מעשי השם חלק א רמח

יוסף עד תוך יד פוטיפר כדי שיתקיים ועבדום וענו אותם, שע"י שיוסף נמכר לעבד לעבדו של פרעה מצאו טענה פרעה ועבדיו להשתעבד בישראל, כיון שיוסף הביאם שם והוא היה עבד להם, והוא הפלא שסיפר הכתוב שכאשר רצו למכור את יוסף נזדמנו קונים מזרעו של אברהם וסרסורים נזדמנו מזרעו של אברהם גם במצרים: וענין הטענה שאמר יהודה לאחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו, יפלא שכבר נודעה כוונתם שהיו הורגים אותו מפני החלומות ואם כן היתה זאת עצה נבערה אבל יתכן שכבר ידעו שאין עבד יוצא ממצרים, אמר אם כן אחרי שכוונתנו מפני החלומות כשאנו מוכרים אותו למצרים הרי אינו יוצא מידי עבדות לעולם ויהיה מדה נגד מדה, הוא חלם בחושבו שיהיה מלך ושר ומושל והוא יהיה עבד עולם ויתהפך החלום, אבל אם נהרגהו אין זה מדה נגד מדה, ועוד שאם נהרגהו אין עוד נקמה אחריה, אבל בהיותו עבד עולם יכיר בהתהפכות חלומותיו לרעה מדה נגד מדה וגם לא נשפוך דמי אחינו, ולכך קבלו אחיו ממנו: ועל מה שנאמר הילד איננו ואני אנה אני בא, יפלא כי מה תיקנו בענין הטבלת הכתנת. אבל ידמה שראובן אמר אם היה מת כבר היינו אומרים לאבא שמצינו אותו מת והיה מתנחם ככל האנשים המתנחמים על מתיהם, אבל איננו לא במות ולא בחיים הרי אם כן מעולם לא יתנחם ויבכה ויצטער. וכמו שאמר דוד בעוד הילד חי צמתי ואבכה וגו' ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו. וכדי לתקן זה בקשו אותה תחבולה כדי שיתאמת ליעקב שכבר מת ויקבל תנחומין, כי כאשר הפשיטו קודם הכתנת לא הפשיטוה רק לחמדת בזיונם לא לטובלה בדם, שלא עלה במחשבתם צערו של אביהם אבל כבר היו חושבים להניחו שם בבור ושהם יעשו עצמם כאילו לא בא אליהם, וגם ראובן היה הנחשב לומר שכך היתה כוונתו גם כן שימות שם ואחר כך ימצא מת ויקבל תנחומים, אם לא שהעידה תורה שהיתה כוונתו להשיבו. וגם מה שנאמר שאמר ראובן אל תחטאו בילד, היה אפשר לומר שלא יחטאו לצער אביהם שאם ישפכו דמו יצטרכו לכסותו. והוא שיאמרו לאביהם שלא בא אליהם והיה מצטער, כי העצה הראשונה כך היתה לומר חיה רעה אכלתהו, כלומר שהם יכחישו שלא בא אליהם אם כן יסתפק אביהם שאפשר חיה רעה אכלתהו אמנם כאשר הזכיר ראובן צערו של אביהם שלא יקבל תנחומין, לא מצאו עצה לזה זולתי הטבלת הכתנת בדם, וכל זה לא הועיל שלא רצה לקבל, ובדרכנו זה יתיישבו כל המקראות והנה אומרם אליו הכר נא הכתנת בנך היא כלומר אילו היית עושה לנו דוגמתו היינו מכירים אותו. וגם אומרו הכתנת בנך ולא אמרו הכתונת יוסף, היה זה כאילו אמרו אותו לבדו היית מחשיב לבן: וענין אומרו ויקומו כל בניו היה ראוי שיאמר ויבאו לנוד לו ולנחמו כמו שנאמר ברעי איוב. ואין לך לומר שלא אמר ויבאו מפני שכבר היו שם אבל ברעי איוב ממקומם באו, שעדיין יש לשאול שהל"ל וינחמו אותו בניו ובנותיו אבל יתכן שכוונת זה לומר שכלם היו שם וקמו על רגליהם כלם לפניו כדי שבראותו רוב בניו יתנחם ממה שנחסר יוסף: פרק לו

במה שנאמר בת איש כנעני נחלקו המפרשים יש אומרים כנעני ממש וי"א תגר. והרמב"ן ז"ל הכריח היותו תגר לא כנעני מזרע כנען כי למה יצטרך הכתוב לומר כי הוא כנעני ביחוסו, ולדעתי שהדברים נכונים שהוא כנעני ממש, ומה שטען הרמב"ן ז"ל למה יצטרך הכתוב לומר שהוא כנעני. נראה לי לפי הפשט שזה הוא שנא' וירד יהודה מאת אחיו, ר"ל שירד מן היחס מפני שנשא ונתחתן באשה כנענית, ולפרש הירידה הוכרח להזכיר את אביה, ובשמעון שנאמר בן הכנענית לא היה דרך נשואין ולא נזהרו בני יעקב רק לבלתי התחתן בם, ולכך לא נאמר בשמעון בת איש כנעני ויקחה רק הזכיר הבן שהיה בן כנענית כי שמעון לא נתחתן בהם והבן מן הכנענית כשר אחר שנתגיירה, אבל כשנתגיירה יש בה לא תתחתן ולכך ביאר הכתוב לומר ויקחה שעשה בה לקוחין, ולפ"ז ירד מאת אחיו

ועל מה שנאמר והיה בכזיב בלדתה אותו פרש"י שהוא שם מקום ואומר אני על שם שפסקה מלדת נקרא כזיב לשון היו תהיה כמו אכזב. ואין ספק שהוא שם מקום אצל עדולם, כמו שנאמר במיכה בתי אכזיב לאכזב וגומר שם עד עדולם וגו' עד מרשה. והראב"ע שם במיכה נסתפק וכתב שהאל"ף נוספת, והוא כמו ויהי בלדתה בכזיב, ואדרבה לדעתי כאן אל"ף חסרה שאכזיב הוא שם מקום ביהושע בחלק יהודה שנאמר שם וקעילה ואכזיב ומראשה ערים תשע וחצריהן, ולפרש"י היה ראוי לומר שקרא המקום אכזיב על שם שפסקה, ועוד לא ידעתי היאך תקרא שם למקום על שם שפסקה שאם כן בלדתה לא היה נקרא כן, ועוד שלא יקראו שם מקום רק על מציאות ענין נתחדש שם, אבל קריאת שם למקום על שם העדר ופיסוק לא מצאנו, והראב"ע פירש בלדתה אותו כאלו אמר בלדתה אותם, ולדעתי היה מספיק אומרו והיה בכזיב בלדתה, והרמב"ן פי' שקרא בנה שלה על שם המקום. ועוד יפלא מה הוצרך הכתוב להודיע מקום לדתה אותו

ולדעתי יתכן קרוב אל הפשט שעשה ליקוחין בבת שוע בעדולם והיא בבית אביה לא נתגיירה, ובעבור זה בניה שנולדו שלא בקדושה היו רעים ומתו. אבל שלה הודיע הכתוב שכשנולד כבר הוציאה מעדולם שהוא מקום בית אביה,