מעשי השם חלק א רסב

שר או מלך, וזהו שאמר דוד טוב לחסות בה' מבטוח באדם, כי יהיה זה זר מאד שנראה מדברי דוד כאילו הוא אומר שמה שיבטח האדם בשה"י הוא יותר בטוח ממה שיבטח באדם, וכאילו הוא מחדש לנו ענין זה ומי לא ידע שטוב לבטוח בה', וכבר אמר במזמור אחר שאין ראוי כלל לבטוח באדם ואמר אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה וגו', ומה חדושו כאן שטוב לבטוח בהש"י. אבל נראה שענין החסיה תאמר על מי שחוסה בזולתו מבלי שיבטיחנו, אבל הבטחון יובן אחר שהבטיחו, ולכך אמר דוד שטוב לחסות בה' מבלי שיבטיחנו מבטוח באדם אחר שיבטיח אותו, ולזה לא יאמר חסד ואמת במה שישאל האדם מאתו ית' לעתיד, אבל מה שאמר יעקב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת כבר בארנוהו פל"ג גם שם על דרך זה שהוא קיום הבטחה בשני דברים, החסד במה שלא הובטח והאמת במה שהובטח, אמנם חסד ואמת בענין אחד לא יתכן לומר נגדו ית' ולכך ג"כ אמר יעקב ליוסף כבר אין אני מסתפק שתעשה צוואתי בלתי שבועה אבל כאשר תשבע תזכה יותר שהרי אתה עושה עמדי חסד ואמת. ומה שלא אמר כאן שים ידך תחת ירכי ואשביעך כמ"ש אברהם לעבד, הוא מפני שאחרי שקבע אברהם המילה לנקיטת חפץ לא הוצרך לומר ואשביעך, אבל אברהם שהיה הראשון בענין שבועה זאת, הוכרח לומר שהשמת היד תחת הירך היא לשבועה, וכבר יוסף אמר לו שיעשה כדברו בהבטחה ואז שאל ממנו שבועה. והענין לדעתי שיוסף להיותו אביו לא רצה לשלוח ידו מפני הכבוד ולכך חזר ואמר לו השבע לי ר"ל בלי נקיטת חפץ, והעד שלא נאמר וישם יוסף את ידו כמ"ש בעבד: וכבר טענו קצת מפרשים ז"ל על אומרו ושכבתי עם אבותי, ורש"י ז"ל פי' וי"ו מחוברת למעלה לתחלת המקרא שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי ואני סופי לשכב עם אבותי ואתה תשאני ממצרים, וא"ל ושכבתי עם אבותי השכיבני עם אבותי במערה שהרי כתוב אחריו וקברתני בקבורתם, ובאמת יפלא מה הוצרך יעקב לומר ליוסף שסופו למות והלא סוף כל האדם למות, לכך יתכן לומר על מאמרם ז"ל שהביא רש"י שאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, שזה אמר יעקב אל נא תקברני במצרים שאם אתה קוברני במצרים אשכב בלא אבותי שאבותי יקומו קודם לי בתחיית המתים, וזה טעם שלא יקברנו חוצה לארץ. אמנם אמר לו שוה הטעם אי אפשר לאומרו אל פרעה שיש קדושה בארץ כנען, לכן אמר לו שאין לו לומר לפרעה שהציוי והשבועה היתה שלא ליקבר חוצה לארץ, אבל שהטעם הוא כדי להקבר בקבורת אבותיו, כי זה כל אדם נהנה להיותו נקבר אצל אבותיו וכן עשה יוסף שאמר לפרעה אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני, כאילו אמר אין הארץ סיבה אבל הקבר שכרה לו שם הוא סיבה: פרק מד

באומרו ומולדתך אשר הולדת, מפורסם מ"ש בו המפרשים, אבל י"ל שיעקב אמר ליוסף שמנשה ואפרים יהיו לי כראובן ושמעון הן בנחלת הארץ והן בירושת נכסיו, אבל מולדתו שהוליד ר"ל בני מנשה ואפרים יהיו על שם אחיהם שיולדו למנשה ואפרים אח"כ ויחלקו בנכסיך, אבל מנשה ואפרים לי הם לא יירשו ממך דבר כאילו הם בני ממש. ורצה יעקב זה בשביל שאם ינתן הבכורה ליוסף ושמנשה ואפרים יירשוהו א"כ יהיה למנשה חלק כבכור בארץ ג"כ, לכן אמר שיהיו כבניו ממש ואז לא יהיה בכורה למנשה על אפרים ומ"ש ואני בבואי מפדן, פרש"י ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני ליקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך עכ"ל, ולפי דרכו היה ליעקב לומר לו זה כששאל ממנו על הקבורה שיקברנו בארץ ישראל, ועוד יפלא שיאמר יעקב מה שהוא נגד שאלתו ומי הכריחו לכך, אבל נראה ודאי שיעקב אמר ליוסף כן כדי שיחזיק לו טובה על שקבר את רחל שם וירוח לנו מאד היות ענין זה ענין אל הנחלה, והוא שאמר לו שמיום שמתה רחל ראה ברוה"ק שהמקום שמתה הוא בין חלק בנימן וחלק אפרים, באופן ששם בין חלקם של בניה קבר אותה, שמאז נודע אליו שיהיה אפרים שבט בפני עצמו, וכבר יש שפירשו שאפרתה נקרא כן על שם אפרים, ויש שפירשו שאשתו של כלב נקראת אפרת. אבל לדעתי הם שנים אחת היא בית לחם סתם בחלקו של אפרים ואחת היא בית לחם יהודה שהיא בחלקו של יהודה, וז"ש יעקב ליוסף היה ענין לענין בשורת הנחלה שאמר לו, שלפי שראה שהיה שם בחלקו של בנימן וסמוך לחלקו של אפרים לא הוליכה למקום אחר אבל קברה שם, ואומרו היא בית לחם הם דברי יעקב עצמו, כלו' אע"פ שנקראת עתה בית לחם עתידה להקראות אפרת על שם אפרים: ובזה יתכן מאד מ"ש רחל מבכה על בניה ותכף נאמר ראיתי אפרים מתנודד, וכבר טען רמב"ן ז"ל שם פ' וישלח לומר שאין קבורתה ברמה ופירש שהיתה רחל צועקת בקול עד שנשמע הקול למרחוק גם יפלא לשון הכתוב שם שנאמר מאנה להנחם על בניה כי איננו, ולדעתי יתכן היות פי' הכתוב כן רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, ר"ל במשל ההוא שרחל היתה שומעת קול בכי ברמה והיתה מבכה על בניה כי איננו ששמעה קול בכי להשיבם בתשובה (ובוכים) על עונותיהם ורחל בוכה שאין קול בכי זה בבניה שישובו בתשובה, ולכן בשרה השם יתברך שבניה גם כן ישובו בתשובה כמ"ש תכף אחר זה, שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד, השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי: