מעשי השם חלק א רנח

ולכך אמר יוסף לאחיו שלחני אלהים לפניכם, ר"ל לפני הגיע הזמן שאתם צריכים לרדת למצרים, שאין לשון לפניכם נופל רק כשהם גם כן עתידים לבא, ולכך כל אותו הזמן שהיה יוסף במלכות, שבע שני שובע ושנתים רעב, לא שלח כתב לאביו שיבא אבל היה רצונו שיבואו וזהו שארז"ל ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אבל משך אותו בעבותות אהבה, והוא הטעם ששלח יוסף לומר לאביו רדה אלי אל תעמוד, כאילו אמר אתה כוונתך ורצונך היה לעמוד עוד ה' שנים בכנען עד שיגיע התחלת הרד"ו לכן אל תעמוד, וזה אומרו כי עוד חמש שנים אשר אין חריש וגו', כאילו יאמר כיון שאתה מוכרח לבא אחר הה' שנים מוטב שתבא עתה פן תורש, וכבר היה יכול לשלוח לו לחם כפי הטף לארץ כנען, אבל היה מתרושש, שעיקר עשרו היה מקנה הצאן והבקר שא"א להוליך עד שם מזון לבהמות, וזהו שאמרו לפרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה, שאם היה מרעה כבר היה אפשר להם להוליך לחם לפי הטף ולהשאר בכנען

, ובמה שנאמר כי פי המדבר אליכם פירשו בלשון הקודש, והרמב"ן כתב שאין זה ראיה, ששר מצרי ידע בלשון כנעני שקרובים הם ומנהג השרים לידע הלשונות, אבל לדעתי אומרו פי המדבר אליכם קשור עם מה שנאמר אחר כך והגדתם לאבי, כי נתיירא שמא אביו לא יאמין להם, לכן אחרי שהכירם והכירוהו היות הוא יוסף, אמר להם כמייעד עדים כאלו אמר אתם ואחי בנימן כבר נתאמת אצלכם שאני יוסף, אם כן כך ג"כ תאמרו לאבי שנתאמת אצלכם, שלא תאמרו לו השר של מצרים אומר שהוא בנך יוסף, שאפשר יעקב יחשב שגם זה עושה בערמה לקחת גם אותו בעצמו עם בניו לעבדים

גם יש לשאול על אומרו את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם, כי מה ראו יתר על הכבוד, אבל יתכן שהדברים שבים אל מה שאמרנו שיספרו לאביהם כל מה שראו על ככה עד שנתאמת להם היותו יוסף. עוד אפשר שהכוונה היתה לומר להם שהם אמרו ונראה מה יהיו חלומותיו לכן אמר שכבר ראו מה שהיו חלומותיו, וזהו את כל אשר ראיתם, ולכך אמר שיספרוהו לאביהם ששמר את הדבר בענין החלום, שכאשר יספרו לו כבודו יבין ענין החלום שחלם בענין הכוכבים או היתה הכוונה כפי מה שארז"ל שהראה להם שהוא מהול ודרך כבוד אמר שיאמרו לאביו את כל אשר ראו

ובמה שנאמר ולאביו שלח כזאת פרש"י חשבון הזה והרמב"ן כתב שאינו נכון. ויתכן כפרש"י שאומרו שלח כזאת הוא לרמוז לו על המספר, דאל"כ היו כל הדברים האלה נראה סיפורם מותר ואין בהם צורך כלל בתורה שניתנה לנו להיישרת צדק וכבר היה מספיק שיסופר ענין המנחה ששלח מכל טוב מצרים ובר ולחם ומזון מבלתי שיספר כמות חשבון המשאות, ויעקב כאשר שלח מנחה ליוסף לא נאמר רק ענין המנחה היותו צרי ולט בטנים ושקדים ולא נאמר הכמות ובענין המנחה ששלח יעקב לעשו פ' ל"ג תמצא שסיפרה התורה היות תק"פ בחשבון שעי"ר, והיה זה לנתינת טעם אל מה שסיפרה התורה כמות המספר, כי כשנאמר באבימלך שנתן לאברהם בקר וצאן וגו' לא הודיע הכתוב הכמות ואין דברי תורתנו על דרך ההזדמן, ולא ביקש רש"י ז"ל לתת טעם למה שלח יוסף המנין הזה רק למה סיפרה התורה זה אם אין רמז בחשבון

ויאות לומר שהיה לסימן שהוא יודע שיעקב נדר המעשר כמו שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, לכן שלח עשרה זכרים כלם מטוב מצרים, ועשר אתונות נושאים בר ולחם ומזון, שכל אחת היתה נושאת משלשתם, באופן שהיה מספר שלם שיוכל לתת המעשר, אתון א' כמו שהוא, וכן חמור א' כמו שהוא עם משאו, וזה יהיה סימן לאביו שהוא יוסף, ולכך נאמר כזאת ע"ד שארז"ל כזה ראה וקדש, ר"ל שמן המנחה הזאת יתאמת היותו יוסף, שלח עשרה זכרים ממין א' שקראו טוב מצרים, או יין ישן כמו שדרשו ז"ל או דבר זולתו היה מה שהיה כל העשרה זכרים היו מין א', והעשר נקבות מין אחד, ואם לא היו עשרה שלמים הזכרים ועשר הנקבות כבר היה קשה לו להפריש המעשר

ואומרו ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק פרש"י ז"ל חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, והרמב"ן כתב שאינו מספיק וטען עליו על נכון שכבר אמר בתפלתו אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק, והוא ז"ל פירש הענין על דרך הסוד ולא נתן כלל מקום לפשט אבל לדעתי אין כאן טענה כלל שאומרו אלהי אביו יצחק, הוא מפני שלא היה בדעתו לזבוח זבחים, שאם היה בדעתו לזבוח היה בונה מזבח כמו שעשה אברהם ויצחק שבכל המקומות שזבחו נאמר שבנו מזבח, כי אברהם באלון מורה נאמר שבנה מזבח ובאלוני ממרא שבנה מזבח, ויצחק לא בנה מזבח רק בבאר שבע, ויעקב בעצמו בנה מזבח בלוז וכן בשכם, וכאשר בא יעקב לבאר שבע ומצא מזבח בנוי שבנה אביו, זבח עליו וקרא אלהי אביו יצחק על שם שיצחק בנה המזבח ההוא, ולכך לא נאמר שבנה מזבח רק ויזבח

עוד יתכן שיעקב כאשר דרשו ז"ל שהיה מהרהר בלבו וקשה בעיניו לצאת מא"י זבח זבחים לאלהי אביו יצחק, שבשביל שהוא ידע שכאשר חשב יצחק לרדת מצרים מפני הרעב, אמר לו הקב"ה אל תרד מצרימה, אמנם לאברהם הניחו אותו וירד למצרים מפני הרעב ולא מנע אותו, ע"כ כאשר היה יעקב על הדרך ללכת למצרים זבח זבחים לאלהי אביו יצחק לבקש מאתו ית'