סופו כמלאכים, ויודעים העתידות מאחורי הפרגוד, ויש להם כנפים. ג' כבני אדם אוכלין ושותין ופרים ורבים ומתים ואמרו בברכות פ"א אלמלא ניתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד וכן אמרו האי דוחקא דכלה מיניהו הני ברכי דשלהי מיניהו הני מאני דרבנן וכו' מיניהו, וכן ארז"ל שם שכל חד וחד מינן יש בימינו רבבה ובשמאלו אלף, ואתה ידעת שרבו הבלתי מאמינים מציאות להם כלל, וטעמם עמם לאמר שאם היתה בריאה בעולם כזאת ששטים מסוף העולם עד סופה ורואים ואינם נראים היאך לא כתבה התורה בריאתם וכבר הזכירה אפי' בריאת השרץ והרמש ולמה לא יזכר ענין בריאה נפלאת כזו וכבר ארז"ל שהמזיקין נבראו בין השמשות ויפלא מאד, כי הענינים האחרים שאמרו שנבראו בין השמשות מה טוב ומה נעים כי להיותם דברים לפי שעה נמצאו לא התמידו אמרו שנבראו בין השמשות כמו פי הארץ ופי האתון וכו' לומר שלא נבראו בששת ימים שנברא הטבע המתמיד, אבל אלו המזיקין שאמרו היותם פרים ורבים והיותם רבים על האנשים היאך נאמר שנבראו בין השמשות, ולפנים בס"ד יתבאר גם מאמרם זה היות דבריהם על נכון. ומפני זה הרחיקו רבים מציאותם, וקצתם מן הישרים בלבותם יחתרו לבאר דבריהם ז"ל ולומר שהם משל וחידה, וקצתם המטים עקלקלות יכחישו דבריהם ז"ל, ואין דבורנו עם הכת ההוא המכחישים דברי חז"ל כי דבר ה' בזו, אמנם יהיה דברינו עם הכת המקבלים דברי חז"ל וחותרים לבאר דבריהם, וזה להיות מציאות השדים קשה הציור בעיניהם שימצא בריה בעין רואה ואוזן שומעת והיא אינה נראית לחוש. ובהיות שענין אמונת מציאות השדים בין יאמינהו האדם ובין לא יאמינהו לא יזיק ולא יועיל לענין השגת נפשנו, לא אודיעך דעתי במציאותם, אבל זה אומר לך שאם אין לך טענה לבלתי האמן מציאות השדים רק מפני שאינם נראים לחוש או מפני שלא הוזכרה בריאתם עם שאר הנבראים בבראשית, תדע שבשביל אלו הטענות לא תתחייב להתרחק מלהאמין מציאותם, כי לא יחייב אותך שכלך להכחיש מציאותם מאחר שכבר הנחנו שאותו היסוד הדק הפשוט הנקרא היולי נשאר מעוטף בנפש חיונית אחר המות, אשר לדקותו לא יפגשהו ניצוץ העין לראותם ותמונתם עומדת מאותו היסוד הדק עם כל האברים כלם והכחות וכלי החושים כלם אחד מהם לא נעדר, ולא יעדר מהם רק אכילה ושתיה להיות שאין בגופם יסודות מתחלפי האיכיות אשר הם סיבה להתכה וכאשר לא יהיה בהם התכה לא יצטרכו לתמורת מה שניתך, ובהיות הדבר כן שלדקות היסוד העטוף על הנפש החיונית אינם נראים, א"כ יתכן שהשדים והרוחות רעות שאמרו ז"ל הם גופות הרשעים אשר מאותו היסוד הדק והוא עטוף על נפשם החיונית כמו שארז"ל החיגר והסומא יחד אשר נתחייבו כפי מרדם בעונש ההוא להיותם נעים ונדים זמן מה ואחר ישיבום אל אשו של גיהנם וכפי המרד אפשר שיחזירום על פי המשפט האלהי להיותם נעים ונדים ועוד שבים אל אש של גיהנם ונדונים כן לעולם אם נתחייבו בעונש נצחי, ואם לא נתחייבו בו הנה לעת אשר כבר קבלו ענשם כפי מרדם ישובו גם הם אל השכר אשר בחקם, וע"כ לא הוזכרה בריאתם עם שאר הנבראים בבראשית כי לא ברא הקב"ה אותם רק בצלם אלהים, אבל הם ברוע בחירתם באו אל העונש ההוא להיותם נעים ונדים. וזה לך לאות שהשדים הם הרשעים מה שארז"ל בברכות פ"א שכל אחד ואחד מאתנו יש לו אלף מצדו ורבבה מימינו והוציאו זה ממה שנא' יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, וא"כ צא ולמד ממה שהשלים סוף הפסוק שנאמר ושלומת רשעים תראה, הרי ביאר שענין השדים הוא ענשם ושלומתן של רשעים. ובזה אשר אמרנו במהות מציאות השדים שגופם הוא מאותו היסוד ההיולי מקבל הצורות, תבין כי על כן יאמרו שנראים פעם בצורה אחת מהבע"ח ולפעמים בצורות אנשים, גם מה שאמרו עליהם שהם שטים בהתעופפות, אין להפלא אחרי היות גופם מאותו היסוד הדק הפשוט, שהרי העוף יעופף על הארץ להיותו מיסוד אויריי עם היותו חומר עכור בשר ודם, על אחת כמה [וכמה] אלו