מעשי השם חלק א רסא

הרעב ניהל עובדי האדמה במקנה ולא הספיק וצעקו שיתן להם זרע שיזרעו וגם שלא יצא רק מעט כבר יספיק לאכל הם וטפם, וכן עשה יוסף שנתן להם זרע והיה החומש לפרעה והד' ידות לאכול לטפם אבל לכל אנשי הארץ שאינם עובדי אדמה לא היה לחם כלל והיו שוברים עד סוף הז' שנים, והכתוב אומר זה בפירוש שנא' וארבע הידות יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכול לטפכם שכבר היה מספיק אומרו ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה לכם ומה צורך לומר מה שיעשו בו אבל הודיע שאפי' שיזרעו לא יספיקו הד' ידות רק למאכל עובדי האדמה, שאין לך רעב גדול מזה ולא יספיק למכור לעשירים, והזכיר ד' דברים כנתינת טעם אל שנתן להם ד' ידות. ומ"ש יוסף אין חריש וקציר ואח"כ נאמר שנתן להם יוסף לזרוע זה היה לפי שהיה חושב שיספיק לעובדי אדמה כספם ומקניהם כל ז' שנים ולא יחרשו ולא יקצרו שאין ספק אם היה להם כסף או מקנה לא היו מתרצים לזרוע על מנת שלא להוציא אלא כדי אכלם לחם לבדו, אבל הוכרחו לעשות כן מפני הרעב המופלג:

ויש לשאל מה ענין סיפור אדמת הכהנים שלא היתה לפרעה ומה התועלת בהודעה הזאת ולא עוד אלא שב"פ חזר הכ' לומר רק אדמת הכהנים, וגם יאות לשאל מה ענין אומרו שישב ישראל בארץ גשן וכבר נאמר על זה ויושב יוסף את אביו בארץ רעמסס שהיא ארץ גשן. גם יתכן לשאול למה הזכירה קודם בשם גשן ואח"כ קרא אותה בשם רעמסס. עוד יש לשאל מה צורך להודיע שהעם העביר אותו לערים ומה יוסיף או מה יתן זה לענין ישראל. לכך יתכן לומר שרעמסס היא אינה גשן בעצמה אבל הוא מקום בארץ גשן, כמו שפרש"י רעמסס מארץ גשן היא, כי היאך יוכל יוסף להוציא הדרים בארץ גשן לתת אחזתם לאחיו, ולכך סיפר שהכל עשה בחכמה כי אחרי שקנה אדמתם מהם העביר אותם כדי שלא ישאר כל אחד בחזקתו אבל האדמה שיתן לו יוסיף לזרוע לא תהיה נחלת אבותיו של העובד אדמה ההיא, שאם ישאר בנחלת אבותיו לא יתחזק הענין ועשה יוסף כל זה כדי שאחר שהעביר דרי גשן מאחזתם יכול להושיב בה מי שירצה, באופן שעלה בידו והושיב אביו ואחיו בארץ גשן ממש, שקודם לא היו רק ברעמסס ולכך לא נאמר עוד שם רעמסס. גם במכת הערוב וכן בברד לא נאמר רק בארץ גשן כי רעמסס היה מקום חרב אין בו דירה והעד ויבן את פיתום ואת רעמסס כנראה שלא היו בנוים. וסיפר ענין הכהנים שלהם שלא העבירם, ואין ספק אחר היות תועבת מצרים כל רועה צאן לא היו כהנים בגשן אחר היות שם כלם רועי צאן שהמקום מקום מרעה צאן, באופן שלבני ישראל לבדם ניתנה ארץ גשן, ולכך בחר יוסף. במקום ההוא שלא יהיו כהני ע"א ביניהם, ולזה ג"כ כאשר השלים הסיפור שקנה אדמת מצרים ושהעבירם לערים ושלא הועברו הכהנים מאדמתם, אמר וישבו ישראל בארץ מצרים בארץ גשן, ר"ל שעם זה נהיתה ארץ גשן כלה לאחיו והם ישבו לבדם בארץ גשן, כי בכל שאר המקומות לא היה יכול להושיבם שבכל המקומות היו כהנים שם שלא הועברו, באופן שתחבולת ההעברה לא היתה מועילה רק בארץ גשן שמעולם לא היו כהנים שם להיות שם רועי צאן שהיא תועבה להם וטעם אומרו שהם שאלו לקנותם ואת אדמתם לעבדים ושיוסף לא קנה רק אדמתם הכוונה שהם היה רצונם שיקנה אותם ואדמתם יחד ושכל אחד ישאר על אדמתו, אבל יוסף לא נתרצה רק לקנות אדמתם ולהעבירם לערים כדי שיתן ארץ גשן לאחיו וגם שיתחזק הענין כמ"ש:

פרק מג

חסד ואמת פרש"י חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, פירוש שאינו מצפה תשלומין כי החסד שהאדם עושה ומצפה תשלומין איננו חסד אמתי, וכן אמר דוד ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שכבר רבו הפירושים בכתוב הזה, אבל נראה היותו כפשוטו שאמר דוד שכל חסד שהאדם עושה לא יכונה לו החסד ההוא, לפי שהחסד הוא שאינו מצפה תשלומין, והחסד שהאדם עושה הקב"ה משלם לו, א"כ לא יכונה כלל חסד לאדם כי כל החסדים שהאדם עושה הלא המה לו ית' כיון שהוא נותן התשלומין, אמנם כי כן יפלא על פרש"י שנראה שלא יקרא חסד של אמת רק מה שעושים עם המתים, ותימה שאליעזר אמר ללבן ולבתואל אם ישכם עושים חסד ואמת את אדני הגידו לי, גם ביהושע נאמר שאמרו המרגלים לרחב ועשינו עמך חסד ואמת והיא בחיים. אבל יתכן לדעתי שכל חסד שיעשה אדם לזולתו מבלתי שנדר לו לעשות כן או נשבע לו או הבטיחו הנה אותו יהיה חסד סתם, אבל כאשר יבטיח האדם לזולתו אז ידור או ישבע לעשות לו רצונו, הנה כאשר יעשה לו הרצון ההוא יקרא חסד ואמת, חסד על שלא היה חייב לו דבר, ואמת על קיום השבועה או ההבטחה. וכן אליעזר כאשר היה רוצה הבטחה מבתואל ולבן שיתרצו לשלוח את רבקה, אמר שכשיעשו זה יעשו חסד לשלחה ואמת בקיום ההבטחה, ולכך אמר הגידו נא לי שכבר נראה בפירוש שהיה רוצה שיבטיחוהו, וכן המרגלים לרחב אמרו חסד ואמת על שהבטיחוה ונשבעו לה וכמו כן אמר יעקב ליוסף הבטיחני והשבע לי על החסד הזה ואז יהיה חסד ואמת, ולכך כשאמר העבד נגד השי"ת לא אמר רק ועשה חסד עם אדני אברהם, וכן כי עשית חסד עם אדני לפי שאין צורך לומר אמת בהבטחותיו, כי החוסה בהש"י בלתי שיבטיחנו הוא יותר ודאי שיקבל הטובה ההיא, ממה שהוא ודאי כאשר יבטיחו אדם