מעשי השם חלק א רנא

לומר שהם אמרו איש כפתרון חלומו חלמנו, רצונם לומר שהחלומות היו שוים עד שפתרון החלום האחד היה בעיניהם כמו פתרון השני שכבר סופר כל אחד מהם לחברו מה שחלם. ובא האות שכן נאמר ויאמרו אליו חלום חלמנו ופותר אין אותו ולא אמרו חלומות חלמנו ופותר אין אותם, שזה היה אומרם שכלו בעינהם חלום אחד ובלילה א', ויוסף השיב להם שעם היותם חושבים שפתרון א' לשניהם שאין הדברים כן שיש לאלהים פתרונים, ר"ל שיהיו שני פתרונים ולא יהיו שוים שלכך היו פניהם זועפים, כי אין אדם רואה חובה לעצמו וכל אחד מהם היה חושב שהוא ינקה, וכאשר ראו שמשפט אחד לשניהם כפי מחשבתם שהחלומות שוים, היה זעף כל אחד מהם שיהיה משפטו שוה למשפט שכנגדו, כי כל אחד היה בעיניו חטאו של חבירו קשה משלו, ולכך סילק יוסף מחשבתם ואמר פתרונים לשון רבים, והיה הענין שחשבוהו פתרון אחד לשניהם לפי שגם שניהם לא היה נעשה בחלומו מלאכתם כהוגן, שודאי להשקות למלך יין מגתו הענבים בתוך הכוס אין זה מן המורגל, וכן מה שראה שר האופים שהעוף היה אוכל, גם זה אינו מהמורגל שיאכיל למלך מה שנשאר מן העוף ולפי שהיה בעיניהם חלום אחד וראה שטוב פתר, לכך אמר שר האופים אף אני בחשבו ודאי היותם שוים שאחר הפתרון הטוב היה חפץ שיהיו החלומות שוים: וכבר יש לשאל על מה שאמר שר המשקים לפרעה אותי השיב על כני ואותו תלה, שכבר היה מספיק אומרו כאשר פתר לנו כן היה. אמנם לפי שפרעה היה נבוך לדעת ענין מהות פתרון חלומו, וגם לדעת אם היא גזרה עתידה להיות למה הראו אותה לו טרם בואה שכנראה יש בידו תיקון לאותה גזרה, לכך אמר לו שר המשקים שיוסף ידע מה שיהיה עתיד פרעה לעשות, שהרי השיב אותו על כנו ואת שר האופים תלה, א"כ ג"כ ידע מה שפרעה עתיד לעשות תיקון, ולכך א"ל יוסף ועתה ירא פרעה באופן שפתר לו החלום ואמר לו התיקון שהוא עתיד לעשות, שעל שני הדברים נשאל על מהות החלום ועל התיקון, דאל"כ לא היה מחק המוסר שיתן עצה למלך רק שיאמר הפתרון לבד, ועל שני דברים הללו אמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע לך אלהים כל זאת, ר"ל את שניהם כי אין טעם להגדיל ולעשות משנה למלך איש אחד מפני היותו פותר חלומות. אמנם כאשר ידע להנהיג הענין ולתת עצה טובה ותיקון לרעב אם כן ראוי הוא למנותו שר ושליט ומנהיג את הרבים: פרק לח

רש"י ז"ל פירש כל הנהרות אינן קרויים יאורים חוץ מנילוס, והרמב"ן ז"ל טען עליו מדניאל שנאמר הנהר הגדול הוא חדקל, וכתיב והנה שנים אחרים עומדים אחד הנה לשפת היאר. ויראה שאין זו טענה כלל שאפשר הוא היה על יד הנהר הגדול חדקל והיה שם גם כן יאור, וכל המראה היתה על היאור שעל מימי היאור ראה לבוש הבדים, ולא נאמר שראה אותו על חדקל, אלא שהוא דניאל היה על יד חדקל. אבל הטעם אל מה שנילוס נקרא יאור לפי שהגשם נקרא אור, כמו שנאמר יפיץ ענן אורו, והנילוס עושה מעשה הגשם שמשקה הארץ לכך נקרא יאור, משא"כ שאר נהרות גדולים, וכמו כן הקטנים העשויים בידי אדם בכל מקום גם הם להשקות את הארץ עשאום לכך נקראים יאור. וטעם היות הגשם נקרא אור, הוא לדעתי לפי שהשובע מאור העינים כמו שאמר יהונתן ראו כי אורו עיני והגשם מביא השבע לכן נקרא אור, והרעב מחשיך גם התואר כמו שנאמר חשך משחור תארם וגו', וטובים היו חללי חרב מחללי רעב: ומה שדרשו ז"ל מפני שתלה בו יוסף עיניו לזכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים וכו' יצא להם כן ממה שנאמר ויהי מקץ שנתים שהתחיל מספר זה מזמן ששכח אותו ולא מתחילת היות יוסף בבית האסורים, ועוד שהיה מספיק לומר ויהי אחרי הדברים האלה ופרעה חולם מבלתי הזכרת זמן והטעם בשיעור שני שנים לפי שיוסף בטח שלא ישכחהו ויצא מן הסוהר אחר שני ימים, שהרי ביום הג' יצא שר המשקים, ולכך נענש יום לשנה יום לשנה כמו שהיה העונש בענין המרגלים

ובמה שנאמר וייקץ פרעה והנה חלום פרש"י ז"ל חלום שלם לפניו, והרמב"ן ז"ל כתב כי עמד על מטתו מקיץ מחשב בחלומו אולי יראה עוד דבר פעם ג' וכו' ולדעתי יתכן לומר שהרואה בחלומו דבר זר בעיניו ואח"כ יקיץ וידע שהוא חלום, אם יחזור וישן ויראה דבר זר שנית דומה לראשון, הנה בתוך החלום יאמר בדעתו הלא אין זה חלום כי אני רואה זה בעיני. כך היה ענין פרעה שכאשר חלם ענין הפרות והיה נפלא מאד על המראה והקיץ וידע שהוא חלום, נתישבה דעתו מן הזרות ההוא כיון שראה שהוא דמיון בחלום, וכאשר ישן וחלם שנית הנה היה אומר בחלומו שזה אינו חלום, אבל שהוא רואה בעיניו השבלים בולעים, וכאשר הקיץ שנית ידע שגם זה חלום, וזה אומרו והנה חלום

וקרוב מזה יתכן שמה שנא' וייקץ, ר"ל שבחלום נראה לו שהקיץ ושחזר לישן ושראה חלום השבלים ואח"כ הקיץ באמת וראה שהכל היה חלום, והעד מה שנא' בסיפור פרעה חלומו אל יוסף, ואיקץ וארא בחלומו ולא אמר שחזר לישן, ומה שבסיפור הכתוב נאמר וייקץ פרעה ויישן נמשכים הדברים אל מה שנאמר ופרעה חולם, כאילו יאמר שהיה חולם שהקיץ ושישן שנית, ומ"ש והנה חלום שבים הדברים אל ההקצה והשינה שנית ג"כ שהכל היה חלום. ומה שנא' ויהי בבקר ותפעם רוחו, הוא כאילו אמר ותפעם רוחו ויהי