מעשי השם חלק א רס

הבקר, שעם היות שכבר אמר ויקרב את המנחה שהיא אינה עולת הבקר עכ"ז אמר מלבד עולת הבקר, וכן ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים כ"ו אלף, ואח"כ אומר ואיש ישראל התפקדו לבד בנימן ארבע מאות אלף איש, וכן עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל צבי ויחמור שכל זה שב על הענין, כאילו אמר היה לחם שלחנו בקר וצאן מלבד צבי ויחמור, וכמו כן פה אמר הכתוב היות הבאים עם יעקב ע' נפש יוצאי ירכו מלבד נשי בניו שגם הם באו עמו אפי' שאינם יוצאי ירכו. והתימה בעיני מאד על הרמב"ן ז"ל שהוא בעצמו כתב פ' וישב וז"ל, ולפי דעתי כי בעת שירד יעקב למצרים כבר מתה בלהה גם זלפה, כי הכתוב אמר מלבד נשי בני יעקב ולא הזכיר מלבד נשיו ונשי בניו עכ"ל, וכאן אמר שנאמר מלבד נשי בניו להיותם יוצאי ירכו א"כ היאך יאמר מלבד נשיו כיון שאינם בכלל יוצאי ירכו שדוחק לומר שהרמב"ן לא אמר כן רק לדעת ר' יהודה אבל ליה לא ס"ל כר' יהודה, שבאומרו כי מה טעם לומר מלבד נשי בני יעקב על הכנעניות יורה בלשונו זה דסברא דנפשיה קאמר וכבר שם בארתי ענין זה קצת. אבל נבאר שדברי רש"י ז"ל מיושבים מאד שם וגם פה לא עשה מאומה, שהרמב"ן דלק אחריו שרש"י דקדק היטב ואמר שצריכין אנו לומר שמתו שהרי לא מנאן, דלא מסתבר ליה לרש"י לומר שיאמר עליהם מלבד נשי כיון שהם יוצאי ירכו והל"ל שמנים ושנים יוצאי ירך יעקב ולמה יכללם באומרו מלבד, ולכך אמר שמתו ומה שטען הרמב"ן ז"ל כי מה טעם לומר מלבד נשי על הכנעניות אחרי שאמר יוצאי ירכו כבר אמרנו שאין זו טענה שכן מנהג הכתוב, ועוד שכפי מה שיתחייב ליישב זו למאן דלא סבירא ליה שתאומות נולדו, כמו כן יתיישב לר' יהודה ולעולם נשים נכריות היו להם כשירדו למצרים והתאומות מתו, ומה שאמר מלבד נשי בני יעקב, הוצרך לומר כן להיות גם הם במנין המולידים ועוזרים לריבוי, ולא מנאם ממש לומר שמנים ושנים נפש לבלתי היותם יוצאי ירכו: ומה שטען הרמב"ן ז"ל שם על רש"י שכתב שהדברים מגיעים לבלהה, והוא ז"ל הכריח שכבר מתה, שאם היתה בלהה בחיים היה ראוי לומר מלבד נשיו ונשי בניו באמת אין זה הכרח כלל שהרמב"ן בעצמו אמר כאן וז"ל, כי לא הזכיר הנה רק אשר יולידו ויתרבו במצרים להודיע הנס הגדול עכ"ל, ואם כן היאך יזכיר נשי יעקב שהם לא הולידו במצרים, ועוד שהרמב"ן ז"ל כתב כאן שנשיהם לא ימנו כי האיש עם אשתו הוא אחד, וא"כ מה יטען שם לרש"י שהרי אני אומר לו שהאיש עם אשתו הוא אחד, וכמו שלא מנה יעקב לא מנה גם נשותיו ולעולם בלהה בחיים היתה ואין כאן טענה

ובמה שנאמר וירא אליו ויפול על צואריו וגו' פרש"י ז"ל שיוסף נפל על צוארי יעקב, והרמב"ן טען עליו שכל עוד תוספת על עיקר הוא, ולדעתי פירוש רש"י על פי מדרשם ז"ל נכון, שיוסף היה הנופל והבוכה, שכן ג"כ לבנימין הוא נפל על צואריו, והטעם כי הוא היה מכיר אותם לפי שלא נשתנו, אבל הוא שנשתנה למעליותא ממה שהיה והוא עתה במלכות לכך היה צריך שהוא יתחיל ליפול. ומה שנאמר על צואריו עוד יתיישב יתר נכון ממה שנתיישב לדעת הרמב"ן שהוא פירש מלת עוד, כלו' נוסף על בכי האבל, ואין זה נכון שיאמר על בכי מרוב שמחה שבכה עוד נוסף על בכי מחמת אבלות, ולא יפול לומר הוסיף בכיה רק בהיות ב' הבכיות מטעם שמחה או שניהם מטעם אבל, לכן לפרש"י שהיה יוסף הבוכה, יתכן לומר שהוסיף לבכות על צוארי אחיו בנימין ועל שאר אחיו ששניהם מתוך שמחה

ובמה שאמר יוסף והאנשים רועי צאן. כתב הרמב"ן שאמר כן לכבוד שעשרם במקנה והוא נכון, ויהיה טעם רועי צאן כמו רועה זונות שפירושו משתדל ורודף אחריהן, כמו כן אמרו רועי צאן שפרנסתם ועשרם בגידול הצאן. ובזה יתיישב על נכון שהיאך נאמר כי תועבת מצרים כל רועה צאן, ופרעה עצמו אמר ושמתם שרי מקנה על אשר לי, שודאי אם היו לו צאן היה לו רועים, אבל הענין הוא שאין תועבת מצרים הרועים את הצאן, אבל תועבת מצרים היא לשאת ולתת בצאן שמוכרים וקונים את יראתם, ואנשי גשן היה רועי צאן לשאת ולתת בהם כמו רועה זונות יאבד הון שפירושו הולך אחריהן. ועוד יתבאר ענין זה בפרק שאחר זה: פרק מב

כתב הרמב"ן ז"ל ויבאו אליו בשנה השנית לשני הרעב, ואעפ"י שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר מכיון שבא יעקב למצרים באתה ברכה לרגלו וכו', עד אבל ע"ד הפשט לקט יוסף כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בחמש שנים עכ"ל. ולדעתי אין צורך לידחק ולומר ששנה השנית היא בעצמה הששית, כי הרעב היה ז' שנים ולא היתה הגזרה שלא יהיה כלל תבואה אבל תהיה מעוטה סעודה שאינה מספקת לבעליה כפי החלום שהיו פרות כחושות, והנה בשנה הראשונה בחשבם עובדי האדמה שיהיה שבע מכרו כל החטה בכסף ליוסף, וכאשר לא עלה נילוס לא זרעו אבל בכסף קנו מיוסף. והכתוב יובן כפשוטו שמה שנאמר שתם הכסף ר"ל מה שביד עובדי האדמה כי מעט הוא שאינם עשירים, ולא תפול טענת רמב"ן ז"ל שטען שאיך אפשר שבשנה ראשונה יתום הכסף, ומה שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא, ר"ל הנמצא ביד הפקידים השוברים והעושר המופלג שקבץ הוא מן העשירים כאשר יתבאר, ובשנה השנית מן