מעשי השם חלק א רמו

ואין צורך למה שפירש הראב"ע שהקטן פירושו המשפחה הקטנה, כי נדחק לומר כן מפני ראותו אומרו קודם לאלף ואח"כ אמר לגוי עצום, אבל כאשר אמרנו הוא הנכון, באופן שעל פי דרכנו זה היטיב לומר יוסף שחלם על יעקב לבדו שהוא השמש והוא הירח, ובכל ענין זה הארכתי מאד ח"א מחבורנו זה קראתיו מ"ב פ"ח ע"ש: ועוד יתכן היות הכוונה במה שנאמר הקטן יהיה לאלף לומר שהקטן שבישראל יהיה כאלף מאו"ה כמו שנאמר ירדוף אחד אלף: עוד יתכן לראות שאין ספק שיש לשאל בחלום הזה, ידוע שבצורה כדוריית לא תפול מלת השתחויה, כי השתחויה היא תנועת כפיפת האורך מן הגבוה אל השפל, ועם היות שנאמר כל צבא השמים לך משתחוים, אין ענין ההשתחויה ההיא רק הוראה על גדולתו, כמו שאמר ציבא כאשר נתן לו דוד כל אשר למפיבושת אמר לדוד השתחויתי כאילו אומר לו תשואת חן, ועוד שבאומרו וצבא השמים לך משתחוים לא נאמר רק על שרפים וחיות וכרובים, לא על הגלגלים שאינם נקראים בכלל צבא השמים ובא האות מה שנאמר הללוהו כל צבאיו ואחר כך נאמר הללוהו שמש וירח והללוהו כל כוכבי אור, ואם כן יפלא ענין החלום הזה איך יתכן לומר השתחויה בצורה כדוריית. אמנם ידמה שיוסף ראה בחלומו בפועל שאביו ואמו ואחיו היו משתחוים לו, ודרך כבוד לאביו ולאחיו כינה אותם בשמש ירח וכוכבים, והעד הוא מה, שתמצא שנאמר ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו ויאמר הנה חלמתי וגו' כי היה ראוי כשנאמר ויחלום שיאמר ענין החלום שחלם ואח"כ לומר שסיפר אותו לאחיו, אבל יתיישב במה שאמרנו שהסיפור היה כן דרך כינוי בשמש וירח וכוכבים, אבל החלום היה ממש שראה אביו ואחיו משתחוים, ודרך כבוד אמר השמש והירח וגו', כי לא אמר הכתוב ענין החלום כפי מה שראה אותו אבל אמר כפי מה שסיפר אותו דרך כבוד, ויעקב הבין דבריו ולכך לא אמר לו מה פתרון החלום הזה אשר חלמת, אבל אמר מה החלום הזה, שנראה שכן ראה בחלומו ממש, ולפי זה גם כן לא אמר הנשתחוה לך אני ואמך ואחיך, כי כבר ראה בחלומו ההשתחויה מהם בפועל, אבל אמר לו הבוא נבוא. אני ואמך לידי כך שפלות שנצטרך להשתחות לך. ועל מה שנאמר אני ואמך פרש"י שהדברים מגיעים לבלהה. והרמב"ן ז"ל הכריח שכבר מתה ממה שנא' מלבד נשי בני יעקב ולא אמר מלבד נשיו וכבר הארכתי בפ' מ"א בזה ואמרתי ששם כתב הרמב"ן כי מה טעם לומר מלבד נשי בני יעקב הכנעניות אחר שאמר יוצאי ירך יעקב, ואם כן זה נגד מה שכתוב כאן, שהיאך יאמר מלבד נשיו והם אינם יוצאי יריכו ולומר שהרמב"ן שם לא כתב רק לסברת ר' יהודה וליה לא ס"ל, זה דוחק, ועוד שאמרו שם כי מה טעם לומר מלבד נשי בני יעקב על הכנעניות נראה דסבירא ליה כר' יהודה כיון שאמר כי מה טעם, ושם יורחב הביאור שמה שטען הרמב"ן לרש"י ז"ל פה אינה טענה כלל

ונשוב לעניננו שאמר יעקב הבוא נבוא, ולא אמר הנשתחוה אני ואמך אבל אמר הבוא נבוא, כלומר הבוא נבוא אני ואמך ואחיך לידי מדרגה זו שנשתחוה לך ארצה., ומה שנסתפק יעקב היה זה האם יעלה יוסף לגדולה או למלכות עד שישתחוו לו, או שיוסף לא יוסיף בגדולה, אבל יעקב ובניו יבואו בפחיתות מדרגה עד שיצטרכו להשתחוות לו, שאם היה ודאי שיוסף יזכה למלכות לא היה מצטער יעקב מזה, ולכך בחלום הראשון לא נאמר שנתקנאו בו אחיו, אמנם בחלום השני שראו שאביהם האמין שהענין יתקיים אבל לא ידע באיזה אופן, הנה נתקנאו בו וזהו שנאמר ואביו שמר את הדבר עוד יתכן שגם החלום הראשון מן האלומים סיפר לאביו, והעד שכן נאמר ויאמר הנה חלמתי חלום עוד ועל זה נאמר ויספר אל אביו, שנראה שאותם הדברים בעצמם אמר לאביו, וכיון שאמר לו חלום עוד כנראה שגם החלום הראשון סיפר לאביו ולכך אמר לו יעקב מה החלום הזה, כלומר החלום האחר אינו זר שלא ראה רק אחיו לבדם, אבל זה שנראה שגם אביו ואמו משתחוים לו לכך גער בו, ולזה נתקנאו אחיו בראותם שיעקב לא הרחיק החלום הראשון ולא נצטער ולענין אמרו ונראה מה יהיו חלומותיו, האגדה ידועה שרוח הקדש אומרת כן והרמב"ן כתב מליצה דרך לעג נראה אחרי מותו אם נשתחוה לו, והנכון בעיני כי אמרו עתה נראה מה יהיו חלומותיו כי אם יצילוהו מידינו מלוך ימלוך עלינו, עכ"ל. ולכל הפירושים הללו מלבד שאין הדברים מתיישבים עוד יפלא שמאחרי היות כוונת האומר הזה לומר, או דרך לעג או אם יצילוהו החלומות מידנו כמו שכתב הרמב"ן ז"ל, למה יאמר להשליך אותו בבור אחר ההריגה שהרי בהריגה לא יתקיימו חלומותיו והוא הלעג. וגם לפירוש הרמב"ן אם החלומות לא יצילוהו מן ההריגה ויהרג מה צורך אל ההשלכה, ואם יעלה בדעתך לומר שההשלכה אל הבור הוא אל תכלית אחר, או דרך קבורה, או דרך הסתרת הענין שלא יתגלה, או לאיזה תכלית שיהיה, הל"ל לכו ונהרגהו ונראה מה יהיו חלומותיו ונשליכהו באחד הבורות אבל הנכון בעיני לומר בענין זה הוא שהדברים היו כמו שארז"ל ששמעון ולוי היו המדברים זה עם זה ושמעון אמר לכו ונהרגהו, ולוי השיב ונשליכהו באחד הבורות, כלומר לא נהרגהו ואז נראה מה יהיו חלומותיו אם יועילו להעלותו מן הבור ולהמליכו עלינו כי אם נהרגהו לא יודעו החלומותיו: ובמה שאמר הכתוב למען הציל אותו מידם פרש"י רוח הקודש מעידה. והרמב"ן כתב וטעם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר לאמר הנה הבור הזה עמוק ולא יוכל לצאת הימנו