מעשי השם חלק א רנה

ולא אמר המה פותחים שקיהם, שלא נמצאו רק אחר ההרקה: וטעם ויאסור אותו לעיניהם פירש"י ז"ל ע"פ המדרש שאח"כ האכילהו והשקהו, ולא נתן טעם למה אסר אותו לעיניהם. אבל יאות שעשה כן כדי שיתכפר עונו, שכמו שאסרו אותו ומכרוהו לעבד לעיני כלם, כן ג"כ אסר את שמעון לעיניהם, ועוד יתכן לומר שאמר הכתוב שאסר אותו לעיניהם אבל לא לפני המצריים, כמו שיבא עוד הביאור פרק מ', גם השבת הכסף באמתחת נראה דבר ללא צורך ובפרט שעשה כן ב"פ אבל לדעתי יתכן שעשה כן שלא יחשדוהו שכל הצער שציער אותם היה דרך נקמה ושנאה, שכבר אמרנו שלא היה דעתו רק שיתכפר עונם, ולכך היה ממלא שקיהם ומחזיר כספם, כדי שאחר שיתודע להם ידעו שכל מעשיו לשם שמים ושהיתה לו אהבה מוסתרת לכל אחיו, שאם היה דרך נקמה לא היה ממלא שקיהם ומחזיר כספם, ועוד היה בדעתו לצערם שלישית ולשלחם לאביהם בלתי בנימן, אמנם כאשר שמע מיהודה צערו של אביו כמ"ש כי אין הנער ומת תכף נתודע אליהם, ומזה הטעם עצמו נתן להם צידה לדרך

וטעם אומרו וישאו שברם על חמוריהם וילכו משם, ר"ל שלא הלכו מלפני יוסף אל בית אושפיזם, אבל מלפני יוסף הלכו לדרכם. ואומרו וישאו שברם ר"ל אותם שצוה יוסף שימלאו השקים נשאו שברם, שהרי אח"כ נאמר ויעמוס איש על חמורו, ואמר הכתוב שלא הלכו לבית אושפיזם, לומר שלכך לא הרגיש אותו שהיה כספו בפי אמתחתו שמשם הלכו לדרכם: וכבר יש לשאל על מה שנאמר שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח, כי כבר היה מספיק אומרו ששאל על מולדתם ושעל כן אמרו אותו לו, או היה להם לומר ששאל היש לכם אח, אבל אמרם לו ששאל העוד אביכם חי אין זה ענין אל שיוכרחו לומר היות להם אח, אמנם נראה שאמרו לו טענה מספקת שהוכרחו לומר היות להם אח, שאם היה שואל סתם על מולדתם לא היו אומרים היות להם אח, ואפילו אם היה שואל יש לכם אחים לא היו מודיעים אבל כאשר שאל יש לכם אח] ולא אמר אחים, כנראה שכבר היה יודע הכל שאין כאן זולתם רק אח אחד, גם לשאלתו העוד אביכם חי נראה שכבר ידע היותו זקן מאד, שכבר לפי החשבון לא היה בכלם מי שמגיע לנ"ז שנה, כיון שיוסף היה בן ל"ט ולמה ישאל העוד אביכם חי, ואין זו שאלה רק למי שיודע באיש זקנה מופלגת, ולהתנצל אמרו כן לומר שהיה יודע שהוא זקן מאד כמו שנאמר אחר כך הזקן אשר אמרתם העודנו חי, שאחר שאמר היותו זקן יצדק לומר העודנו חי, וכן שאל היש לכם אח, שמי שראה עשרה אחים יחד, למה ישאל אם יש עוד אח אם לא שידע, ולכך הוכרחו לומר לו האמת, ובזה היו דברי האחים על נכון שאמרו לאביהם שיוסף שאל העוד אביכם חי, שאין שאלה זאת ענין אל מה שאמרו לאביהם זולתי במה שאמרנו: ובמה שנאמר וישתו וישכרו יפלא שאותם הצדיקים ישתכרו ואביהם בצער ממאן להתנחם, ועוד יפלא מה טעם הכתוב להודיע שנשתכרו אבל יראה שרצה הכתוב להודיע ששתו ונשתכרו שלא ברצונם, ולכך נאמר וישכרו עמו כפי המנהג שמשקים האנשים זה את זה ולא יאות לסרב, ולכך נשתכרו עמו שגם הוא שתה כמוהם, והוכרחו לשתות מה שהוא היה שותה ומרצונם לבדם לא היו משתכרים

ובמה שנאמר גם עתה כדבריכם כן הוא. מבואר מה שפירשו רש"י והרמב"ן ז"ל. ויתכן עוד לומר שהם אמרו הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחותנו השיבונו אליך, ועל זה השיב עבדו של יוסף כדבריכם כן הוא, שאתם שהבאתם הכסף מארץ כנען אתם נקיים כי הדעת מחוייב כן, אבל בנימן לא הביא כסף מארץ כנען א"כ זו הטענה לא תועיל לו, והיו דבריו כאילו חושד את בנימן, ועם היות כן בגדול החל כסדר, וכאשר באו אל יוסף הנה יוסף עשה עצמו כאילו חושב שכלם עשו הרעה, ולכן אמר הרעותם אשר עשיתם לשון רבים עד שהם ביארו לומר גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו, כלומר ביד אחד נמצא לא ביד כולם, ואז השיב יוסף האיש אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד כאילו לא ידע עדיין ביד מי נמצא: פרק מ

ידבר נא עבדך דבר באזני אדני. שמעתי אומרים דרך הלציי שיהודה היה אומר ליוסף שידבר לו עבדו שהוא אותו שרדף אחריהם, שידבר לו באזנו שהוא יודע שהכל הוא עלילות דברים, אבל יתכן לומר נכון מזה נמשך אל מה שאמר לו כי כמוך כפרעה, שהאמנם יהודה היה רצונו לדבר בלחש ליוסף, לפי שהיה רוצה לדבר קצת טענות כאלו הם תרעומות על הנהגתו עמהם, ונתיירא שאם יאמר לו בקול רם הנה יכעוס עליו מפני השומעים, אבל בינו לבין עצמו מאחר שגם הוא יודע אמתות הענין לא יכעוס ויעביר כדרך כל שר מושל וקצין. ובהיות חוץ מדרך המוסר שידבר איש מאנשי העם באזני שר או שופט הממונה מן המלך על עשיית המשפט שודאי יהיה גנאי אל השר או השופט ההוא ויסופר לו לחסרון כבוד, שהרואה יחשוב שזה לחש באזנו שוחד ממון או שוחד דברים. ולפי זה יתרחק כל שר ושופט הממונה מן המלך מלשמוע דברים בלחישה, אמנם כי כן המלך בעצמו שאין כאן חשד שוחד, אין זה חסרון בחקו שידבר לו אדם באזנו בלחישה, לכך אמר לו יהודה שהוא מבקש ממנו לדבר לו באזנו יאמר לו כי אין זה חסרון