מעשי השם חלק א רסו

עד כי יבא שילה שאז יסור ולו יקהת עמים ולא יהיה עוד שבט מוסר עליו ולא הוא על אחרים שלא יצטרך גם הוא שבט כי ברוח פיו ימית רשע

ויתכן אומרו אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו לרמוז על נבואת זכריה שאמר עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות, ואומרו ג"כ על רוב היין והיותו בזול וכן החלב ירמוז על הידיעה המופלגת שתהי' בימות המשיח והוא אל מה שנתנבא ישעיה ואמר ובלא מחיר יין וחלב וגו' שמעו שמוע אלי ואכלו טוב וגו' חסדי דוד הנאמנים, שבזה נתבאר היות הכוונה בענין היין והחלב על הידיעה, וכבר פירשו חכמי הקבלה על אומרו שתיתי ייני עם חלבי שהוא על הידיעה באלהיות והנה הקדים זבולן ליששכר עם היותו קטן ממנו לפי שזבולן ממציא מזון ליששכר וארז"ל אם אין קמח אין תורה ובשגם אמרו אם אין תורה אין קמח ר"ל שאם לא תהיה התורה יסור הקמח, כמ"ש וגם אנכי מנעתי מכם את הגשם, אבל תחלה צריך שיהיה הקמח ולכך הקדים זבולן: ומה שהזכיר נפתלי אחרי גד ואשר יתכן שכך היה מולדתם ועם היות שבסיפור לידתם סופר שנולדו מבלהה דן ונפתלי, הוא הטעם שכיון שהתחיל לספר דן שנולד לו מבלהה אמר גם נפתלי וכן בפ' שמות: ומה שנא' שקברו אותו במערה ששם קברו את אברהם, היה זה לומר שכבר קנה אותו לאחזת קבר מעפרון א"כ לא ימנעו מלקוברו שם, וכן חזר לומר שמקנה השדה והמערה היה מאת בני חת ולא אמר מעפרון כלו' שברשות בני חת קנה אותו באופן שלא יהיה מניעה כלל

וטעם בכיית מצרים ע' יום יתכן לכבוד ע' נפש שירדו מצרימה, או אפשר שכל א' מהם קבע יומו לבכי על הזקן:

ובאומרו ויראו כי מת אביהם פרש"י הכירו במיתתו אצל יוסף שהיו רגילים לסעוד על שלחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו ומשמת יעקב לא קרבן. ויתכן היות ראיה לזה מה שנא' אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם. כלומר אשוב לכלכל אתכם על שלחני ואתן מזון לטפכם, דאל"כ כבר היה מספיק אומר אנכי אכלכל אתכם ופשוט שהטף בכלל ועוד ראיה שהיו אוכלים על שלחנו ממ"ש ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף, והדברים כפולים. אבל יראה שהיה מכלכל אביו ואחיו על שלחנו, וגם היה נותן לחם לפי הטף שלטף היה נותן לחם ר"ל סעודתם כמו שימו לחם שפירושו סעודה. ויתכן שר"ל שנתן להם יותר מהצריך להם שנתן להם כפי הטף שעושים פירורין שדרך תינוק לפרר, ולכך אמר פה ואת טפכם, וזאת היתה הנחמה והדבור על לבם, , ולפנים יתבאר באופן נאות כל הכתובים הללו על דרך אחרת:

ובענין ההספד שנאמר ביעקב מכל האבות מה שלא נאמר לא באברהם ולא ביצחק שנאמר פטירתם ולא נאמר בהם הספד, נראה שיתיישב במה שארז"ל פ' נגמר הדין לא ניחא לצדיקייא דמייקרי ברשיעייא לכן לא נאמר הספד בכל האבות רק בשרה וביעקב שמטתו שלמה, אבל אברהם היה לו ישמעאל ויצחק היה לו עשו שהיו בקבורה ואם היו עושים הספד הי' מוכרח שהיו גם הם בהספד. אמנם בענין ההספד בעצמו כבר ידעת שנחלקו רז"ל מסכת סוטה אם ליקרא דחיי או דשכבי והדברים נבוכים מאין הבין מהו יקרא דשכבי אם לא שנא' שימשך למת תועלת מן ההספד על דרך שארז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ועוד למ"ד יקרא דחיי יפלא מאד הספדה של שרה שנא' שהיה אברהם המספיד א"כ לכבוד עצמו היה מספיד, וכן בני יעקב, וכבר עלתה מסקנותם ז"ל שהוא ליקרא דשכבי אבל במה שאמרנו בחבורנו זה ח"א פ"ב שאחר המות תשאר תמונה מן היסוד הדק ההיולי יתכן מאד שאותה התמונה נהנית מן הכבוד אשר עשו לו בהספד. וכן תמצא במס' שבת בפירוש אמר רב לרב שמואל בר שילת אחים לי הספדאי דהתם קאימנא. וכבר ידעת מאמרם ז"ל שאמרו במיתת יעקב תעניות פ"ק ר"נ ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא א"ל ר"נ לר' יצחק לימא מר מילת' א"ל אין משיחין בסעודה בתר דסעוד אמר יעקב אבינו לא מת, א"ל א"כ בכדי חנטו חנטייא וספדו ספדייא, א"ל מקרא אני דורש אל תירא עבדי יעקב וגו' הנני מושיעך מרחוק וזרעך מארץ שביים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ועיניך הרואות הפלגת המבוכות אשר ימשכו אם מאמרם זה הוא כפשוטו. א מה ראה השלם הזה לומר שיעקב לא מת ואין זה ענין לענין הסעודה שהם עסוקים בה. ב מה השיב לו רב נחמן א"כ בכדי חנטו חנטייא וספדו ספדייא. שאדרבה הל"ל היאך יחנטו איש חי ולא לומר שהוא בכדי ג שמה היתה התשובה באומרו מקרא אני דורש ולמה יניח כתוב מבואר בתורה שסיפר מיתתו וירצה לדרוש מאותו הכתוב שהוא לא מת. ד היאך יאמר שלא מת והוא נקבר במערה ולמה לא השיב לו ר"נ א"כ היאך קברו אותו, והיתה קושייתו עליו יתר עז לומר שהיאך קברוהו. ועם היות גירסא בגמרא בכדי קברו קברייא עכ"ז בגרסת המדרש שלא אמר כן יפלא ועוד שהגרסא הנמצאת עתה לפנינו בגמ' תמוה מאד עד שהדעת יחייב היות גרסת המדרש ישרה ממנה. כי היאך יתכן לומר בכדי קברו קברייא והל"ל שהקוברים שקברו אותו בחייו הרגו את הנפש, אמנם בהבנת כוונת השלמים האלה יותרו כל הספקות, וטרם בואנו אל היתרם נתעורר היאך ביקש ר"נ שישיח תוך הסעודה, ועוד שר' יצחק כבר השיח ואמר אין משיחין בסעודה. אבל יתכן שהשלמים הללו ישבו לסעוד ולא היו עדיין סועדים, והעד שכן נאמר בגמ' הוו יתבי בסעודתא ולא אמר סעוד, וקודם שהתחילו לאכול הסעודה ר"ל שמאחר שרוצים לסעוד ראוי שיאמר איזה דבר מהשכר הצפון לצדיקים המכונה בשם סעודה, והנה אז השיב לו שאין משיחין בסעודה, שכבר