מעשי השם חלק א רסג

וכיון שבאנו אל ענין הכ' הזה נבאר אותו כי דברי הכתוב הזה נבוכים ונאמר שהנביא המשיל אפרים לתינוק מלה"ד אל הנער הקטן אשר אביו גער בו וירצה להתגעגע על אביו והיה אביו קורא אותו לאכול על שולחנו והוא בירכתי הבית מסרב מלבוא, כן יעשה פעמים שלש עד שהאב אינו קורא אותו עוד, הנה אז הנער היה רוצה לבא על שלחן אביו לאכול ומתבייש, והיה חפץ שאביו יחזור ויקראהו ואביו אינו קורא אותו והנער חושב שאביו שכח אותו ולכך אינו קוראו והוא מתנועע במקום שהוא כדי שיראה אותו ויזכור ויחזור ויקרא אותו, כמו כן אמר הנביא שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי, כלו' שהוא מתנודד כמו הנער שחושב שאביו שכח אותו והיה רוצה שיחזור ויקראהו לשוב ושישוב, וז"ש בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, כלו' בושתי לשוב לפי שכשקראת אותי לא שבתי כמו שעושה הנער, ועל מה שחשב שאביו שכח אותו, הנה אמר הנביא בגילוי המשל הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, ר"ל שמתגעגע כתינוק הנה זכור אזכרנו, כלומר לא שכחתי:

ונשוב לענין שרחל היתה מבכה על שקול הבכי והתשובה איננו בבניה עד שהקב"ה הבטיחה שישובו, וא"כ נתבאר שאומרו כאן יעקב שקבר אותה שם הוא להורות ליוסף שמאז ידע שיהיה אפרת בחלק אפרים ובית אל בחלק בנימן ושלכך נקברה שם:

ועל מ"ש בני הם אשר נתן לי אלהים בזה כתב הרמב"ן ז"ל לא היה צריך יוסף להודיע לאביו כי במצרים נולדו לו שהרי כשפירש ממנו לא היה לו אשה ובנים, והוא אמר לו כבר שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים ונ"ל כי פירוש בזה בענין הזה שאמרת שנתנם לי ה' קודם בואך אלי מצרימה והם אשר אמרת עליהם שהם לך, וכן ובזה הנערה באה אל המלך, עכ"ל ולא ידעתי מה הועיל הרמב"ן בזה שכיון שהוא ידע שנולדו במצרים ושאין לו בנים אחרים זולתם כבר היה מספיק אומרו בני הם וכבר ידע שעליהם אמר שהם לי:

אמנם לדעתי יובן אחר התעורר בקצת שאלות ראשונה מה ראה יוסף שרצה שיברך בניו וכל שאר השבטים לא בירך בניהם, ואם עשה כן להיותם בחשבון השבטים למה לא המתין עד שבירך שאר השבטים ולמה אמר קחם נא אלי. עוד יש לשאול ענין הברכה שבירך אותם וידגו לרוב בקרב הארץ, כי היה מספיק אומרו וידגו לרוב ומה ענין אומרו בקרב הארץ ובודאי לא ידגו לרוב בשמים. עוד יש לשאל מה ענין ברכה זאת שבירך אותם ויקרא בהם שמי ושם אבותי ולמה לא יקרא בהם כשאר כל בני השבטים עוד יש לשאל מה יהיה קשר המשך הדברים באומרו המלאך הגואל אותי מכל רע יברך אחרי שאמר האלהים אשר התהלכו אבותי. והראב"ע כתב כי הנה כל ישראל יקראו אפרים, והרמב"ן טען עליו וכ' שאינו נכון שהכ' ויקרא בהם נאמר ולא נקראו על שם מנשה, ואמר שהנכון הוא שיעמוד זרעם ושמם ויהיה שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם לעולם עכ"ל. ולא ידעתי מה זה שהרי כל בני השבטים נקרא שם אברהם ויצחק ויעקב עליהם ועומד זרעם ושמם ומה נתוסף למנשה ואפרים בברכתו זאת:

אבל יתכן שיוסף לא היה צריך לומר לו שנולדו במצרים שכבר ידע יעקב זה, אמנם בעבור שבא לו האלהים בחלום הלילה בבאר שבע ואמר לו אל תירא וגו' כי לגוי גדול אשימך שם, אמר יוסף שאחר היות שבניו לא היו עם יעקב באותה ברכה א"כ לא יהיו בכלל אותה ברכה שיפרו וירבו במצרים כבני שאר השבטים, ולא אמר יוסף לאביו כדי להודיעו שבניו נולדו במצרים, אבל אמר לו שנולדו במצרים ושלכך צריכים ברכה שהרי לא היו, בכלל הברכה וההבטחה שהובטח בבאר שבע שלגוי גדול ישימנו שם, שכיון שאמר לו אל תירא מרדה מצרימה א"כ עשייתו אותו לגוי גדול שם במצרים לא יובן רק ליורדים שם לא לנולדים שם, ולכך הבין יעקב כוונת יוסף והשיב לו תכף קחם נא אלי ואברכם, ולכך בירך אותם שידגו לרוב בקרב הארץ, שב אל ארץ מצרים שהם בה שהברכה שניתנה לו להיותו לגוי גדול היתה שבמצרים יהיה כן, וזו היא גם כן הברכה שבירך אותם ואמר ויקרא בהם שמי וגו', כי כל האבות ובניהם ובני בניהם שמם עברים שנולדו בעבר הנהר ונתיירא יוסף פן לא יהיו נקראים בניו רק מצריים אחר שנולדו שם, ולכך בירך אותם שיקראו בשם עבריים כשאר השבטים. ובהיות שאמר לו האלהים אל תירא ונתן לו הברכה שיהיה במצרים לגוי גדול לכן אמר המלאך הגואל אותי מכל רע, שכבר בארנו במ"ש וישלח מלאך ויוציאנו שהוא שב אל מה שנא' פה ואנכי אעלך גם עלה, והיה א"כ אומרו כאן המלאך הגואל כאילו אמר המלאך שאמר לי אל תירא יברך את הנערים בברכה שבירך אותי שם, וע"כ אמר קחם נא אלי ר"ל שיקחם עתה ולא ימתין עד ברכת שאר השבטים שזו ברכה מן המלאך כבר נתברכו בה השבטים. וכבר יפלא שיוסף אחרי ראותו שיעקב שכל את ידיו נתפרסם אליו שבכוונה היה עושה כן והאיך יבקש יוסף לבטל רצון אביו ומחשבתו ולתמוך ידו להסירה, כי מי הוא שירכיב ידיו זו על זו אם לא בכוונה אבל נראה שיעקב אמר ליוסף קחם נא אלי שחשב שרצונו היה לומר שיקחם יוסף בערך אל יעקב וזה אומרו אלי, וכן עשה יוסף שלקח אפרים בימינו ומנשה בשמאלו כדי שבהביאו אותם אל יעקב יהיה מנשה בימין יעקב, וגם יעקב לא היתה מחשבתו באומרו קחם אלי רק שכמו שיקחם דהיינו מנשה בימינו שכן יביאם אליו באופן שיבא מנשה לשמאלו, ואמר כן כדי שלא לשכל את ידיו, וכאשר ראה שיוסף לקחם להביאם בערך אביו