עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מעשי השם חלק א

מעשי השם חלק א כד

Ma’asei Hashem part 1 24 · מעשי השם חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

אכילה ושתיה במה שאין בו פה שינים חיך וגרון אבל כוונתם לומר שיש שם גוף ושאין שם אכילה ושתיה ותשמיש והיה זה קשה הציור. אמנם במה שהנחנו שהקב"ה ברא החומר היולי וממנו ברא הכל, ימצא ציור קרוב אל ההיקש השכלי בענין השכר והעונש בגוף כאשר נבאר. וזה כי אחרי היות תחלת בריאתנו מן היסוד הדק הפשוט ההוא אשר נקרא היולי, יחוייב א"כ שכל חלק קטן וגדול שבגוף האדם יהיה בו מן היסוד הדק ההוא, באופן שכל תמונת הגוף וכל איבריו מכף רגלו ועד קדקדו ואפילו שער ראשו יש בו מן היסוד הדק ההוא, ובשגם ימות ויכלו החמרים העבים וכן הליחות ושאר המותרות שבגוף, כבר ישאר תמונת הגוף ותמונת כל איבריו מן היסוד הדק הפשוט ההוא אשר לא יפגשהו הראות וכל שכן המישוש והוא מעוטף בנפש חיונית. וכן תמצא מבואר במס' שבת קנ"ג אמר רב לשמואל בר שילת אחים לי הספדאי דהתם קאימנא, ובחלק ב' פרק מ"ה תמצא ענין זה תראנו משם. ואותה התמונה הוא הגוף אשר יקבל השכר הנצחי וכן ח"ו הפכו. ולא יצטרך אכילה ושתיה כי החומר העכור המורכב מאיכיות מתחלפים כבר שב אל העפר. אם כן אפילו כפי הקדמות חכמי המחקר שאמרו שכל מורכב מחוייב ההפסד בו, הרי יורה היות אפשרות בגוף שיהיה נצחי, אבל אנחנו בני אברהם אמונתנו אמתית שבתחיית המתים גם החומר העכור יקום וכמו שאחז"ל שקמים בלבושיהם ק"ו מחטה וכמו שיתבאר עוד

אמנם מה שהועלנו בהנחתנו זאת הוא שגם קודם תחיית המתים יש שכר ועונש לגוף, והוא הגוף אשר לו התמונה מן היסוד הדק ההוא שלרוב דקותו נקרא בשם רוח כי לא ימצא בשפלים דבר שראוי להקרא היסוד הדק ההוא בשמו ולהמשילו אליו רק יסוד הרוח. והבט מה שאמר אליהוא מענה ל"ד רוחו ונשמתו אליו יאסוף, שאמר כן על הגוף והנשמה. ובין תבין ג"כ משז"ל פ' מי שמת שהרוחות היו מספרות זו עם זו כי הדברים כפשוטן שאחרי הפסד הנפש החיונית מן הגוף ישאר היסוד הדק הפשוט ההוא מעוטף בנפש, ויקראוהו ז"ל רוח על היותו יסוד דק פשוט לא יפגשהו הראות וכל שכן המשוש ולא יהיה זר וקשה כל כך הציור שאותם הגופים המעוטפים בנפשם החיונית ישמעו ויראו וידברו אחרי היות להם כל כלי החושים ההם מאותו היסוד הדק והוא פועל ה' שעשאו מלא דבר ולכך אמרו שהרוחות היו מספרות, ואל יפלא בעיניך לומר היאך היה נשמע לאותו השלם קול דבורם של אותם הרוחות שהיו מספרות, כי עם היותם מאותו היסוד הדק הן ישמע מהם קול נמוך מאד בלתי נרגש אבל בהיות הענין בלילה היה נשמע קול בסיפור הרוחות ההם וכל שכן בהיותם במקום בלתי מיושב, ולפנים אבאר מה שאמר אליפז בענין זה, דממה וקול אשמע, והבט וראה שרז"ל אמרו העה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה אלא צדיקים יושבים וכו', ולא אמרו על שאר החושים ולא אמרו אין שם דבור ושמע וראות. וכבר הרמב"ם ז"ל הוסיף מדיליה ואמר שאין שם כל המאורעות שיש לגוף, וסוף המאמר שאמרו ז"ל אלא צדיקים יושבים נתעורר הרמב"ם ז"ל שגם הישיבה היא ממאורעות הגוף והוציא דברי רז"ל מפשוטן ואמר שמה שאחז"ל שצדיקים יושבים ר"ל היותם שם קיימים, ואני לדעתי לא אחשוב כן רק שרז"ל היטיבו את אשר דברו לומר שאין שם אכילה ושתיה ותשמיש, שאם היתה כוונת רז"ל גם על כל שאר המאורעות כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אם כן היה ראוי להם לומר שאין שם ראיית עין ולא שמיעת אזן ולא דבור פה שאינם ענינים צריכים פגישת חומר כאכילה ושתיה ותשמיש, ובזה היה פשוט הדבר מעצמו מאד שאין שם אכילה ושתיה ותשמיש. לכן נראה שרז"ל מה שאמרו כן היה בדקדוק רב שאין שם אכילה ושתיה ותשמיש, אבל שאר המאורעות אשר אינם נמשכים מן האיכיות המתחלפים ואינם צריכים פגישת חומר עכור רק פגישת גבול כישיבה ועמידה ושמיעה וראות וריח ודבור הכל ימצא באותם הגופות אשר הם מאותו היסוד הדק, כי אחרי היותו גשם יתכן לומר בו היותו יושב כי המקום יגבילהו, וזה אפילו קודם תחיית המתים. ועתה ראה לפי מה שהנחנו כמה יאה ונאה מאמרו של רשב"י וז"ל, זכאה חולקהון דצדיקייא דאתדבק נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה, שהרי אמר לך השלם הזה במליצה נעימה מתוקה מדבש ובמלות קצרות מעטי הכמות כל מה שאמרנו בפרק זה וכל מה שעדיין נחשוב לומר בו את הכל הבליע במליצתו זאת שכאן אמר לך על איכות השכר הנצחי שהרוח שהוא הגוף אשר מאותו היסוד הדק הנפש חיונית דבקה עמו ושניהם כאשר זכו לנשמתא קדישתא הם דבקים בה והנשמה דבקה בהקב"ה, שעל כן לא אמר דאתדבקו שלשתם נפש רוח ונשמה בהקב"ה רק נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה. והרשב"י בעצמו בספר הזוהר משפטים אמר ענין העטוף הזה ברוח עם הנשמה ושם הביא מה שנא' נר ה' נשמת אדם וגו' שנר ראשי תיבות "נשמה "רוח ורומז אליהם

וכאשר תשקיף השקפת עיון בספר הזוהר באותה פרשה תמצא דברי אלה מאיזה בור חוצבו. ובפ' ט' אעירך על מה שראוי להאמין בענין התחייה ובענין הסעודה שארז"ל עם כוונת רשב"י במאמרו זה, וכבר נתבאר ג"כ בבריאת האדם שמלת נפש נאמרה על נפש החיונית כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה והנשמה היא המשכלת שעליה נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ועליה אנו מברכין אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא ויהיה