מעשי השם חלק א רסה

ששמו שמעון. ועל מה שאמרו רז"ל פ' חלק שאלו המרגלים כבר יש לשאול שמה ענין שמעון ולוי אצל מרגלים, יתר על שאר השבטים. ועוד יפלא שהיאך היה לו לומר למטה שמעון בן יעקב שלומיאל בן צורי שדי כי נראה מותר, שאין לנו שמעון שיצא ממנו מטה זולתי שמעון בן יעקב, אבל בקרח שהסיפור הוא הודעת האיש בן מי הוא כבר היה אפשר היותו בן יצהר ובן קהת ובן לוי שאינו בן יעקב, וכבר נאמר כאן רב לכם בני לוי ואינם בני לוי בן יעקב רק מבני בני בניו אבל קראם בני לוי שפירושו משבט לוי, וא"כ הכא נמי שאמר בן קהת בן לוי היה אפשר לומר שפירושו משבט לוי והיה נכון לומר בן יעקב אם לא שהתפלל שלא יזכר שמו עליהם, וא"כ יפלא מאד על מדרש רבה שאמרו על זמרי ועל מה שאמרו פ' חלק המרגלים. עוד יפלא שבדברי הימים בהתיחסות על הדוכן על כל משפחות הלוים לא הוזכר שמו של יעקב רק על קרח, ואם הכוונה במה שארז"ל והיכן הוזכר בהתיחסם לדוכן מפני שהוקשה להם שהוזכר שם למה לא הוזכר כאן ותירצו שהתפלל, א"כ על שאר המשפחות של הלוים למה לא הוזכר שמו. ובזה יובנו הדברים על מתכונתם לדעתי ויותרו כל הספקות האלה, והוא כי מה שנא' בסודם אל תבא נפשי יהיה על זמרי או על המרגלים, היתה התפלה שגם לא יזכרו היותם בני שמעון ובני לוי או בני בניהם שהיו בכלל שבעים נפש וזה לגודל רשעתם שלא נמצא בהם רק רע, ולכך אמר אל תבא נפשי כי כל השבעים נקראו נפש יעקב כמ"ש כל הנפש הבאה ליעקב שבעים ולא רצה שיתיחסו לאותם המשפחות של השבעים נפש כלל. ואומרו בסודם אם על מ"ש שנאמר כן על זמרי כבר אמרו על העצה שנתיעץ לומר למשה מי התיר לו ג"כ המדינית. ואם לפי מה שארז"ל פרק חלק שנאמר על המרגלים, אם כן יהיה הסוד מה שנא' ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הרי שהיתה האמירה ההיא תוך אהלם בסוד, והנה נשמעה כן תפלתו בין בזמרי ובין במרגלים שלא נזכרו כלל בני מי הם שזמרי בן סלוא כבר ארז"ל במדרש תנחומא שהיה שמו שאול בן הכנענית בנו של שמעון ממש וא"כ לא הזכיר הכתוב אפילו שם אביו לסבת תפלתו של יעקב, וכן בענין המרגלים שאמרו איש אל אחיו שבארנו ח"ד פכ"ד שהיה אחד משבט לוי ואחד משבט שמעון שאמרו נתנה ראש כיון שיעקב קראם אחים ג"כ לא גילה הכתוב בני מי היו, א"כ לא באה נפשו שהם הע' נפש בסודם אמנם בקרח עם היותו רשע כיון שיש מקום להזכירו לטובה רצה יעקב שבענין הרשע שהוא ההקהל לא יזכר שמו ובדוכן שיזכר שמו ולכך אמר כן ובקהלם אל תחד כבודי ולא נפשי, והעד על מה שאמרנו מאמרם ז"ל בתנחומא פ' ויחי וז"ל בסודם אל תבא נפשי כשיעמד זמרי ויזנה עם כזבי אל יזכר נפשי בהם וכן הוא אומר ושם האיש המוכה זמרי בן סלוא כינה שמו ושם אביו ובכל ישראל לא היו שמות אלו ע"כ. ודוק שלא אמרו אל יזכר שמי רק אל יזכר נפשי, וביאר בהדיא שבכל ישראל לא היו שמות אלו כנראה שיעקב התפלל שלא יזכרו בני מי הם ממשפחותיו. אבל בקרח אמרו שם במד"ת וז"ל אל תחד כבודי אל יתיחד כבודי עמהם אלא ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ולא בן יעקב, הרי לך שבקרח לא התפלל רק על שמו לבד, ועוד תראה קצת בח"ד מעשי תורה פכ"ד ע"ש, ולפי דרכנו זה הותרו כל הספקות שנתעוררנו בענין זה, ויתישב ג"כ שלפ"ז לא הוזכר שמו של יעקב בשאר משפחות הלוים כשהוזכרו בד"ה בהתיחסם לדוכן, לפי שיעקב ביקש שיזכר בקרח כיון שלא נזכר בקהלם אבל בשאר המשפחות לא חשש כי בהתיחסם עד לוי יספיק להיותם לויים

