מעשי השם חלק א רנג

העיר, ואם היה נותן לכל עיר מה שצבר בתוכה כבר היה מספיק להם, ומה שנאמר והרעב היה על פני כל הארץ, ר"ל שהיה רעב כולל כל הארץ העיירות והכפרים אשר סביב למצרים, כי הם נקראים פני העיר כמו שנא' ויחן את פני העיר, שפירש שם הרמב"ן לא רצה להיות אכסנאי בתוכה, ואחר שאמר הכתוב שהעיירות והכפרים היה רעב בהם אמר שיוסף פתח כל האוצרות שבהם, ר"ל שבכפרים ועיירות והיה מוכר לאנשי עיר מצרים בעצמה, ולכך נאמר וישבור למצרים ולא אמר לארץ מצרים, כי ארץ מצרים יאמר על כללות סביבות מצרים. והוא אומרו שכאשר פתח כל האוצרות שבכפרים והיה מוכר למצרים הנה נתחזק הרעב בארץ מצרים שר"ל סביבות מצרים כי כל כוונת יוסף היתה על אנשי הקרקעות, דהיינו יושבי הכפרים שיתחזק עליהם הרעב כדי לקנות אדמתם לפרעה: ובמה שנאמר למה תתראו פירש"י שלא יראו עצמם בפני בני ישמעאל ובני עשו שבעים, או שהוא לשון כחישה ודומה לו ומרוה גם הוא ירוה, והרמב"ן טען עליו ע"ש. ואפשר לדעתי שהוא לשון התראה, ואמר להם יעקב למה תמתינו עד שאעשה לכם התראה, וכבר עשה להם התראה ואמר רדו שמה ונחיה ולא נמות, כאילו אמר אם אין אתם הולכים נמות והנה שלח עשרה בניו ומדרשם ז"ל ידוע הטעם למה שלח כלם, וכפי הפשט הוא שכנראה לא היו נותנים במצרים לאדם אחד רק משא חמור אחד, כמו שנראה ממה שנאמר ויתן מספוא לחמורו וטעם הוא המשביר הוא שלמכור למצרים בעצמם לא היה צריך רשות השליט, אבל להוציא ממצרים לשאר ארצות לא היה אפשר רק ע"י רשות השליט, ולכך נאמר ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ, שהכוונה על עמי שאר הארצות ואם לא כן כבר היה מספיק אומרו ויוסף הוא המשביר וגם לא היה צריך לומר שיוסף הוא השליט שכבר נתבאר בכתוב היותו משנה למלך

וטעם אומרו ויתנכר אחר שאמר ויכירם ועוד חזר ואמר ויכר יוסף, הוא לפי כשאדם יראה את רעהו אשר מזמן רב לא ראהו ונראה לו שכבר ראהו הנה הוא ישקוד ויתמיד ראייתו אליו כדי לזכור מי הוא, אבל תכף יכיר פניו וידע שכבר ראה פנים כאלה, וכן יוסף כאשר ראה את אחיו הכירם שכבר ראה אנשים כאלה וכצורתם ולא היה עדיין זוכר מי הם, וכבר כאשר יראה האדם את רעהו ראיית קבע, הנה גם רעהו יראה אותו כי ירגיש שזה רואהו להכירו, ויוסף כאשר ראה בקבע והכיר צורת אחיו שהם אנשים ניכרים אצלו, התחיל לדבר קשות ולומר שהם מרגלים כדי שהם יחשבו כי ראייתו אותם בקבע איננה להיותם ניכרים אצלו, אבל הוא להיותו חושדם על דרך הכרת פניהם ענתה בם, ולכך אמר שנית ויכר יוסף את אחיו, כי הכרה ראשונה לא היתה רק שהכיר היות אלו אנשים ניכרים וידועים לו, אבל אח"כ הכיר היותם אחיו כי לא הכירם מכל וכל עד שאמרו שבאו מארץ כנען, כמבואר בכתוב שלא אמר שהכיר את אחיו תכף בראותו אותם, רק אחר שאלתו מאין באתם ואומרו והם לא הכירוהו ר"ל אפילו הכרה ראשונה: פרק לט

ובמה שאמר להם מרגלים אתם, כתב הרמב"ן העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא כי מה עשו להיות אומר להם ככה, ותירץ הוא ז"ל כי היו לבושי מכלול, ושאין דרך אנשים נכבדים לבוא לשבור אוכל כי עבדים רבים להם, ועל מה שדרשו ז"ל שנכנסו בעשרה פתחים טען ואמר לא הזכיר אותה הכתוב, ולא ידעתי [אנה] הזכיר הכתוב היותם לבושי מכלול, ואדרבה זר שיעקב שהיה ירא מעין הרע שישלחם לבושי מכלול, ועוד לא מצינו שעשה כתונת פסים רק ליוסף

אמנם לדעתי היה לו ליוסף טענה ואמתלא רבה לומר להם מרגלים חתם, לפי שהוא שאל להם מאין באתם והם השיבו מארץ כנען לשבור אוכל, ומאחר שהם השיבו על מה שלא נשאלו שיוסף לא שאל להם על מה באו עד שיאמרו לשבור אוכל, א"כ אמר ודאי כיון שאתם אומרים שבאתם לשבור אוכל, כנראה שיש לכם כוונה נעלמה שהיא לרגל הארץ ומיראתכם אמרתם לשבור אוכל, ועוד שכיון שיוסף הוא המשביר, א"כ לא היה צריך לבאים אליו שיאמרו שהם באים לשבור. ובזה יתיישב ההכפל שחזרו לומר שנית ועבדיך באו לשבור אוכל, כי אמרו כן לסלק טענתו ולקיים דבריהם, וכבר לפי המדרש אמרו שנכנסו בעשרה פתחים. אמנם לפי פשוטו נראה שאחר שהשיבו כלם תשובה אחת על מה שלא נשאלו ואמרו לשבור אוכל, כנראה שכלם בעצה אחת היו לתת תשובה אחת, דאל"כ כשיבואו עשרה אנשים לשבור אוכל והשליט ישאל להם מאין באתם לא יטעו כלם להשיב על מה שלא נשאלו לכן טען ודאי כלכם בעצה אחת לרגל הארץ, והנה הם השיבו לטענה זאת שלהיותם בני איש אחד כלם שלוחים מאתו לשבור אוכל, לכן השיבו כלם תשובה אחת, ועל כן הוצרכו לומר בני איש אחד אנחנו, ויוסף השיב לא כי ערות וגו', ר"ל אם היה מבואר שאתם אחים תשובתכם נכונה שלכך השבתם כלכם תשובה אחת, אבל אינו אמת שאינכם אחים, אבל אתם בעצה אחת להיותכם מרגלים, ועל זה השיבו ואמרו ראיה להם שעוד יש להם אח אחד, כי זה ודאי ששום אדם לא יכניס עצמו בסכנה לומר שקר שהוא אח לאנשים הנתפסים למרגלים, והיה זה כאומרים אחינו הקטן יעיד על היותנו אחים, ועל זה השיב יוסף שיביאו אותו, דאל"כ מה היה האות שאינם מרגלים היות להם אח וטעם אומרו הוא