מעשי השם חלק א רמד

סיפור הוראת המקום שהוא יושב שם כמו וישב יצחק בגרר וכן אברהם ישב בארץ כנען, אם כן היה מספיק אומרו וישב יעקב בארץ כנען, אבל אומרו בארץ מגורי אביו למדנו שאין זה סיפור הוראת מקום אבל הוא כאילו יאמר תלונה עליו, שבארץ שאביו היה גר הוא רצה להיות תושב

ולענין מה שנאמר והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם יפה פי' הרמב"ן ז"ל ששב אל מה שנאמר שהיה רועה את אחיו. ופי' הכתוב שאחיו האמורים הם בני השפחות, ולא לגרוע באתי אבל להוסיף קצת, שהכתוב הוכרח לתת טעם לשנאת בני השפחות אותו, שאין הדעת סובל שישנאוהו בשביל שעשה לו כתונת פסים, או בשביל שאהב אותו יותר מהם, כיון שהוא בן הגבירה האהובה לכן הקדים הכתוב להודיע שיוסף היה מתנהג בקלות עם בני הפלגשים כמו שנאמר והוא נער את בני בלהה וגו', וכבר ידעת כי האיש אשר יקל ראשו נגד מי שהוא פחות ממנו במעלה, הנה אותו שהוא פחות ממנו יהיה לבו גס בו ולא יחלוק לו כבוד, שעל זה הזהירו רז"ל ואמרו הוי קל לראש ונח לתשחורת, והנה יוסף עם היותו בן הגברת היה צוחק ומשתעשע עם בני השפחות, וכאשר לא היו חולקים לו כבוד כבן גברת היה מתרעם לאביו, וזה מ"ש שהיה מביא דבתן רעה ועל כן שנאוהו ובאומרו בן זקונים פרש"י שנולד לו לעת זקנתו, והרמב"ן טען עליו שגם כל בניו נולדו לו לזקוניו ולדעתי נראה שהכתוב אמר כי בן זקונים הוא לו, ר"ל שהיה אוהב אותו כאילו הוא בן זקונים יתר מאחיו, שאם היה הפרש רב ביניהם לא היו שונאים אותו כיון שבדין אוהבו, אבל בראותם שכלם נולדו בעת זקנתו והיה אוהב זה יותר מכלם כאלו נולד יותר בעת זקנתו מכלם, לכך שנאוהו כיון שהאהבה היתה שלא כדין, ובזה יתורץ ג"כ מה שיש לטעון על רש"י מבנימן, שאדרבה בראותם שהיה אוהב אותו כאלו הוא בן זקונים, והנה בנימן שהוא בן זקונים ממנו ולא אהב אותו כל כך, לכן נאמר מכל אחיו לרבות את בנימן, ראו שאהבתו היתה שלא כדין ושנאוהו, וזהו שנא' כי בן זקונים הוא לו, כאילו יאמר שהיה לו כאילו היה בן זקונים ועשה לו כתנת פסים, ובזה יתיישב גם כן מה שאמרו הם ליוסף יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן, וביוסף נאמר בן זקונים ולא נאמר ילד ולא היה רק שנה אחת ביניהם, ועוד שעל בנימן בעצמו אמרו כמה פעמים נער, כמו שנאמר לא יכול הנער לעזוב, ועתה כבואי אל עבדך והנער איננו, וכן היה כראותו כי אין הנער וכן כי עבדך ערב את הנער,, וכן ישב נא עבדך תחת הנער, וכן והנער יעל עם אחיו, ומה ראו לומר תחלה ילד זקונים. אמנם יצדק אמרם ילד זקונים, שזו היתה ילידתו זקוניית באמת יותר מכלם, ולכן היתה אהבתו אותו בדין ולכך קראו אותו ילד זקונים אבל ביוסף שלא היתה ילידתו זקוניית שהרי הוליד אחריו את בנימן לכך לא נאמר ילד זקונים הוא לו, אבל אמר בן זקונים הוא לו, כאלו אמר מגעגע אותו כאלו הוא בן זקונים, כי אומרו בן זקונים הוא לו פירושו ודאי שאינו בן זקונים, אבל לו הוא בן זקונים, וכמוהו דוב אורב הוא לי, שכבר היה מספיק אומרו אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא. והתבונן שבבנימן אמר ילד זקונים ולא אמר הוא לו:

ובמה שנאמר המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו כתב הרמב"ן פירש ר"א אנחנו נשימך מלך עלינו, או אתה תמשול בנו בחזקה ויותר נכון לפרש דעת אנקלוס התהיה מלך עלינו או שלטון מושל בנו כי לשניהם אדם משתחוה לא תהיה עלינו לעולם לא מלך ולא מושל עכ"ל, ולדעתי יתכן יותר שיוסף כבר היה רואה שאחיו לא היו אוהבים אותו ולא היו יכולים דברו לשלום, עד שבשביל זה הוכרח להפציר בהם שישמעו את חלומו, שהם לא היו רוצים לשמוע, שהאדם שאינו יכול לדבר לרעהו לשלום גם לא ירצה לשמוע דבריו, וכאשר הפציר בהם שישמעו כמו שנאמר שמעו נא החלום, השיבו לו בשגם תמלך עלינו כפי כוונתך מן החלום, המשול תמשול בנו עתה עד שתכריח אותנו בעל כרחנו לשמוע דבריך, והקדים הממלכה לממשלה ושינה הלשון מממלכה לממשלה, ולא אמר המלוך תמלוך עלינו המשול תמשול עלינו, אבל אמרו בשגם לפי דבריך עתיד אתה למלוך המפני זה תמשול עתה בנו, ר"ל בעצמנו, ומפני זה אמרו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, ולא אמרו אם משול תמשול עלינו רק בנו, לפי שהמלוכה לא יתכן להיותה מתקיימת רק זרעו על זרעם ולכן אמרו עלינו, אבל בענין הממשלה אמרו בנו כלומר בגופנו בעצמנו שנשמע לדבריך על כרחנו גם יש לשאול לענין החלום שראה יוסף שהשמש והירח והככבים היו משתחוים לו שלא נתקיים וכבר פרש"י ז"ל כ"כ האגדה שהדברים מגיעים לבלהה, או שלמדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים. ויתכן עוד ששמש וירח גם שניהם היו רמז ליעקב לבדו. שעתידים בניו למנות לשמש ולירח מפני חדש האביב ועם היות שארז"ל הקטן מונה לקטן והגדול לגדול, יתכן שכיון שיעקב הוא הקטן והוא הגדול שקנה הבכורה לכן ניתן שזרעו יהיו מונים לשניהם, אף גם זאת כיון שהוא הקטן באמת, כי ענין הבכורה היא לו למקנה, לכך נמשלו ישראל לירח שהוא הקטן, וכן תראה שארז"ל שט"ו דורות היו מאברהם עד שלמה בעליה, וט"ו דורות משלמה עד צדקיהו בירידה, כמו הירח שט"ו יום הולך ומוסיף וט"ו יום הולך ופוחת

ובמאמרם זה יובן מה שאמר דוד בעד שלמה בתהלים סי' ע"ב כשהיה מתפלל על משיחנו ברוח הקודש אמר, יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח שכל המפרשים נדחקו.