ומה שנא' ליהודה ידך בעורף אויביך ידמה הטעם שיכה לאויביו מכת עורף כי אין לך מכה שתורה על בזוי מופלג למוכה כמכת עורף ועד היום בין הישמעאלים יהיה עונש למי שיכה רעהו בערפו רב מאד ממי שיכהו בפניו, והטעם כי אין מכת העורף רק לעבד שאין לו להשיב פניו נגד אדונו ואומרו מטרף בני עלית יצדק לפירושם ז"ל שפירש"י באומרו וירד יהודה שהורידוהו אחיו לפי שלא מנע אותם מלמכור את יוסף, כי זה יאמר יעקב שיהודה עלה מאותה ירידה ועם היות שאז הורידוהו שעוד לא יורידוהו בניו מן המלכות עד כי יבא שילה. אבל אין זו הבטחה כמו שחשבו קצת שהבטיחו להיותו מלך לעולם, כי כאשר יגרום החטא כבר נאמר יוליך ה' אותך ואת מלכך אבל ההבטחה היא שאחיו לעולם יודו לו ולא יסירו המלוכה ממנו כאשר עשו לסבת מכירת יוסף או לסבה שנתחתן בכנענית כמ"ש פל"ו. וביקש יעקב כן בראותו הטובה המופלגת שנמשכה ממכירתו כמ"ש לא אתם שלחתם אותי כי אם האלהים, אמר יעקב ודאי מגלגלין זכות ע"י זכאי, ולכך בירך אותו שיודו לו אחיו על המלכות ולא יורידוהו עוד ולכך אמר ג"כ שברכתו זאת היא עד כי יבא שילה. כי אז אצ"ל שאחיו כלם יודו על מלכותו אבל גם שאר העמים באופן שאומרו עד כי יבא שילה שב אל מה שהתחיל לומר יודוך אחיך וישתחוו לך בני אביך מכלל ששאר העמים לא ישתחוו לו אבל יבקשו להשפילו, ולכך הוצרך לברכו ידך בערף אויביך, וזה יתמיד עד כי יבא שילה שאז כל העמים ישתחוו לו והיה כאילו אמר ידך בערף אויביך ולא יסור השבט מידו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים שאז לא יהיו לו עוד אויבים כי כל העמים יהיו נשמעים אליו

עוד יתכן שאומרו לא יסור שבט מיהודה רצה לומר שלעולם יהיו לו אויבים להיותם שבט מוסר לו, על השבט הזה אמר דוד שבטך ומשענתך המה ינחמוני והשלים אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי, שפירושו טוב וחסד הוא שהקב"ה נותן עלי שבט יסורין של אהבה כי בזה אשב בבית ה' לאורך ימים. וזה ג"כ אמר יעקב שלא יסור שבט מיהודה