מעשי השם חלק א כג

טענתו זאת, למה הוצרך להוציא נפש חיה מן הארץ עד שאמר תוצא הארץ נפש חיה ולא ברא נפש חיה מלא דבר, ולמה אמר לאדם פרו ורבו ולא ברא כל העולם מלא בני אדם כמו שהוא כלם באותו יום מאין. אמנם אתה המשכיל פקח עיניך וראה היות אדרבה זה תוספת שלמות בחקו ית', ר"ל בחק יכלתו, כי אם נניח שהוא ברא כל פרט ופרט מלא דבר הרי לא אמרנו בשבת יכלתו ית' רק שיש ביכלתו לעשות יש מאין, וזה ידוע שלא יוסיף שבח העושה דבר אחד יש מאין או שיעשה אלף דברים יש מאין. אבל כפי מה שהנחנו יוסיף שבח ותהלה ביכלתו ית' שעשה חומר היולי יש מאין ונתן בו כחניות לקבל כל הצורות ולהפשיט אותן הצורות ושיתלבש באחרות כאשר הנחנו שהחומר ההיולי נתן בו כח לקבל הצורות מן הארץ והארץ נתן בה כחניות שתוצא נפש חיה הרי לך שזה תוספת שבח ותוספת שלמות ביכלתו ית'. לכן ירוח לנו בהנחתנו זאת שבמאמר אחד נבראו כשברא החומר ההיולי ונתן בו הכחניות ההוא לקבל צורות כל הנבראים ולהפשיטם בלתי שיחזור אותם קודם אל מה שהיו, כאשר יעשה היוצר אשר יעשה מן החומר כלי בצורה מרובעת אם ירצה להפשיט מן הכלי ההוא הצורה המרובעת ולעשותו בצורת משולש יצטרך לשבר הכלי דק לעפר ולחזור לעשותו משולש, וזה שבח ביכלתו ית' שעשה כל הנבראים מן ההיולי ההוא ומפשיטם מצורתם ומחליפם לצורה אחרת מבלתי שיחזירם אל מה שהיו כאשר עשה מן הארץ הדשאים והבעלי חיים

התועלת הג' הנמשך מהנחתנו זאת הוא, שכבר ידעת שאמונתנו אמתית היא שהקב"ה נותן שכר נצחי לצדיקים בלתי בעל תכלית גם לגוף, ועם היות שנאמר כן בפה הנה יסתבך העיון מאד לציירו בנפש שהגוף שהוא מורכב מד' יסודות מתחלפי האיכיות ומתנגדים זה לזה יהיה נצחי, כי החום יכלה את הלחות וכן הפכו עד שמפני זה יוכרח לאכילה ושתיה תמורת מה שניתך, וקשה הציור מאד שיהיה לו שכר נצחי

והנה עם היות זו אמונה אמתית מחוייבת מצד עצמה ומחוייבת מדברי תורתנו ומפורסמת בה, ודברי הנביאים וחז"ל מלאים בספור אמתתה, לא יסור ממנה קושי ציורה בנפש. וע"כ אחז"ל על ענין השכר המצופה עין לא ראתה, כי לא ישיגהו השכל בעיון בכל עוד היותנו בעוה"ז ומבואר מצד קבלתנו האמתית שבאה לנו מפי משה מפי הגבורה והנביאים וחז"ל כולם קיימוה וקבלוה. ומלבד זה אנחנו מחוייבים להאמין כי כן הוא מצד עצמה, כי להיות הוא הבורא ית' ישרים משפטיו היאך יתכן שגוף האדם יצער עצמו ויקבל יסורים באהבה וכל ימיו מכאובים ולא יהיה שכרו אתו ופעולתו לפניו, וכבר לא יטעה המשכיל הרואה את הנולד עד שיחשוב השכר הבלתי נצחי לשכר, כי השכר הבלתי נצחי לא יחשב לשכר כלל למשכיל, ויהיה כאיש לוה וצרור הכסף בידו והוא כל ימיו בצער עד שיפרע את חובו ואחר שפרעו הרי הוא משולל מן הכסף אשר היה בידו ונשאר בעירום ובחוסר כל ועכ"ז טוב לו אחר שפרע. וראה מה שאמר שלמה טוב אחרית דבר מראשיתו, שאמר בזה דבר עמוק מאד שאין לך דבר שנקרא אחרית רק הנצחי, כי הבלתי נצחי לא יקרא אחרית, ולכן אמר שעם היות הראשית טוב לאדם בהצלחתו כאשר ידע שיש לזה אחרית א"כ אין הראשית טוב, וע"ז הדרך אמר ג"כ שהוא טוב יום המות מיום הולדו

ואחר שנתבאר היטב היות האמונה הזאת מחוייבת גם מצד הענין בעצמו, ואמרנו שקבלת הגוף המורכב מד' יסודות מתחלפי האיכיות השכר הנצחי יקשה מאד ציורו. הנה אומר לך התועלת הנמשך לנו לענין זה ממה שהנחנו שהקב"ה ברא קודם יסוד אחד דק פשוט וממנו נברא האדם, שעם היות שנודה לחכמי יון שכל מורכב נפסד וחוזר כל חלק אל מה שהיה, עכ"ז יתכן להיות האדם נצחי כאשר יתבאר, ויתכן הנצחיות להיותו אל הגוף המורכב מד' יסודות, כיון שעיקר התחלת תמונתו היה מן ההיולי יסוד אחד פשוט באופן שהבריאה היתה באופן זה, כי הקב"ה ברא קודם ברגע אחד יסוד דק פשוט וממנו ברא השמים וכל צבאם והארץ שהם הד' יסודות ומן הד' יסודות נבראו כל הנבראים בהתמזגותם, ועל הבריות שעיקרם מן הארץ נאמר תוצא הארץ, ועל אותם שעיקרם מן המים נאמר ישרצו המים. אבל ענין בריאת האדם בראו הקב"ה מן היסוד הדק הפשוט ההוא כמו שברא גשם צבא השמים והיסודות, וע"כ כאשר צוה תוצא הארץ נפש חיה לא הוציאה האדם עם היות גם הוא נפש חיה, אבל הקב"ה עשה גולם מן העפר כמ"ש וייצר וגו' מן האדמה, והלביש את התמונה שעשה מאותו היסוד הדק ההיולי כמ"ש איוב עור ובשר תלבישני, הרי לך שזולת הגוף היה שם תמונה שהלביש אותה בעור ובשר, ולכן כאשר ימות הגוף שהוא הלבוש תשאר התמונה מן היסוד הדק ההוא קיימת והתמונה ההיא יאות להיותה נצחית, ויתכן היטב לומר שהיא תקבל השכר וכן העונש הנצחי ג"כ אחר היותה מיסוד אחד פשוט. וכבר ידעת דבריהם ז"ל ממולאים בתרשיש שאמרו בענין עונש הגוף משל למה הדבר דומה לחיגר וסומא, שודאי לא אמרו כן על הליחות ועצמות וגידים ובשר שעל אלו אמרו חז"ל מרבה בשר מרבה רימה, אבל אמרם משל לסומא וחיגר הוא על התמונה הנשארת מעוטפת בנפש חיונית אשר התמונה ההיא ברא אותה השי"ת מן היסוד הדק הפשוט ובה יתכן היות העונש כאשר יתבאר, וכן בענין השכר ארז"ל העוה"ב אין בו אכילה ולא שתיה, ואם לא היה שם גוף כלל מי לא ידע שאין