מעשי השם חלק א רמ

טרם בואו תוך המחנה, ומתוך הכרת פניו יכיר, שאם יראה לו שכוונתו לרעה לא יניח אותו להתקרב, שכל מה שירצה להעלים האדם כוונתו, הכרת פניו תענה בו, וזה אומרו ואח"כ אראה פניו, ר"ל אראה בהכרת פניו אם ישא פני, כי אומרו ואמרתם הנה גם הוא אחרינו בודאי הוסיף אזהרה על הצוואה הזאת שהוא עשה כל תחבולותיו להבחין כוונתו מתוך הכרת פניו ולכך אמר לראשון שיאמר והנה גם הוא אחרינו, שעשו כאשר ראה העדר השני חשב ששם הוא יעקב, ושאין כאן מנחה זולתי העדר הראשון, שכבר ידוע שאם היה רוצה לרמות את יעקב היה צריך לשנות פנים הזועפים לצהובים, וכבר כאשר ראה העדר השני שגם הוא מנחה ואמר לו גם הוא אחרינו וראה העדר השלישי, יחשוב ששם יעקב ויעשה שנית פנים צהובים, אמנם כאשר יראה שגם הב' והג' מנחה, יחשוב על כלם היותם מנחה עד שכשיבא יעקב יראה אותו פתאום, כי עשו לא ידע אם הוא יעקב או אם גם העדר הבא יעקב בו הוא מנחה ג"כ, וכאשר ראה יעקב את עשו פתאום קודם שישנה עצמו להראות פנים צהובים יכירהו, וזאת היתה תחבולה נפלאה שיעקב בא אליו פתאום וראה פניו והכיר בו שנכמרו רחמיו, ולכך עבר לפניהם לראות הכרת פניו פתאום, ולזה שם ריוח בין עדר לעדר ולכן ג"כ צוה שיאמרו לו כל אחד מהם והנה גם הוא אחרינו, דאל"כ לא היה צריך שיאמר והנה גם הוא אחרינו רק האחרון: ולענין המתנה, זה כמה שנים ראיתי באחד מן הספרים שחוברו בחכמת הקבלה שהמנחה הזאת היתה תק"פ בע"ח. לפי שהגחלים מניקות ובניהם שלשים פירושו שהגמלים היו שלשים ובניהם שלשים והיו תק"פ חשבון שעי"ר לעזאזל, וכן נאמר על עשו איש שעיר וכן היה הר שעיר בחלקו, ולכך נתן לו מנחה בחלקו, ולקח יעקב נגד חשבון זה שער"י צדק, דאל"כ למה הוצרך הכתוב להודיע מספרם, והיה מספיק שיאמר המינים ששלח, כמו שנאמר במה שנתן אבימלך לאברהם המינים לבד ולא הודיע מספרם, גם יפלא בענין זה אומרו ולקחת מנחתי מידי, וחזר שנית ואמר קח את ברכתי אשר הובאת לך, כי הוא כפל מבואר. אבל יתכן שאחרי היות שנאת עשו מפני הברכה, וכבר אמרנו שעשו היה מן האומרים אכל ושתה כי מחר נמות ולא היה חושש אל מה שעתיד לבא, לכן אמר לו יעקב קודם ולקחת מנחתי מידי, כשארז"ל גבי קדושין הילך מנה ואקדש אני לך דבההיא הנאה דגברא רבא קביל מינה מקדשא ליה, כמו כן אמר לו יעקב שקבלתו המנחה הוא חן לו וזהו שאמר כראות פני אלהים שת"א רברביא. ועוד אמר לו טענה שיקח את ברכתו שהובאת לו, כלומר ברכתו שברכו אביו היא לעתיד, והלא טוב לו על פי דרכו שהוא יקח ברכתו אשר הובאת לו, ר"ל אינה לעתיד שהרי היא מוכנת ומזומנת לפניו, ומפני זה אמר אשר הובאת לך

ובמה שסופר בענין ויאבק איש עמו, כבר נודע שקצת מרז"ל אמרו שהיה שרו של עשו, אבל לא נתברר בדבריהם מה היתה כוונתו של השר ההוא לעשות ביעקב אם היה יכול לו ומה היה ענין נגיעת הירך, ועוד שכאשר אמר לו שיברך אותו שאל לו מה שמו ואמר לו שלא יקרא שמו יעקב כי אם ישראל כי שרית, וזה שבח על היותו גבור לא ברכה. ועוד מה היה צריך לשאל לו מה שמו אחרי היות רצונו שלא יקרא עוד באותו השם, והיה מספיק אומרו ישראל יהיה שמך כי שרית וגו': עוד יש לשאול מה ענין אומרו כי שרית עם אלהים ועם אנשים, שעם אלהים כבר אמר כן על שנאבק עמו ולא יכול לו, אבל אומרו עם אנשים לא ראינו שנאבק עם אנשים. אבל ידמה שכאשר מכר עשו הבכורה ליעקב ונשבע לו נעשה שטר ביניהם שכל קנין לכתיבה עומד וכ"ש שבועה, וכבר היה המנהג שהרוצה בשמירת שטר קושרה על ירכו כמו שאמרו ז"ל בב"ב פרק יש נוחלין מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על ירכו, וכן גם יעקב שהיה צריך לשמירת שטרו ר"ל שטר קנין הבכורה, הנה היה לו השטר ההוא קשור על ירכו, ושרו של עשו היה רצונו לקחת מידו השטר. ולכך נגע על ירכו ולא יכול לקחת השטר מידו, להיות שעשו אמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח וגו', לכך אמר לו המלאך מה שמך יעקב לשון עקבה ומרמה לא יקרא עוד שמך יעקב, שלקחת הבכורה בערמה ובעקבה רק בדין,, כי שרית עם אלהים ועם אנשים כלומר בדין לקחת אותה מעשו שהוא איש, וגם אותי נצחת ונשאר שטר הבכורה בידך הרי שרית ונצחת את הבכורה עם אלהים ועם אנשים אחרי שנצחתני, ולהיות שנמשך נזק ליעקב בנגיעת כף הירך שלא הוליד עוד, לזכר זה נצטוה ישראל לבלתי אכול גיד הנשה. ועל מה שנאמר עד אשר אבא אל אדני שעירה, דרשו ז"ל הרחיב לו הדרך וכו', וכבר תימה הוא שאחר השלום שעשה אותו הצדיק עם עשו ירמה אותו ויוציא שקר מפיו, והרמב"ן ז"ל ליישב זה כתב שהיה בתנאי, ואם אשוב דרך עירו יכבדנו וילך עמו, וגם דרשו ז"ל ליישב זה שיעקב יקיים דברו לימות המשיח ולדעתי לפי הפשט יתכן שיעקב קיים דברו והלך לשעיר כי שעיר היה מחוז אחד ועבר דרך המחוז ההוא והיתה חנייתו שם, ומשם הלך אח"כ לסכת, וכל היראה שהיתה לו מעשו היתה מפני שהיה מוכרח לעבור דרך ממשלתו ולכך שלח לו המלאכים כמו מי ששואל רשות לעבור דרך ארצו

ואומרו עד אשר אבא אל אדני אין הכוונה שיבא אליו אבל שיבא תחת ממשלתו והעד הנאמן על זה מה שנאמר ויעקב נסע סכתה שעדיין לא נאמר שחנה שהרי על הדרך מצא אותו עשו. וכבר נאמר והוא עבר את פנואל ולא היה